"זה משהו איתי או שערוץ 22 לא סגור על עצמו לאיזה ערוץ הם עוברים? 12 או 13? רק אני שמתי לב שיום ככה ויום ככה?". בין אם הציטוט האלמוני והמשעשע הזה מתוך דף הפייסבוק ששיתף שלשום (ג') אושיית הרשת יבגני זרובינסקי הוא אותנטי או לא, אין ספק שהוא משקף היטב את הבלבול שאוחז בשבועות האחרונים בקרב מי שניתן לכנות צופי "ערוץ 22". המסה הגדולה של צופי הטלוויזיה בישראל שהתרגלו בעשורים האחרונים לפתוח את המקלט שלהם קודם כול על אפיק 22, ולראות מה משדרים בו הערב. שלשום העלה גם שר התקשורת איוב קרא את המודעות למהלך, לאחר שכינס מסיבת עיתונאים בה הכריז - כפי שכבר היה ידוע לכול - שפיצול ערוץ 2 ב-1 בנובמבר ייצא לדרך כמתוכנן.
אבל לא רק הצופים הנאמנים של הערוץ מבולבלים. גם ראשי הערוצים ואנשי התעשייה לא ממש ישנים היטב בלילות האחרונים. כולם הולכים אל הלא הנודע ואל תרחיש שעימו מעולם לא התמודדו, כשרק דבר אחד ברור כנראה באופן כמעט ודאי: שלושת גופי הטלוויזיה עומדים כנראה להפסיד לא מעט כסף.
אפיקים משתנים גופי השידור בטלוויזיה המסחרית בישראל
למה בכלל מפצלים?
ראשית, צריך אולי להסביר מה זה ערוץ 2. במתכונתו הנוכחית מדובר בגוף דו-ראשי שמופעל ע-ידי שתי חברות שונות שהן גם יריבות מרות: קשת ורשת. שתי הזכייניות פועלות בערוץ מאז הקמתו ב-1993, ועד 2005 הן חלקו אותו עם זכיינית שלישית - טלעד.
למבנה כזה של ערוץ שבו שתי זכייניות חולקות ערוץ אחד ומחליפות ביניהן את ימי השידור מדי תקופה אין כיום מקבילה בעולם. הוא לא יעיל כלכלית, ואין סיבה אמיתית לשמר אותו במשך תקופה כה ארוכה בת כמעט 25 שנה. אבל הסיבה המרכזית שהובילה למהלך לפיצול ערוץ 2 הייתה הדומיננטיות האדירה שהוא צבר במהלך השנים. הערוץ פעל למעשה לבדו בזירה במשך כשמונה שנים, ובהמשך כשהערוץ המסחרי השני, ערוץ 10, עלה לאוויר בינואר 2002, הוא התקשה להתמודד כלכלית עם הערוץ הוותיק, עמד מספר פעמים בפני סגירה, ועלה לבעליו בהפסד מצטבר של למעלה ממיליארד שקל.
פיצול ערוץ 2 וביטול אפיק 22 הוא אם כן דרך ליישר את מגרש המשחקים. הוא היה אמור לאפשר לשחקנים נוספים להתחרות בשתי הזכייניות הוותיקות, ולכל הפחות לגרום לשתיהן להתחיל להתחרות לראשונה זו בזו באופן ישיר. במילים אחרות, התיאור שבו פתחנו, שמשקף את ההצלחה הגדולה של ערוץ 2 לאורך השנים בקרב הציבור הישראלי, והעובדה שאפיק 22 הפך להיות במידה רבה ברירת המחדל של הצופה הישראלי הממוצע, הם גם אלה שהביאו בסופו של דבר לסיום דרכו.
ממתי נערכים לפיצול?
