אופציית יצוא הגז למצרים מתפוגגת

44 שנים מלאו השנה למלחמת יום הכיפורים, ואחת המסקנות המרכזיות שעלו מהמלחמה ההיא הייתה שלפעמים כדאי להקשיב למנהיגי מצרים. הם בדרך-כלל אמינים, והם יודעים מה הולך במדינה שלהם. המסקנה הזו נכונה גם לשותפויות הגז הישראליות, שמסרבות להאמין להודעות רשמיות של הממשלה המצרית. למשל, ההודעה של שר הנפט המצרי לפיה המדינה לא תצטרך לייבא גז.

ההודעה המצרית באה על רקע תקופה לא טובה שעוברת על שותפויות הגז הישראליות. רק בחודש שעבר הופץ ניתוח לא חתום בקבוצות וואטסאפ שונות בשוק ההון. הניתוח היה כתוב בצורה שאינה אופיינית לגוף שוק הוני מכובד, אך הוא מצא את דרכו לאחד העיתונים הכלכליים, שהציג אותו כניתוח עיתונאי. הניתוח עצמו, שבוצע בקרן גידור קטנה, לא היה מופרך וחזר על הערכות אחרות דומות בשוק - מניות שותפויות הגז הן כמו מניות הסלולר לפני רפורמת כחלון.

כבר מספר חודשים שברור לכל בר בי רב כי השותפויות עומדות בפני צומת מרכזי, כשחברת החשמל מגיעה לנקודה שבה היא יכולה לפתוח את ההסכם מול מאגר "תמר". לא נכביר מילים על כמויות הגז הטבעי והמחיר, אך קונצנזוס ההערכות מדבר על כך שחברת החשמל, לקוח העוגן של שותפויות הגז, תוריד בנקודת היציאה שלהם את מחירי הגז הטבעי שהיא משלמת.

נזכיר כי חברת החשמל משלמת היום כ-6 דולר ליחידת חום בעוד היצרנים הפרטיים משלמים כ-4.5 דולר ליחידת חום. לחברת החשמל יש נקודת יציאה/עדכון של החוזה מול תמר בשנת 2021, אך יו"ר החברה, יפתח רון-טל, אמר בחודש יוני האחרון כי בכוונת החברה להקדים את נקודת היציאה/עדכון המחיר לשנת 2018. במקביל, במסגרת מתווה הגז, מאגרי "כריש" ו"תנין" עברו לבעלות אנרג'יאן - וזו החלה לחתום על חוזי הספקת גז טבעי במחירים נמוכים ממחירי "תמר" לחברת החשמל, וזאת טרם פותח מאגר "לוויתן".

על רקע הבעיות האלה מחפשות השותפות ב"לוויתן" חוזי יצוא שיהוו עבורן חוזה עוגן. אחד היעדים הפוטנציאליים האטרקטיביים, הריאליים והרווחיים ליצוא של מאגרי "תמר" ו"לוויתן" היה אמור להיות מצרים. אבל אתמול התראיין שר הנפט המצרי ושרטט את מתווה הגז המצרי, שמטלטל את השותפויות הישראליות. לדברי השר טארק אל מולה ב"בלומברג", מצרים תספק כבר בשנת 2018 את כל צריכת הגז שלה - ובשנת 2019 אף תוכל לייצא עודפי גז.

האמירה של השר המצרי אמורה לסתום את הגולל על יצוא הגז הישראלי. אבל באורח מוזר למדי, גורמים מקורבים לשותפויות הישראליות הפיצו בשוק ההון, כנראה, את עמדתן הלא רשמית, לפיה לאמירה של שר הנפט המצרי אין תוקף. היא מהווה רק אמירה כלפי חוץ של פוליטיקאי מצרי, שנועדה כנראה לצרכים פוליטיים בלבד. אם כן, לשיטת השותפויות הישראליות אין להאמין לגורם ממשל רשמי מצרי, אלא לגורם עסקי ישראלי בכל הנוגע לפוליטיקה הפנימית המצרית.

ההודעה של השר המצרי באה לאחר שבשנת 2015 גילתה חברת ENI את מאגר הגז Zohr, שמכיל בסבירות גבוהה 850 מיליארד BCM גז, כמות הגדולה פי 3 מהכמות במאגר תמר וכמות קצת פחות מכפולה מכמות הגז שנמצאת, ככל הנראה, במאגר "לוויתן". ENI מחזיקה במצרים במתקן הנזלה שמאפשר לייצא את הגז. הממשל המצרי מעוניין לפתח את המאגר הן לצרכים הפנימיים של מצרים והן כדי לייצא גז ולהכניס דולרים לקופה המדוללת של המדינה.

מאגרי הגז "תמר" ו"לוויתן" (בעיקר זה האחרון) היו צריכים לקוח עוגן כדי לקבל מימון בנקאי לפיתוח המאגר הישראלי. לקוח העוגן הישראלי הוא חברת החשמל ולקוח עוגן מרכזי היה אמור להיות הממשל המצרי, לשם ניתן לייצא את הגז באמצעות צינורות - אופציה קלה וזולה יחסית. מעבר לאופציה המצרית עלו מספר אופציות ריאליות פחות, כמו פריסת צינור ימי לחופי איטליה ועוד כל מיני אופציות אקזוטיות יותר או פחות.

תגובת שותפויות הגז הישראליות היום לבורסה הייתה תמוהה עוד יותר מהמסרים שהעבירו אתמול לעיתונאים המסקרים את התחום. לפי הודעת הבורסה שהוציאה דלק קידוחים, אין כל השפעה לאמירות של הממשל המצרי. וזו לשון ההודעה: "בהתייחס למידע שפורסם בתקשורת, השותפות מתכבדת להודיע כי לא חל שינוי בהערכות השותפות לגבי האפשרויות ליצוא גז טבעי מישראל למצרים, כפי שפורטו בדוחות המיידים והתקופתיים של השותפות".

במקרה של שותפויות הגז, ייטב לנו לו יטו אוזן להצהרות של המנהיגות המצרית ויחסכו הרבה כסף לציבור הישראלי.