הפיטורים הנרחבים של בין 20%-30% מעובדי טבע בישראל, המבוצעים בידי מנכ"ל אמריקאי שרק לא מזמן נחת בישראל, מעלים את השאלה עד כמה טבע היא עדיין חברה ישראלית. כשהחל אלי הורביץ ז"ל, מנכ"ל החברה המיתולוגי, במאמצי ההתרחבות של טבע לשוק הבינלאומי, הוא כבר הקדים לחשוב על העתיד והכניס לחברה כמה 'גלולות רעל' אשר אמורות היו למנוע את הוצאתה של החברה מפעילות בארץ.
אולם, האם הועילו גלולות הרעל לישראליות של החברה, או האם הרעילו בסופו של דבר את טבע עצמה?
לאחר שנים שבהם הייתה החברה הדומיננטית במדדים המובילים בבורסה, כיום היא נפלה למקום השני במדד תל-אביב 35, וגם זאת לאחר שהבורסה ביצעה מהלך להעלות את המשקל שלה באופן מלאכותי, כדי לא לזעזע מידי את המדדים. טבע כבר לא נחשבת ל"מניית העם". היא כבר לא השקעה בטוחה במיוחד או מקור גאוה לישראלי המחזיק בה, אלא חברה ככל החברות, מניה ככל המניות. 90% ממניות טבע כלל אינם נמצאים בידי ישראלים. מן ה-10% הנותרים, כמחצית נמצאים בידי משפחות המייסדים. הציבור, דרך המוסדיים הישראלים, מחזיק בה רק 5%, המהווים היום כ-800 מיליון דולר בלבד.
שיעור העובדים הישראלים מקרב עובדי טבע הוא רכיב נוסף בהגדרת הישראליות שלה. נכון לסוף דצמבר היו בחברה כ-6800 עובדים ישראלים מתוך 57,000 עובדים בסך-הכול, כלומר 12% מעובדי החברה הם ישראלים. זאת אף לאחר רכישת אקטביס שהביאה לחברה כ-14,000 עובדים חדשים, כמעט אף אחד מהם לא ישראלי. מאז 2011, עמד היקף כוח-האדם בישראל כמעט באופן קבוע על כ-6,900 עובדים, ושיעורו בכוח-האדם הכללי עמד על כ-16%. אם תכנית הקיצוצים אכן תצא לפועל ותפחית את היקף כוח-האדם בישראל ב-3000 עובדים ובעולם בכ-10,000 עובדים, שיעור הישראלים יהיה רק 8%.
מבחינת הנהלת החברה המצב גם הוא הולך ומשתנה. קאר שולץ הוא המנכ"ל הראשון שאין לו למעשה שום סנטימנט מובנה לישראל. ג'רמי לוין, שספג ביקורת על כך שהביא איתו גינונים זרים וסיים שת"פים עם סטארט-אפים מקומיים, בכל זאת היה יהודי חובב ישראל, שעבר מידית להתגורר בארץ והחל ללמוד עברית לאחר קבלת המינוי. אפילו היו"ר לשעבר פיליפ פרוסט, שזוהה כ'כוח אנטי-ישראלי', הוא יהודי פעיל בישראל וחברת אופקו שבבעלותו נסחרת גם היא בתל-אביב.
והיום? היו"ר ד"ר סול ברר הוא יהודי אשר פעל רבות לטובת תעשיית הביומד הישראלית עוד לפני שמונה ליו"ר טבע, אולם הוא בעל קשרים חזקים בשוק הפרמה הבינלאומי, והמנכ"ל קאר שולץ, כאמור חסר כל זיקה לישראל, עניין שהמהלך הקר שלו מבהיר ללא צל של ספק. השמות אבי ניסנקורן ושלי יחימוביץ' לא אומרים לו כלום. אמנם, תקנון החברה מחייב אותו לשהות בארץ והוא אכן שהה כאן את רוב זמנו מאז המינוי וגם פועל באופן פרקטי להעתיק את מגוריו יחד עם אשתו לישראל, אולם הוא עובר לישראל בשביל התפקיד בטבע, ולא עובר לטבע מאהבת ישראל.