זאת שאלה שצריך להשיב עליה פעם אחת ברמה הפורמלית ופעם שנייה ברמה המעשית. באופן פורמלי, במהלך 2011, כששר התקשורת היה משה כחלון, הועבר בכנסת החוק שאפשר לקשת, רשת וערוץ 10 לעבור משיטה של זיכיונות - שאותן מקצה המדינה בכל פעם לתקופה קצובה באמצעות מכרז - לשיטה של רישיונות לתקופה של 15 שנה, שמקנים, בין היתר, אופק כלכלי ברור יותר.
במהלך הליך החקיקה נקבע גם כי עם סיום תקופת הזיכיון בת עשר השנים של קשת ורשת, בנובמבר 2015 הן יפנו את אפיק 22 ויצאו לשני ערוצים נפרדים.
ברמה המעשית, הדברים נראים כמובן אחרת. אחת מהרעות החולות של החקיקה והרגולציה בתחום התקשורת בישראל היא שהיא מושפעת בצורה מוגזמת מגחמות ולחצים של הגופים האינטרסנטיים ושל הפוליטיקאים, ולא כוללת תכנון מסודר ומפורט לטווח ארוך. בראשית 2011, כשנובמבר 2015 היה רק תאריך רחוק בלוח השנה, העריכו כל השחקנים כי עד למועד הרלוונטי החוק עוד יעבור תיקונים ושינויים, זאת על רקע ההתפתחויות בשוק ובשדה הפוליטי (בפועל, אכן הוכנסו שינויים מסוימים בחקיקה, וכך, בין היתר, הפיצול נדחה בשנתיים לנובמבר 2017).
מעבר לכך, בשוק העריכו כל העת כי ממילא אין מקום בענף לשלושה שחקנים שמשדרים שבעה ימים בשבוע, וגם זה נושא שהיה אמור "להסתדר" בחלוף הזמן. כך, למשל, אם ערוץ 10 שעמד בהמשך על סף התמוטטות אכן היה קורס, היה בהחלט מתעורר צורך דחוף ליצור תחרות ישירה בין רשת לקשת. אפשרות אחרת הייתה שערוץ 10 יתאחד עם אחת משתי הזכייניות.
המשמעות הכלכלית
כפי שהזכרנו, בקרב התעשייה המסוכסכת קיימת כרגע תמימות דעים נדירה שלפיה כל שלושת הערוצים עומדים בפני הפסדים, והקרב של כל אחת מהן יהיה להיות זאת שמפסידה פחות. הפסימיות הזאת מובנת על רקע העובדה שכבר עכשיו, בעידן שבו רק שני ערוצים מסחריים מתחרים מדי ערב זה בזה, שוק הפרסום מתקשה להחזיק את התעשייה הזאת. קשת ורשת נדרשו במהלך השנים להזרמות הון מצד בעלי השליטה בהן, ועל מצבו הקשה של ערוץ 10 לאורך השנים, עד שעבר לבעלות החדשה, אין צורך להרחיב. כעת, על-פי הערכות שונות בשוק, הערוצים ניצבים בפני הפסד שנתי כולל של מאות מיליוני שקלים בשנה.
חלק מהסיבה להפסדים הללו קשורה לבעיה ייחודית לישראל, שבה בשל שלל סיבות עוגת הפרסום הכוללת אינה גדלה לאורך השנים (לשוק הטלוויזיה מופנים מדי שנה כ-1.4 מיליארד שקל ברוטו). אך הבעיה הזאת חוברת דווקא עכשיו לבעיה עולמית: המודל המסחרי של ערוצי הברודקאסט בכל העולם - קבלו תוכן טלוויזיוני בחינם ובתמורה צפו כמה פעמים בשעה במקבצי פרסומות - נתון בימים אלה תחת מתקפה. שורה של שינויים טכנולוגיים וחברתיים מובלים לכך שיותר ויותר מאיתנו לא צופים בטלוויזיה בזמן אמת (מה שמכונה צפייה לינארית), וגילו של קהל הצופים הממוצע של הערוצים המסחריים הולך ומטפס.
