מסייעים לחזקים, על חשבון כולם

ההחלטה לבטל את האופציה של הביטוח הסיעודי הקבוצתי כואבת, אך נכונה. מדובר באופציה ביטוחית בעייתית, שטוב היה לו היו חותכים אותה כבר לפני שנים רבות, עוד לפני שתפחה לבעיה של מאות אלפי ישראלים בגלל שורת גופים אינטרסנטיים, שבראשם חברות הביטוח וארגוני העובדים וההסתדרות, וגם היועצים שקידמו זאת. קרה מה שקרה, והרגולציה על שוק ההון והביטוח כשלה והביאה לחידלון מתמשך בסוגיה, כפי שהבהיר לאחרונה מבקר המדינה בדוח נוקב שפרסם בנושא, ועדיין יש בעיה שצריך לטפל בה.

הפתרון של רשות שוק ההון, בראשות דורית סלינגר, שולח את המבוטחים שצפויים למצוא את עצמם ללא אפשרות להמשיך בביטוח הקבוצתי הבעייתי והזול שרכשו (והוכיח שהוא שווה בדיוק את מה שהם שילמו) אל קופות החולים. הפתרון הזה הוא אכן בעייתי וחלקי מאוד, אבל עולה השאלה אם בכלל מישהו חייב בדאגה "מלאה" לאותם מבוטחים. לדעתנו, עם כל הצער והסיפורים האישיים, התשלום ששילמו לאורך השנים היה נמוך מאוד בדיוק משום שהוא לא הבטיח דבר לעתיד, והגיע הזמן לעצור ולומר שהציבור הרחב לא צריך לעמוד דום ולהמשיך לשרת קבוצות לחץ.

אבי ניסנקורן מנהיג ארגון שכשל בהקשר הזה. מה בעצם הוא רוצה? שהמדינה, האזרחים כולם, יממנו מכיסם פתרון לעובדים חזקים ומאוגדים, שזכו וזוכים לתנאים מיטיבים בשלל תחומים, ואתרע מזלם כך שבתחום אחד התברר שהם קנו מוצר בעייתי? אגב, הם קנו אותו כי היה זול מאוד. כל אחד מהם יכול היה לבחור גם במוצר פרט שמחזיק מים.

מי שקונה רכב שאמור לעלות 70 אלף שקל במחיר של 5,000 שקל, טוב יעשה אם ישאל את עצמו ואת מי שמסייע לו בהחלטת הרכישה על שום מה ולמה הפער האדיר במחיר, ושלא יצפה לקבל רכב חדש ותקין באמת. בתחום הרכב, הדבר הזה ברור לכולם, אז מדוע לא בשירותים פיננסיים?

הלקוחות החזקים והמאוגדים שנהנו מיועצים ומתנאי מיקוח משופרים טעו ורכשו מוצר בעייתי שהיה זול כי הוא לא סיפק הבטחה ממשית לעתיד, וראו זה פלא - העתיד הגיע ומשמעות המחיר הזול באה לידי ביטוי בדיוק עם הגיעם לגיל שבו הסיכון להפוך לסיעודי הופך מוחשי מאוד. מדוע כעת, כשהחולשות של המוצר באות לידי ביטוי, יש להשית על כלל הציבור שמבוטח בקופות החולים את מימון הפתרון עבור קבוצות העובדים החזקות, שנהנו ונהנות מעוד הטבות ביחס לציבור הרחב?

האם מישהו שמע את העובדים הללו קוראים לביטול הטבות אחרות שקבוצות מיקוח קיבלו והתבררו כמיטיבות מאוד עם אותם עובדים וגמלאים, או אפילו להחזיר היכן שאפשר? הרי הציבור הרחב מימן את ההטבות מכיסו באמצעות הפרמיה שנגבתה ממנו בעודו רוכש מוצרים ושירותים במחירים גבוהים בהרבה. ובכלל, היכן הקריאות לדאוג לקבוצות הרבות של גמלאים "פשוטים" וללא ביטוח, שאתרע מזלם ולא נהנו כלל לאורך שנים ארוכות מאותן הזדמנויות שהיו לעובדים החזקים שניסנקורן וההסתדרות עמדו מאחוריהם? האם לא מגיע להם פתרון כי לא היו חזקים ומאוגדים?

ניסנקורן צודק בהסתכלות הרחבה שלו: הביטוח הפרטי וזה של קופות החולים לא מספיק וצריך למצוא פתרון נוסף מצד המדינה - בין שביצירת רובד ממלכתי יעיל ובין שבאמצעות יצירת מכשיר ביטוחי חדש, הדדי, בדומה לקרנות הפנסיה, תוך תמרוץ הציבור לקחת בו חלק. אלא שפתרון כזה גדול על רשות שוק ההון וגדול על ענף הביטוח לבדם. לכן טוב תעשה הממשלה אם תבין שתפקידה לדאוג לציבור באחד האתגרים הגדולים הניצבים בפניו, אבל לא לדאוג רק לאוכלוסייה מסוימת.