במסגרת הסדר הקרקעות הגדול ביותר אי-פעם בחברה ממשלתית, שנחתם אתמול (ד') באוצר, מחזירה חברת החשמל למדינה קרקעות בשווי מיליארדי שקלים תמורת מחיקת חובות בהיקף של 2.5 מיליארד שקל. מדוע מקבלת חברת החשמל תספורת במיליארדי שקלים על קרקעות מדינה ששוויין התנפח בעיקר בגלל מחדלי המדינה? כי זו האפשרות הכי פחות גרועה שעמדה בפני המדינה.
הייתה כמובן אפשרות לפנות לבתי משפט ולדרוש לסלק את חברת החשמל מהקרקעות שבידיה, בנימוק שכבר אינן משמשות לייעודן - ייצור חשמל. אלא שתביעה כזו הייתה גוררת את המדינה להליכים של שנים, ובעיקר מיטיבה עם השמנת של משרדי עורכי הדין בארץ. יתרה מכך, בכלל לא בטוח שהמדינה הייתה מנצחת: בדיקות שנערכו ברשות מקרקעי ישראל הראו שחברת החשמל לא הפרה את הסכמי החכירה שלה ושילמה מחיר מלא עבור הקרקע.
הבעיה היא במערכת התמריצים בישראל. לחברת החשמל לא היה שום תמריץ לשחרר קרקעות ולהתייעל. אם כבר, היה לה תמריץ לסחוט את המדינה, לתקוע הליכים ולגרור אותה לערכאות משפטיות כדי למקסם את התמורה. העובדה שהחברה הגיעה בכל זאת להסכמה היא לפיכך הישג, שנובע גם מחולשתה של החברה, שהייתה חייבת להסדיר את מעמד נכסיה כתנאי מוקדם למימוש הסכם הרפורמה.
המדינה הפסידה תשלומי ריבית שנתיים בהיקף של 150 מיליון שקל על החוב שמחקה, תשלומים שהגיעו ישירות מכיסיהם של צרכני החשמל. מצד שני, המדינה (ועיריית תל-אביב) קיבלה את הנדל"ן עצמו בניכוי הוצאות הפינוי. זה הרבה יותר ממה שהמדינה קיבלה בהסדרי הקרקעות של בזק וחברת הדואר. שם החברות מימשו את הנדל"ן והמדינה הסתפקה ב-10% מהתמורה. עכשיו האזרחים יקבלו גם פארקים ותשתיות ועורכי הדין יפסידו עשרות מיליונים. ההפסד שלהם הוא גם חלק מהרווח שלנו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