וגם זה לא הכול, כי כיום ערוצי הברודקאסט לא נדרשים להתחרות רק ביצרניות תכנים חדשות, כמו נטפליקס או אמזון, אלא גם בחברות ענק כמו פייסבוק או גוגל שכלל לא מייצרות תוכן (פייסבוק מתכננת להתחיל בכך), אך שואבות אליהן נתח הולך וגדל מעוגת הפרסום - שממילא סובלת כאמור מסטגנציה.
אם מחפשים גם צד אופטימי לפיצול מן הבחינה הכלכלית אפשר להזכיר כי גם לקשת וגם לרשת ישנן כיום הוצאות קבועות רבות שנפרשות כמובן על פני כל השבוע, והעובדה שעד כה הן יכלו לרשום הכנסות רק בחצי מן הימים יצרה עבורן מודל מאוד לא יעיל כלכלית - שכעת כאמור יעבור שינוי. קשת ורשת גם התחייבו ב-2005 להוצאות גבוהות על התוכן על-מנת לזכות במכרז שערכה אז המדינה. כעת, לאחר שיסדירו את מחויבויות התוכן שלהן, הן יוכלו, לפחות מבחינת דרישות המדינה, להפחית את השקעתן בתכנים שהם בדרך כלל פחות כלכליים. ברמה הפורמלית, דרישות המינימום להוצאה על תוכן לפי הרישיונות שהוענקו להן יעמדו כעת על כ-130 מיליון שקל בשנה (כ-68 מיליון שקל בשנה על חדשות, ועוד כ-62 מיליון שקל על דרמה ותעודה). כלומר, מדובר בחיסכון פוטנציאלי גדול מאוד של עשרות מיליוני שקלים בשנה לעומת ההתחייבות במכרז. בפועל, סך ההוצאה של שתי החברות עומד להיות גבוה בצורה משמעותית מדרישות המינימום. גם ערוץ 10, שכבר פועל ברישיון, מוציא לפי הערכות, לפחות כיום, סכומים הגבוהים מדרישות המינימום.
מה מצפה לצופה?
למי שאבד בסבך הפרומואים והתשדירים: החל מ-1 בנובמבר קשת תשדר באפיק 12, רשת באפיק 13, וערוץ 10 באפיק 14. צופי הוט ו-yes שיזפזפו בחודש הבא אל האפיקים הישנים, 22 ו-10, יקבלו במקום התכנים המוכרים להם שקופית שתסביר להם איפה יוכלו למצוא אותם כעת. שלשום הודיע השר קרא כי על-פי החלטתו השקופית הזאת תוקרן במשך ארבעה חודשים, ולאחר מכן יוכלו הוט ו-yes לשבץ באפיקים הללו את אחד מהערוצים שלהן.
עד כה הציבור לא ממש ידע לשייך אילו מהתוכניות האהובות עליו בערוץ 2 שייכות לקשת ואילו מהן שייכות לרשת. גם שתי הזכייניות מוטרדות מכך מאוד והן עושות ויעשו כרגע שני מאמצים עיקרים השלובים זה בזה: 1. להדגיש את התכנים האהובים והפופולריים שלהן ולהבהיר בכל אמצעי אפשרי באיזה אפיק ניתן יהיה למצוא אותן החל מ-1 בנובמבר. 2. ליצור את התחושה שהן-הן "ערוץ 22" המוכר והוותיק, ולהשתלט על הנישה הנחשקת של ערוץ הבית של הצופה הישראלי. בפועל, סביר להניח כי בתנאים שנוצרו אף אחד משני הצדדים לא יצליח ליצור לעצמו מעמד דומה לזה שהשיג מסיבות היסטוריות אפיק 22.
איך נקבעו האפיקים?
