אטימות וכוחנות - טבע אפילו לא יודעת לפטר

1. השנתיים האחרונות לימדו אותנו שטבע עשתה עסקים בצורה שלומיאלית; הם לימדו אותנו שטבע שהימרה על חברה אחת ועל שוק מסוים בהיקף ענק של קרוב ל-40 מיליארד דולר; שזו הייתה עסקה של אגו, בבחינת 'בוא נוכיח לשוק מי פה הגבר', אחרי כישלון ניסיון ההשתלטות העוינת על מיילן; שהממשל התאגידי בחברה היה לקוי בלשון עדינה; שהדירקטוריון שלה שימש כחותמת גומי להיבריס של ההנהלה, שהדירקטורים המכובדים שלה, אלה שמרוויחים 200 אלף דולר לשנה, כולל גליה מאור, לשעבר מנכ"לית לאומי, יוסי ניצני, לשעבר יו"ר הבורסה ועו"ד אורי סלונים, שימשו כמריונטות בדירקטוריון; שכל חברי הדירקטוריון נמנמו בעסקת הענק הזו שנחתמה בזמן בזק; שהם לא שאלו שום שאלות קשות, שלא העלו שום תהיה אם החברה מהמרת על הסוס הלא נכון וכיצד היא אמורה לשרת את החוב הענק שהיא מעמיסה על עצמה; שהם לא עשו דבר למרות שתמרורי האזהרה הבהבו והכתובת הייתה על הקיר; שהייתה להם אפשרות לסגת ולצאת מהעסקה הבועתית גם אם בקנס כבד שהיום נראה כפעוט; שחברי ההנהלה וחברי הדירקטוריון הפרו לכאורה את חובת הזהירות כלפי בעלי המניות של החברה ובעקיפין; שהחברה איבדה לחלוטין את דרכה; שהנהלתה והדירקטוריון שלה איבדו לחלוטין שליטה על מה שנעשה בחברה - במיוחד בשנה האחרונה; שהם איבדו את אמון השוק אחרי שלא הצליחו לספק ולו תחזית אחת אמינה. 

 התפלגות עובדי טבע

2. אם השנתיים האחרונות לימדו אותנו את כל הדברים הללו על טבע, מנהליה וחברי הדירקטוריון שלה - ועוד הרבה דברים חמורים אחרים, אז החודש-חודשיים אחרונים לימדו אותנו שטבע גם לא יודעת איך להתייעל ואיך לפטר, כורח המציאות נוכח מצבה הקשה והאפשרות שתגיע לחדלות פירעון.

אינני יודע מי היועצים שלוחשים על אוזנו של קאר שולץ, המנכ"ל הנכנס של טבע, ומה הוא או הם חשבו לעצמם כשתוכנית הפיטורים בישראל התגבשה. בכל מקרה, ככה לא מנהלים משבר בסדר גודל הזה. או שאתה מנסה לנהל את המשבר תקשורתית ומעשית, או שהמשבר מנהל אותך.

טבע איפשרה למשבר לנהל אותה. הדלפות מתוך החברה על היקף הפיטורים, חוסר תקשורת עם העובדים וארגוני העובדים, חוסר בתקשורת עם התקשורת, הסתתרות מאחורי הדלפות ובריחה מכל אחריות. מה הם חשבו שם בטבע? שאם מביאים מנכ"ל זר שידוע בתוכניות ההתייעלות האגרסיביות שלו זה ירחיק את האש ממנו ומהחברה? שפיטורים בסדר הגודל הזה, שהם אכן פיטורים של מלחמת הישרדות, יעברו בלי קול מחאה ועוד באמצעות הודעה לעיתונות? שהדלפה על פיטורי ענק רק בשביל לרכך אותם כביכול בהודעות הרשמית היום תתקבל אוטומטית בברכה ובסלחנות? ועוד בחברה עם צביון ישראלי מובהק, שהייתה סמל להצלחה ישראלית ונחשבה לפאר התעשייה המקומית? זו עוד הוכחה לאטימות, ליהירות ולכוחנות של טבע, דברים שהתבטאו היטב בשנים האחרונות בהחלטות עסקיות.

3. למרות הכול, ההכרזה של אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, על שביתה כללית במשק היא מופרזת. אין צורך להשבית את המדינה על המשבר בטבע, דבר כבר לא יתקן את ההחלטות העסקיות הכושלות ודבר לא יתקן את העובדה שהעובדים הם אלה שתמיד משלמים את מחיר הכישלונות. יש צורך דחוף להיכנס למו"מ אינטנסיבי עם הנהלת טבע במטרה להקטין עוד יותר את היקף הפיטורים ובמטרה להגדיל את היקף התמורה לעובדים. כלומר, להגדיל את היקף הפיצויים ואת היקף המענקים לעובדים ותיקים שנמצאים שנים ספורות לפני גיל פרישה. אם כבר הם נושאים על גבם ומשלמים את מחיר הכישלון של מנהליהם, אז שלפחות שיזכו לפיצויים הולמים, בדיוק לפי העקרון שמנחה את המנהלים: גריפת בונוסים ומצנחי זהב.