אחרי תקופת פרוסט ולוין, ביקש הדירקטוריון הישראלי לשמור בכל מחיר על הצביון הישראלי של החברה. זו הייתה אחת הסיבות שבגללן נבחר ארז ויגודמן לתפקיד המנכ"ל. גם השוק קיבל בשמחה את הישראליות שלו, מתוך הנחה שכך ימנעו חיכוכים בדירקטוריון אשר פגעו בתפקוד החברה בתקופת פרוסט-לוין.
כשהגיע הזמן לבחור יו"ר, אמיר אלשטיין, ממשפחת המייסדים, ביקש להיבחר ליו"ר אולם פרוסט חסם את המהלך. אלשטיין הציע מספר יו"רים אפשריים נוספים מן הקבוצה המזוהה איתו, ולבסוף לאחר הצבעות רבות, נבחר פטרבורג כמועמד שהיה אפשרי לעיכול אצל שני הצדדים. וכך לרגעים נראה היה כי חזרה טבע לתור הזהב של הניהול הישראלי שלה, עד שהנהלה זו הכניסה את החברה למשבר הנוכחי.
כיום, אחרי פרישתו אתמול של ד"ר יצחק פטרבורג, דירקטוריון טבע מכיל שישה דירקטורים ישראלים: אלשטיין, גליה מאור, חמי פרס, דן זיסקינד וכן ג'ן מישל חלפון ומורי גולדברג המתגוררים בישראל.
יחד עם שולץ עצמו, שמונה לחבר בדירקטוריון ועובר להתגורר כאמור בארץ, מדובר בשבעה דירקטורים מתוך 13, מתוכם ארבעה שנחשבים לחלק מן ה"קבוצה הישראלית" שנחשבה בעבר דומיננטית בחברה וככוח השומר על ישראליותה (ונמגד - זו גם הקבוצה שהואשמה בהשארת החברה פורבינציאלית ולא מעורה בשוק הפארמה העולמי).
תקנון טבע קובע כי על רוב הדירקטורים של החברה להתגורר בישראל, והדירקטוריון הנוכחי מקיים זאת בקושי. הדירקטורים הישראלים הם ברובם הותיקים ביותר, ולכן הם יהיו הראשונים בתור להצבעה מחודשת על מועמדותם, ואירוע זה יהיה כנראה מהותי בהשפעתו על צביון החברה.
תקנון החברה קובע גם כי המרכז הניהולי של טבע יישאר בישראל, אלא אם הדירקטוריון יחליט על העברתו מישראל ברוב של 75%. הרוב המוחלט של הדירקטורים היום הם ישראלים או יהודים עם זיקה לישראל, ולכן מאוד לא סביר שתתקבל החלטה רשמית כזו, אולם באופן לא רשמי, החברה הולכת ומאבדת אחיזה בארץ.
הכול בידי שולץ
במצב שבו המשקיעים הם ברובם המוחלט זרים, וטבע עומדת קטנה ומהוססת עם חוב גדול, היא נמצאת בסכנה תמידית להשתלטות עוינת. מהלך הפיטורים אמור לשמור על עצמאותה, אך במחיר ערעור הבסיס הישראלי שלה.
שינוי המבנה הארגוני שמוביל שולץ, הוא לא רק פיטורים - מדובר בשינוי דרסטי של מבנה החברה, קיצוץ מאסיבי בשדרת ההנהלה, ערעור מבני הכוח הישנים בחברה מן היסוד. התהליך כזה, מוקד הכוח יכול לעבור למקום אחר, אפילו אם המטה הרשמי ממשיך להתנהל בישראל.
"טבע כבר נמכרה בעצם", אומר גורם מקורב לחברה. "היא נמכרה באופן לא מודע כשניטל החוב הגדול. עכשיו הכול בידי המנכ"ל".
שולץ כבר ערך תהליך רה-ארגון דומה, אם כי קצת יותר קטן, בחברת לונדבק, בה היה אחראי לפיטורים של כאלף עובדים, שהיוו 17% מכוח-האדם בחברה. תוך כדי התהליך הזה, לונדבק נשארה לגמרי דנית, כמו נובו נורדיסק בה טיפס שולץ כמעט עד כיסא המנכ"ל לפני שעבר ללונדבק. ייתכן שגם אם אינו ישראלי, שולץ מבין את משמעות החיבור של חברה לעם, וימנע מלקחת אותה לכיוון זה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