קודם כול, צריך להזכיר שלטווח הארוך המלחמה על האפיקים היא במידה רבה נחלת העבר. בשידורי סלקום TV ובעידן פלוס כבר היום אין משמעות לאפיקים, וגם פרטנר TV שעובדת לפי אפיקים המקבילים לאלה של yes והוט, עושה זאת מתוך בחירה. רק הוט ו-yes כפופות לרגולציה בתחום הזה ומועצת הכבלים והלוויין היא שכפתה עליהן עד כה לשריין את אפיקים 22 ו-10 לערוצים המסחריים, והיא זאת שכופה עליהן כעת לשריין את האפיקים החדשים.
כדי לקבוע לאילו אפיקים יעבור כל אחד מהערוצים ערכה המדינה מכרז בו נדרשו קשת ורשת וערוץ 10 לציין איזה סכום הן יהיו מוכנות לשלם תמורת כל אחד מחמשת האפיקים שהוצעו (אפיקים 12 עד 16). קשת הציעה את הסכום הגבוה ביותר עבור אפיק 12 - 25 מיליון שקל - שנחשב מראש למבוקש מכיוון ששיש לו שני יתרונות: 1. נוחות הלחיצה בשלט (הספרות 1 ו-2 סמוכות זו לזו). 2. הוא כולל בתוכו את הספרה 2 שמזוהה עם הערוץ הוותיק. רשת הציעה כ-7 מיליון שקלים עבור אפיק 13, וערוץ 10 הציע סכום סמלי - 1.54 שקלים - עבור כל אחד מהאפיקים, וקיבל את אפיק 14 בשל העובדה שיש ליצור רצף מספרי בין שלושת האפיקים.
למה גם ערוץ 10 עובר?
כחלק מאותו יישור מגרש המשחקים שהזכרנו קודם, ובמסגרת שינויי החקיקה, דרשו קשת ורשת, שמה שמוטל עליהם עם המעבר לרישיון יוטל גם על מתחריהם, והמחוקק אימץ בקשה זאת. עבור ערוץ 10 מדובר בסוגיה כאובה על רקע העובדה שמספר האפיק שלו נכלל גם בשמו.
מה עם תאגיד כאן?
הוא אינו חלק ממערך הערוצים המסחריים במדינה, אלא ממומן כידוע על-ידי הציבור ולכן אינו נוטל חלק במשחק הכיסאות הנוכחי ונותר באפיק 11. למעשה, העובדה שהוא יהיה צמוד כעת לרצף ערוצי הברודקאסט וניתן יהיה לפתוח בו את מסע הזפזופ בין הערוצים המרכזיים, עשויה אפילו לסייע לו (אם כי, כאמור, בטווח הארוך חשיבותם של מספרי האפיקים תפחת).
מה עם חברת החדשות?
כאן נוצרת אנומליה חדשה - שוב, כחלק מאותם הליכי חקיקה שלא רבים חשבו שהם אכן יהפכו בסופו של דבר למציאות. חברת חדשות 2 - שתשנה כנראה את שמה ל"החדשות" - נמצאת בבעלות משותפת של קשת ושל רשת. עם אישור הליכי החקיקה נקבע כי גם לאחר פיצול הערוץ הן יוכלו להמשיך ולהחזיק בה במשותף במשך שלוש שנים. כלומר, החל מ-1 בנובמבר, רשת וקשת יתחרו ראש בראש במהלך רוב השעות היממה, אך במשך לא פחות משלוש שעות יומיות הן יעבירו לצופיהם בדיוק את אותו משדר ("מהדורה מקודמת", "שש עם", "המהדורה המרכזית").
מדובר כמובן בסיטואציה חריגה שיוצרת סדרה של שאלות ובעיות שאמורות להיות מוסדרות על-ידי ועדה משותפת בראשות יו"ר דירקטוריון חדשות 2, תמי רווה. הוועדה כבר קיבלה סדרת החלטות שאמורות לאפשר לזכייניות ולחברת החדשות לצאת לדרך, אך היא תמשיך לפעול גם לאחר הפיצול.