ניסנקורן הוא איש פרגמטי, גם הוא יודע שאי-אפשר יהיה למנוע את תהליך הפיטורים, יהיה אפשר רק לרככו. זה נכון שבאווירה הישראלית כוח נענה רק בכוח, ולא בהידברות. הישגיות, מתברר, היא שם נרדף לכוחנות. כל זה נכון אבל גם ניסנקורן מבין עמוק בליבו שטבע לא רק איבדה את דרכה, לא רק איבדה את המצפן, אלא היא בדרך לאבד את הצביון הישראלי שלה. יש לה מנכ"ל זר, מרבית הנהלתה זרה ומשקלה בכלכלה הישראלית הולך ודועך. במקום שטבע תהיה הלידר של תעשיית הפארמה והביומד בישראל, היא הופכת לשחקן ממש לא משמעותי בו.

אני רוצה לקוות ורוצה להניח שגם בטבע הפנימו כמה דברים ביממה האחרונה: נכון, מדובר במלחמת הישרדות של החברה, במשבר הכי קשה שלה אי-פעם. אבל, לעזאזל, יש אנשים מאחורי ההדלפות, התדרוכים וההודעות לעיתונות: הם זכאים ליחס אנושי, ולא ליחס משפיל. זה רק מגביר את התהיה על התפקיד של מחלקות כוח אדם בארגונים ואת מי הן בדיוק משרתות. את ההנהלה או את העובדים? התשובה לכך ברורה.

4. משה אשר, מנהל רשות המסים, אמר היום משפט קצת מוזר על הפיטורים בטבע: "האמת - זה לא מגיע למדינה". הוא צודק, זה לא מגיע. אבל מי בדיוק איפשר למצב הזה לקרות? זה אמנם לא קרה בתקופתו, אלא בתקופת יהודה נסרדישי, אבל מי שהעניק ודחף לטבע פטור ממס (0%!) לעשר שנים, ללא שום הגבלה וללא שום קריטריונים המתייחסים לתעסוקה ולאיכות התעסוקה - זו רשות המסים עם משרד האוצר. יתרה מזו, בוועדת אנדורן, שהוקמה לצורך בחינת חוק עידוד השקעות הון, הועלו רעיונות והצעות להתנות את הטבות המס לחברות הגדולות בתעסוקה. אחד החברים בוועדה היה משה אשר.

זה אכן לא מגיע למדינה, מה שקרה לטבע, כפי שהוא התבטא, אבל גם לא מגיע לה שבכירים בסקטור הציבורי בסיוע של לוביסטים וח"כים, מחוקקים חוקים שקובעים מה היא נותנת לחברות גדולות (והיא נתנה הרבה מאוד), בלי לדעת מה בדיוק היא מקבלת בתמורה, מה היקף התעסוקה, מה איכות התעסוקה ומה משך התעסוקה.

5. שוק המניות בוול סטריט קיבל את תוכנית ההתייעלות שלטבע במחיאות כפיים ובעלייה משמעותית של המניה - כך הוא מקבל כל תוכנית התייעלות שמשפרת את מצבם של בעלי המניות על חשבון העובדים. המכתב של שולץ כלל את כל הסיסמאות הידועות שנכתבו על-ידי יועצי התקשורת שלו וכללו ביטויים כמו "כבוד והגינות", "החלטות שאיני לוקח בקלות", "נבטיח את עתידה של טבע", "אין לנו ברירה אלא לנקוט צעדים דרסטיים", "אנו נוקטים פעולות מיידיות ונחושות" ו"זו תכנית להשבת הביטחון הפיננסי והיציבות העסקית של טבע" - ועוד ממיטב הקלישאות.

צריך להבין: שולץ קיבל מענק חתימה של 20 מיליון דולר כדי להוציא לפועל תוכנית כה אגרסיבית אבל זה עשוי עוד להיות הכסף הקטן. עוד כמה עשרות מיליוני דולרים יחכו לו אם התוכנית לייצוב טבע תצליח. כך שיש לו אינטרס טבעי להיות מאוד "נחוש" ביישום התוכנית ובחיסכון הוצאות כמה שיותר מהר וכמה שיותר הרבה.

6. בדיאלוג שלי עם הנהלת טבע לאורך השנים האחרונות ולאורך המאבק המשפטי שלי ברשות המסים שאיפשר את חשיפת הטבות המס הענקיות של החברה, טבע נהגה להתפאר במפעל שלה בגרמניה ובפריון של העובדים הגרמנים. יש בכך מן הצדק. אבל אם כבר, אז כבר.

הכלכלה הגרמנית, הכלכלה החזקה והמוצלחת באירופה, לא רק מתאפיינת בפריון גבוה של עובדים, אלא גם בעקרונות המעוגנים בחקיקה המאפשרים תהליכים משותפים לעובדים ומעסיקים בניהול יחסי העבודה. סקרתי פה בעבר בפירוט את המודל, והשורה התחתונה היא שקיימת שיטה מובנית של שיתוף עובדים. אלה בוחרים מועצת עובדים ובמקביל נבחרת נציגות לאיגוד המקצועי בחברה. קיימת חלוקת תפקידים ברורה בין מועצת העובדים לאיגוד המקצועי, לעובדים יש נציגים בחבר המנהלים - ברמת המפעל הבודד וברמה הארצית.

זה נכון ששום מודל לא מושלם וגם נכון שרק כחמישית מהעובדים בגרמניה חברים באיגודים (זה כולל בעיקר תעשיות משמעותיות כמו מתכת, כימיקלים, קמעונאות ופיננסים). אלא שהמודל מרכך במשהו את המחוייבות הבלבדית של דירקטוריון החברה לבעלי מניות החברה ולא בהכרח גם לעובדים. נוכחות של נציגות עובדים בדירקטוריונים, שבישראל מצטיירת כדבר שרק מזיק לחברה, רק יוכל להועיל לה וגם להנהלתה.