הברוטו שמאחורי הנטו: משה כחלון מחלק הטבות לכולם

"אשתי אומרת לי", נוהג לספר שר האוצר, "שבבוקר, כשאני מתארגן לצאת לעבודה, אני מתרגש כמו תלמיד כיתה א' שמסדר את התיק שלו לקראת היום החדש". כן, כן, כחלון מאוהב במקום העבודה שלו ברחוב קפלן בירושלים. לעתים נדמה שהוא יהיה מוכן לעשות הכל כדי למצות את הקדנציה עד לרגע האחרון ממש, או לפחות עד שמחירי הדירות ירדו. איך תסבירו אחרת את ההתעקשות שלו להעביר תקציב לשנת הבחירות 2019? את מאמציו לשמר את קואליציית נתניהו, בברית חצי גלויה עם המפלגות החרדיות?

לעתים נדמה שכחלון אחוז אמוק להספיק כמה שיותר לפני שייגמר הזמן. רפורמה רודפת רפורמה, תוכנית אחרי תוכנית, תקציב הולך ותקציב בא. השעון המתקתק של הבחירות רק מגביר את הלחץ שלו והוא מלחיץ את המערכת שמתחתיו. סוחט ממנה עוד טיפה של עבודה כי, כמו שאומרים, כל רגע שחלף לא יחזור שוב לעולם.

על איכות העבודה שלו יש מחלוקת, אבל על הכמות וההספק של כחלון ופקידיו - אין. תראו מה הספיקו לעשות באוצר בשנתיים וחצי שכחלון יושב בלשכה: ארבעה תקציבי מדינה (תקציב מספר חמש צפוי לעבור עד פרסום הכתבה), רפורמה בבנקים ובחברות כרטיסי האשראי, חוק הסדרים שקם לתחייה, רשות שוק הון חדשה, מתווה לרפורמה בחברת החשמל, מתווה רב-שנתי לתקציב ביטחון, צעדי מיסוי נגד משקיעי הנדל"ן ומיזמי מחיר למשתכן בכל הארץ. וזה באמת רק חלק מהרשימה.

מבחינת כחלון הוא נמצא שם באוצר מטעם הבוחרים כדי לעזור. מי לא קיבל הטבות מקרן השפע של שר האוצר? הזוגות הצעירים, החיילים, המגזר הערבי, הילדים, ההורים במשפחות העובדות, המבוטחים בביטוח סיעודי, הקשישים והנכים - אלה נחשבים אולי "החלשים", אבל גם את החזקים כחלון לא קיפח. התעשיינים קיבלו ויקבלו, וכמותם גם חברות ההייטק. אצל כולם הנטו גדל, כולל אצל העשירונים העליונים. כחלון אולי לא מתגאה בכך, אבל הוא עזר לא מעט לעשירים ביותר כשריווח את מדרגות מס ההכנסה בשנה שעברה והגדיל להם את הנטו בכמה עשרות אלפי שקלים לשנה.

 משה כחלון / איור: גיל ג'יבלי

רעידות בכל הגוף

רק עם מגזר אחד, קטן אבל קולני, יש לכחלון מחלוקת שנראית בלתי פתירה: הכלכלנים. אפשר לומר שחוסר ההערכה שלו אליהם, שני רק לחוסר ההערכה שלהם אליו.

זה מתחיל בהבדלי שפה. המקרו-כלכלה נשמעת לכחלון כמו מנדרינית עתיקה. בשנים האחרונות לא היה שר אוצר שהתעניין פחות ממנו בנושאי מקרו. לא היה שר אוצר שחזר פחות ממנו על המילה "צמיחה". ספק רב אם היה לפניו שר אוצר שלא טרח להגיע ולו פעם אחת לוועידה השנתית של קרן המטבע והבנק העולמי בוושינגטון. זה לא בגלל הנסיעות או חרדת טיסה, גם בכנסי הכלכלנים בישראל כחלון מקפיד לא להופיע.

מה יש לכחלון נגד הכלכלנים? ראשית, הוא מרגיש ביניהם אאוטסיידר. הכי רחוק מהאליטות של בוגרי הפקולטות לכלכלה. לשר האוצר הזה אין יועצים כלכליים, אם לא שמתם לב. אין לו קבוצת כלכלנים שהוא מקפיד בפומבי להתייעץ איתם. יש לא מעטים שמגיעים לכחלון להתייעצויות, אבל תמיד באוף-רקורד. תמיד הרחק מעדשות המצלמה.

שנית, כחלון מדבר כלכלה, אבל במיקרו. כמה כסף נשאר לאזרח בסוף החודש בכיס - זה הנתון הכלכלי היחיד שבאמת מעניין אותו. איזה נתון מקרו-כלכלי ריגש את כחלון השנה? לא הירידה ביחס החוב-תוצר, לא העלייה בהשקעות הישירות או העלאת תחזית דירוג האשראי, אפילו לא נתוני המשרות הפנויות והאבטלה. נתון המקרו היחיד שהצליח לגרום לכחלון התרגשות היה הגידול בהכנסה הפנויה של משקי הבית מעוטי ההכנסה. העובדה שלמשפחות בעשירונים הנמוכים נשאר בסוף החודש יותר כסף גרמה לכחלון לרעוד בכל הגוף, לדבריו.

אבל חוץ מהבדלי שפה, רקע ותחומי עניין, עשה כחלון גם לא מעט דברים שקוממו עליו את אנשי הכלכלה. את הכלכלנים מהאגף הניאו-ליברלי כחלון הרתיח עם תוכנית מחיר למשתכן. "מפעל הגרלות מטורף" הם מכנים אותה, ומציינים שהיא עולה למדינה מיליארדים רבים ושאיננה מסייעת כלל להגדלת היצע הדירות ולהוזלתן. גם היחסים החמים של כחלון עם ההסתדרות ומערכת הביטחון מרתיחים את הכלכלנים באגף הימני, שמייחלים לרפורמות "האיש השמן" של נתניהו 2003.