גם בערוץ 10 כמובן מאוד לא אוהבים את המצב הזה, שצפוי לחזק עוד יותר את חדשות 2, וכפי שפורסם ב"גלובס" הערוץ פנה לממונה על ההגבלים העסקיים כדי שזו תתערב בסוגיה ותפקח על שיתוף הפעולה בין שתי הזכייניות.
מה יקרה בעוד 3 שנים?
לפי החוק, לאחר חלוף פרק הזמן הזה, או קודם לכן, קשת ורשת צריכות לקיים בינן הליך במב"י (Buy Me Buy You - קנה אותי או שאקנה אותך), שבמסגרתו אחת מהן תרכוש את חלקה של רעותה, כשזו שתמכור תקים חברת חדשות חדשה משלה.
האם אכן נגיע למצב שבו לא רק שפועלים כאן שלושה ערוצי טלוויזיה מרכזיים, אלא גם שלושה גופי חדשות שונים? כרגע זה נראה דמיוני, אבל כך סברו כמעט כולם גם לגבי התרחיש שעומד להפוך למציאות בעוד כשבועיים.
ערוצי הברודקאסט ב-HD? בינתיים לא בעידן פלוס ובסלקום TV
בתשדירים של קשת ורשת לקראת הפיצול, הן מציינות בגאווה פרט נוסף: החל מה-1 בנובמבר הן יעבירו סוף-סוף את שידוריהן באיכות HD. עבור רוב צופי הערוצים הללו, שקולטים אותם באמצעות yes והוט, מדובר בבשורה משמחת. אלא שהשמחה הזאת לא תהיה תקפה, לפחות כרגע, עבור מאות אלפי צופים. מי שצופה בערוצים הללו באמצעות עידן פלוס, שעליו מתבסס גם שירות סלקום TV, ימשיך לקבל את הערוצים הללו באיכות SD נמוכה.
באופן רשמי הסיבה לכך היא שהעברת השידורים ב-HD תדרוש מהחברות לשאת בעלויות גדולות יותר (כמה מיליוני שקלים בשנה) ועל רק העובדה שעם הפיצול מצבן הכלכלי ממילא יהפוך בעייתי, ברשות השנייה החליטו בינתיים לפטור אותן מהחובה הזאת.
אלא שבפועל, המדינה ממילא מממנת כרגע את העלויות העודפות של המערך החדש ("מרבב") כחלק מסידור שנועד לאפשר לערוצים הייעודיים, ובראשם ערוץ 20, לעלות על המערך הזה. על גבי אותו מערך אמורים לעבור גם שידורי ה-HD של ערוצי הברודקאסט, אלא שהמדינה מתנגדת כרגע לכך שהערוצים הללו יוכלו לעלות למערך זה מבלי לשאת בעלויות בעצמם. הסיטואציה הזאת צפויה להותיר את כ-160 אלף לקוחות עידן פלוס, ואת כ-150 אלף לקוחות סלקום TV, בלי יכולת לצפות בשידורי ערוצי הברודקאסט ב-HD. על פניו, בפני סלקום, שככל הנראה נערכת למצוא פתרונות, עומדת האפשרות להעביר את הערוצים הללו באיכות HD דרך האינטרנט, כפי שעושה כיום המתחרה פרטנר TV. אלא שגורמים בשוק טוענים כי כיום אין למעשה אפשרות להעביר לכמות גדולה של צופים את ערוצי הברודקאסט שנהנים מנתח צפייה גבוה בשעות השיא, דרך תשתית האינטרנט בתצורה הנוכחית שלה.
גורמים ברשות השנייה הבהירו היום כי למרות הפטור שניתן בינתיים לערוצי הברדוקאסט, בעתיד היא תפעל על-מנת ששידורי ה-HD יועברו גם לצופי עידן פלוס.
כתבות
ני"ע
