בחמאס וברשות עוד לא החליטו לשבור את כל הכלים

על אף הלהיטות של ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה לתאר את המתרחש בימים האחרונים כ"אינתיפאדה", מה שמתחולל בשטח רחוק מלהזכיר אפילו את מה שהתרחש בדיוק לפני 30 שנים, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. האירועים הנוכחיים גם לא דומים לימים הראשונים של אינתיפאדת אל-אקצא, מיד לאחר ביקורו של אריאל שרון בהר הבית בספטמבר-אוקטובר 2000.

מקסימום, ניתן לכנות זאת "אינתיפאדה לייט", וגם זו תהיה הגזמה: בסך הכול כמה אלפי אנשים בגדה המערבית ובעזה. ב צה"ל טוענים כי כ-3,000 אנשים השתתפו בהפגנות ובעימותים בגדה המערבית. אפילו אם מניחים שהמספר הזה נמוך ממה שקרה בשטח, הרי שגם אם מכפילים את המספר הזה לא מגיעים להפגנה ממוצעת בימי האינתיפאדה הראשונה. בשונה גם מדצמבר 1987 ואוקטובר 2000, האירועים הללו אינם תולדה של התפרצות עממית ספונטנית ובלתי מתוכננת. היומיים האחרונים הם פרי מאמץ הסברתי חסר תקדים כמעט במונחים של הרשות, בוודאי לאחר מותו של יאסר ערפאת. אינספור קריאות של הפתח ושל חמאס הצליחו להוציא מהבתים אחוז קטן, קטן מאוד, מתושבי הגדה ועזה.

אולם בשונה מאז, הבעייתיות אינה בהכרח בהפגנות או העימותים האלימים. הסכנה הגדולה ממשיכה להיות פיגוע כזה או אחר בגדה והידרדרות לעימות מסוכן ברצועת עזה. נכון, חמאס אינו רוצה בעימות בעזה, בעודו עושה כל מה שרק ניתן להביא להסלמה בגדה. לכאורה חמאס פועל עדיין למנוע מלחמה כוללת עם ישראל אך ניכר שהמאמץ שהוא משקיע בכך בימים האחרונים אינו כתמול שלשום וכאילו מישהו בהנהגת חמאס שחרר את החבל לארגונים הסוררים להתחיל ולירות רקטות לעבר ישראל.

הירי הזה מקרב גלישה לעימות נרחב יותר שגם ישראל אינה רוצה בו. הנייה וגם הבוס של חמאס בעזה יחיא סינואר מבינים זאת ומבינים אפילו טוב יותר מה עלול להיות המחיר של מלחמה שכזו ועדיין לא נראה שהארגון פועל בתקיפות מספיק כדי לעצור את ההסלמה בגבול. עצם הסכמתם לאפשר לאלפי פלסטינים להגיע לקרבת גדר הגבול מתוך הבנה ברורה שיהיו באירועים הללו פצועים והרוגים מבהירה עד כמה הם ממשיכים לשחק באש.

ומה באשר לגדה? אם לא יהיו הפתעות יוצאות דופן, המחאה שם תלך ותדעך. צריך לקוות שאירוע נוסח "מוחמד א-דורא", ששלהב אז את ההמונים להמשיך ולהחריף את העימותים ב-2000 לא יחזור על עצמו. נזכיר, א-דורא היה ילד פלסטיני בן 12 מחאן יונס שנהרג בצומת נצרים ב-30 בספטמבר 2000 ומאז ועד היום נמשכות טענות של שני הצדדים בדבר האחריות להריגתו. התמונות שהונצחו אז על ידי צלם פלסטיני של ערוץ פראנס 2 הפכו לסמל ומיתוס וסייעו בגיוס ההמונים הפלסטינים. ללא סמלים דומים, הציבור הפלסטיני בגדה יתקשה להמשיך ולצאת לרחובות ולזנוח את שגרת יומו, לנוכח העובדה שהנהגת הרשות עצמה נזהרת עדיין מלשבור את הכלים לגמרי.

נכון, הרשות הודיעה כי לא תישא ותתן יותר עם הממשל האמריקאי. אך בכל הקשור לצד הישראלי הרשות זהירה מאוד ואין מסר לפעילי השטח שכלו כל הקיצין ואפשר "לפתוח את שערי הגהנום", כפי שמאיימים הארגונים השונים.