הזוג המוזר: יו"ר מפלגת העבודה בעבר ובהווה, גבאי וברק

בתחילה החמיא ברק לגבאי. הוא המליץ עליו לראשות מפלגת העבודה עוד לפני הסיבוב הראשון, וגבאי התמוגג והתפנן באור הציוצים והכותרות הנעימות שיצאו משבתות-תרבות.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, הקצין המעוטר, מי שהיה יו"ר מפלגת העבודה, הוא עדיין בעל השפעה בקרב שכבת הקיבוצניקים בני ה-70-80 מצביעי מפלגת העבודה. אולי אף נותרו כמה עירוניים המתעניינים בעמדותיו. בפריימריז, תמיכה כזו לא יכולה להזיק. גבאי היה מאושר. בשלב המקדמי של הפריימריז, מול חמישה מועמדים מוכרים ומנוסים, הודעת ברק הייתה בעלת מסה קריטית.

אחר כך הגיע הראיון האקסצנטרי לאמנון אברמוביץ בחדשות 2, שבו התפאר ברק: "באופן אובייקטיבי, מבחינת הרקורד, הניסיון, המוכרות הבינלאומית, ההיכרות האינטימית עם בעיות הביטחון, המדינאות, הכלכלה, ווטאבר - אני היום בשל להוביל את ישראל יותר מכל המועמדים מסביב, כולל נתניהו שהוא מנוסה אבל חסר יכולת לקבל החלטות".

 אבי גבאי / איור: גיל ג'יבלי

ככה, בלי להתבלבל, התעלם ברק מקיומו של גבאי והכתיר את עצמו כמתאים מכולם. הוא שכח שרק כמה חודשים קודם לכן תיאר את גבאי בצבעים מחמיאים, כיו"ר המוכשר והמתאים ביותר של מפלגת העבודה? לאן נעלמו אותן ההמלצות?

גבאי רתח. הנה, האלמנט המתעתע, החתרן, האכזר שטמון באופיו של ברק צף ועלה. והרי היו מי שהזהירו את גבאי מפני האיש. אמרו לו שברק קיווה ששיעורי התמיכה בגבאי בסקרים יהיו על הפנים רק כדי שהוא יוכל להיקרא שוב לדגל. הכינו את גבאי לכך. ברק - לפי תיזה קונספירטיבית שהושמעה אף באוזניו של גבאי - קיווה שזמן לא רב אחרי הפריימריז לראשות העבודה, גבאי יידרדר בסקרים. או אז, יזכה ברק לרגעים של חסד כשהציבור יפנה אליו ויקרא לו להציל את המצב.

אבל מי שקצת ניסה ללמוד את גבאי הבין שהוא לא הולך בתלם של ראשי עבודה לפניו. הוא לא מתכופף, לא מתייפייף, לא מרכין ראשו לגחמות של ראשי המפלגה לדורותיהם. בסקרים הוא לא קרס (אם כי גם לא המריא אל על) ובעיקר המשיך לחרוש את השטח, לקרוץ למצביעי ימין. גבאי נישק מזוזות של משקופים בכניסה לחוג בית, הכניס ספר תורה לזכר אביו בירושלים, אמר שההתנחלויות אינן מכשול לשלום, סנט בשמאל שהם שכחו מה זה להיות יהודים, התגייס לסייע לממשלה לגרש פליטים סודנים, התנער מן הרשימה המשותפת והתחייב שאין בצד הפלסטיני פרטנר.

ברק ישב מן הצד, אוחז בחשבון טוויטר תוסס ועמוד פייסבוק משודר לייב, ואיש לא בא להתחנן אליו שיציל את המצב. השמועות על חיפוש הביטחוניסטים לרשימה - עמירם לוין, עמר בר לב, משה יעלון, גבי אשכנזי, בני גנץ - הגיעו לאוזניו של ברק, אך התובנה שהציבור לא ממהר לזחול לעברו ולהתחנן לחזרתו, לא נקלטה.

ואז, זגזוג נוסף. בראיון בגלי צה"ל בראשית דצמבר 2017 התכנס ברק לקו המקורי. גבאי הוא המוביל של המפלגה ושל הגוש והוא עושה זאת נכון. "הוא זה שצריך להוביל וכל מה שקשור אליי אינו רלבנטי כרגע", הוא אמר.

ברק במיטבו. כמו הצפרדע והעקרב שרצו לחצות את הנהר. העקרב שאינו יודע לשחות (אין לו פלטפורמה מפלגתית) מבקש טרמפ על גבה של הצפרדע (גבאי). הצפרדע חששה מעקיצת העקרב, אך התרצתה לתת לו טרמפ (שריון במפלגה) ולסייע לו להגיע לגדה השנייה (חזרה לחיים הפוליטיים). באמצע השחייה בנהר העקרב עוקץ את הצפרדע ושניהם טובעים. הצפרדע שאלה בתדהמה, "אבל למה?" והעקרב השיב: "זה הטבע שלי".

 אהוד ברק / איור: גיל ג'יבלי

יש סיכוי לקאמבק?

מזל שזה רק משל. חלום רע ותו לא. גבאי יכול לחזור לישון ולחלום על נשיקות שהוא נותן לספר התורה. זה לא הקמעות שעוזרות לגבאי, אלא האישיות שלו - זהיר ומיומן. הוא לא השתלח בברק בשום שלב, ואף שההיכרות בין השניים אינה הולכת שנים ארוכות אחורנית, גבאי הבין שיש לשמור ממנו מרחק בטיחות. לא עקרב, אלא חיבוק דוב מסוכן. וכך גבאי לא נותן לברק יותר מדי קרבה. שימשיך לייעץ מן הטוויטר, לא מן המעגל הקרוב.

אז מה הסיכוי של ברק לבצע קאמבק ולהתייצב לצדו של גבאי? ההיסטוריה הפוליטית של מנהיגי ישראל היא התומכת בתחושות הבטן של ברק, שעתידו הפוליטי עוד לפניו. כולם היו שם בנתיב הפוליטי הפתלתל. הגיעו לצמרת, נפלו לתהום וחזרו מעוטרים בקאמבק פוליטי מן הסרטים.

למעשה, מנהיגים ישראלים חייבים להיות מוקצים, מאוסים, שנואי נפשו של הציבור הישראלי, כדי להיות ראויים לרחמים וטיפוס בחזרה להנהגה. מי לא עבר זאת? דוד בן גוריון, יצחק רבין, שמעון פרס, אריאל שרון, בנימין נתניהו. הם עלו, נפלו וחזרו אחרי שנות מדבר. כך גם ברק חושב, וזו הסיבה שאמר באותו הראיון לאברמוביץ' כי "אין בשל ממני". בטבלת משך הכהונה של ראשי ממשלות לדורותיהם, ברק ניצב אחרון. שנה אחת ו-244 ימים הוא הזמן הקצר ביותר. מבחינת ברק זה מהלך שצריך להיות לו פרק ב'. סיפור היסטורי טוב שישלים את הנרטיב של המנהיגים החוזרים.

וכך עשוי ברק להמשיך ולחשוב (עד לבחירות הבאות): ברגעים המכריעים של לפני בחירות, אם וכאשר גבאי ישבץ אותו בשריון בין ראשי העבודה, הציבור הישראלי עשוי לבצע פנייה של 180 מעלות ולקחת את האיש שכעסו עליו, ולעשות לו רהביליטציה, לתת לו צ'אנס מחודש. משם כבר ימצא את הדרך לעקוץ את גבאי.