הכלכלנים מהאגף החברתי, לעומתם, לא סולחים לכחלון על הפחתות המס. ההסבר שלו "זה כסף של הציבור שצריך לחזור אליו" נשמע להם פופוליזם זול במיוחד. איך ייתכן ששר אוצר שמדבר על שוויון וצמצום פערים יכול לתמוך בצמצום המיסוי, הכלי העיקרי לחלוקה מחדש של ההכנסות במדינה?

כי אצל כחלון השיקול הפוליטי תמיד קודם לכל. קחו למשל את המע"מ - כחלון בעצמו הגדיר אותו כמס "הכי לא שוויוני והכי לא צודק". אבל אם יש הפחתת מס אחת שכחלון מצטער עליה זו הורדת המע"מ באחוז ב-2015. האחוז הזה גילח 4.5 מיליארד שקל בהכנסות המדינה, והציבור הרחב לא הרגיש בכיס את ההפחתה. בראייה של כחלון, במחיר של הפחתת אחוז במע"מ הוא היה יכול לקבל שתי "נטו משפחה", תוכנית שמצ'פרת את הבייס שלו ושנכנסת ישר לתלוש המשכורת בצורת נקודות זיכוי, או לחשבון הצהרון בצורת סבסוד. כך עובד תהליך קבלת ההחלטות של שר האוצר.

"לכל פועלו של כחלון בשנה החולפת יש מכנה משותף אחד", כתב בנובמבר פרופ' עומר מואב ממבקריו החריפים והבוטים של שר האוצר, "כולן פעולות שמגדילות את ההוצאה הציבורית או פוגעות בהכנסות המדינה. מה המשמעות? שאנחנו חיים היום עוד קצת יותר על חשבון הדור הבא. כמעט כלום בתחום של הגדלת העוגה וצמצום עושק הציבור. כי להגדיל הוצאה זה קל והציבור בחלקו מרוצה, ולעשות באמת למען הציבור, זה כבר קשה ולא מתגמל. וכל זה עוד בלי להתייחס למפעל ההגרלות המטורף בדיור".

ומה חושב שר האוצר על הכלכלנים? כאמור, דעתו עליהם אינה טובה מדעתם עליו. הם מנותקים, יאמר השר, לא רק מהציבור אלא אפילו מהמציאות הכלכלית שאותה הם אמורים להכיר ולנתח. התחזיות שלהם לגבי ההכנסות ממסים, הגירעון ושאר הפרמטרים הפיסקאליים מדויקות כמו תחזיות של חזאי מזג אוויר, יטען השר. "תנו לו לעשות תחזיות על העבר במקום על העתיד, ואז אולי הוא יפגע", אמר פעם על אחד מבכירי הכלכלנים באוצר. "אתם מאשימים אותי שאני מגדיל את הגירעון?", יגיד כחלון למואב וחבריו, "אז תסבירו לי בבקשה איך זה ששלוש שנים רצופות אתם מזהירים אותי מגירעון של 3% ומעלה, ושלוש שנים רצוף הגירעון נגמר בפחות מ-2%, ועוד אחרי הורדות המס?".

נטו כישורים

ובכל זאת, יש גם כמה דברים טובים שהכלכלנים היו אומרים על שר האוצר (אבל רק אם נבטיח שלא נצטט אותם). ראשית, כחלון לא מתנהל בחוסר אחריות והפקרות מוחלטים. הוא יודע לשמור על מסגרות התקציב ולא ממהר לחלק כל שקל עודף בקופה. תראו למשל את עודפי הגבייה הגדולים של 2017 - 16 מיליארד שקל שהופנו ברובם להקטנת החוב הממשלתי, כפי שהמליצה הנגידה. גם מהעץ של הפחתות מס נוספות כחלון ירד, כשראה את הבור שמחכה לו בתקציב 2019 וכשהבין שאי אפשר להוריד הכנסות באופן קבוע בגלל עודף חד-פעמי בקופה.

שנית, לצד צעדים פופוליסטיים היו לכחלון גם לא מעט מהלכים ראויים לפי כל קנה מידה. "נטו משפחה" למשל זכתה לשבחים מקיר לקיר. שלישית, כחלון יודע לתת גיבוי לדרג המקצועי באוצר ולא חובט בו בראש חוצות, כמו קודמו למשל. כחלון השכיל לעבוד עם כל בעלי התפקידים שהשאיר לו לפיד, למעט אחד. הוא הצליח להביא אדם בעל שיעור קומה לתפקיד החשב הכללי, ושאר מינויי הבכירים שביצע היו ראויים לפי כל קנה מידה. בממשלת נתניהו הנוכחית, מתן גיבוי לדרג המקצועי ומינוי אנשים על-בסיס כישורים הם ממש לא דבר מובן מאליו. ונקודה אחרונה חביבה: מצב המשק, שנראה איתן ויציב מאי-פעם. הצמיחה הבריאה, השיאים השליליים ביחס החוב ובאבטלה, עליית השכר ושיעורי התעסוקה, השיא בהכנסות גבייה.

מבקריו יאמרו שלשר האוצר אין באמת השפעה על המצב הכלכלי במדינה. לכחלון פשוט היה את המזל להיכנס בצד הנכון של המעגל הכלכלי ולקצור את פירות עמלם של קודמיו - אבל אתם יודעים מה? גם מזל היא תכונה חשובה ומאוד נדרשת אצל שר אוצר.