תביעה יוצאת דופן: האם גוגל מפלה לרעה גברים לבנים?

תיק מספר 18CV321529, שהוגש אתמול (ב') לבית המשפט בסנטה קלרה שבקליפורניה, נראה במבט ראשון כתביעה קנטרנית, כמעט בדיחה לא מצחיקה. ג'יימס דמור ודייויד גודמן, עובדי גוגל לשעבר, טוענים לקיפוח, אפליה והתנכלות אליהם על רקע מוצאם ודעותיהם הפוליטיות, בתקופה שבה היו מועסקים בענקית הרשת. הם גם מבקשים להכיר בתביעה שלהם כייצוגית. הטוויסט? שניהם גברים לבנים.

ג'יימס דמור הוא המוכר יותר מבין השניים. הוא פוטר מגוגל באוגוסט 2017 אחרי שפרסם מסמך ברשת הפנימית של החברה, ובו תקף את תרבות ההעדפה המתקנת הנהוגה בגוגל (או אפליה מתקנת, בשמה הרווח), המכוונת לשיפור מעמדן של נשים ומתן הזדמנות שווה למיעוטים כמו אפרו-אמריקאים או עובדים ממוצא לטיני. "אנחנו תמיד שואלים את עצמנו מדוע איננו רואים יותר נשים בעמדות ההנהלה הבכירות, אבל איננו שואלים מדוע אנחנו רואים שם כל-כך הרבה גברים. התפקידים האלה דורשים לרוב שעות ארוכות ותובעניות, והן לא תמיד זמינים למי שרוצים חיים שלווים ומאוזנים", כתב דמור, וטען שהפער הזה קשור להבדלים ביולוגיים בין גברים לנשים.

דמור גם כתב על כך שעובדים בעלי דעות פוליטיות שמרניות, כמו תומכי הנשיא טראמפ, נמצאים בתחושה של מגננה והם מופלים לרעה, בניגוד להגנה שעובדי גוגל זוכים לה מפני אפליה על רקע דת, גיל, גזע, מגדר, מצב משפחתי או גופני. המסמך הפנימי של דמור עורר סערה לא קטנה בתוך גוגל והודלף מהר מאוד לעולם החיצון. ימים ספורים לאחר מכן הוא קיבל את מכתב הפיטורים שלו, והחברה הודיעה רשמית שלא תגלה סובלנות כלפי עובדים שיפעלו נגד מדיניות ההעדפה המתקנת ושוויון ההזדמנויות. "גיוון והכלה הם חלק בסיס מהערכים והתרבות שלנו, ומרכיב הכרחי להצלחה שלנו כחברה", נמסר.

הסיפור של דייויד גודמן מוכר קצת פחות. הוא פוטר מגוגל בדצמבר 2016, אחרי שלטענת החברה הוא האשים עובד מוסלמי בקשר אפשרי לאירגוני טרור. לטענת גודמן, המפורטת בכתב התביעה, זו לא הייתה העילה האמיתית לפיטוריו. גוגל, הוא סבור, רדפה אותו בשל העובדה שיצא בהזדמנויות שונות להגנת הנשיא טראמפ, שנבחר לנשיאות חודש קודם לכן ושזכה לקיתונות של ביקורת בכל רחבי עמק הסיליקון, בין היתר בשל מדיניותו המוצהרת נגד מהגרים.

השניים חברו יחד לתביעה המשתרעת על פני 161 עמודים, 279 סעיפים ונספחים שונים המציגים בעיקר תכתובות פנימיות שונות בגוגל. לטענת התובעים התכתבויות אלה מוכיחות כי הם הופלו לרעה בשל היותם גברים לבנים, כי תומכי טראמפ סובלים בגוגל מהתנכלות מכוונות, וכי עובדים המחזיקים בדעות שמרניות מותקפים ומאוימים. כדוגמה לכך הם כותבים שגוגל מעודדת דיון חופשי ופתוח באורחות חיים שונים, מבחינה רומנטית או מינית: משפחות חד-הוריות, ריבוי בני ובנות זוג וזהויות מגדריות מגוונות. ואולם, לטענתם, החברה מוציאה מחוץ לשיח את אורח החיים "הרגיל": מונוגמיה הטרוסקסואלית.

באחד מהדיונים הפתוחים בנושא הורות כתב עובד של גוגל ש"אילו היה לי ילד, הייתי מלמד אותו או אותה את תפקידי המגדר המסורתיים מגיל מוקדם ביותר. זהו הדבר שהכי קשה לתקן מאוחר יותר, והחברה המידרדרת שלנו מעבירה את המסר הלא נכון באופן קבוע". קולגה שקרא את הדברים האלה התלונן עליהם במחלקת כוח האדם בגוגל, שהגיבה כך לעובד השמרן: "לא מצאנו שעל פניו יש בדבריך פגיעה במדיניות של גוגל, אבל בחירת המילים שלך עלולה להעיד על כך שאתה תומך בשיטה שבה גברים עובדים מחוץ לבית ונשים לא, או שאתה תומך בהיצמדות קשיחה לזהות מינית מולדת. אנחנו מאמינים שלא התכוונת לאף אחת מהאפשרויות האלה".

כתב התביעה מביא את הדברים האלה כדוגמה אחת מני רבות ל"משטרת המחשבות" של גוגל, הבוחנת את דעותיהם האישיות של עובדיה ומביעה את עמדותיה באשר לכשרותן. עשרות הדוגמאות המובאות במסמך שהוגש לבית המשפט מלמדות על תרבות שמצד אחד מעודדת שיח פתוח בין העובדים על כל נושא שעולה על דעתם, מהורות דרך זהות מינית ועד למדיניות ההגירה של הממשל, אך מצד שני מקדשת את מעמד מחלקת כוח האדם בגוגל כמעין שופט נייטרלי המוודא שהשיח מתנהל בהתאם לכללים המקובלים בחברה ובכפוף למדיניותה, גם זו הרשמית וגם זו הלא-מוצהרת.

אחד מסעיפי התביעה אף מאשים את גוגל ביצירתן של "רשימות שחורות" שכללו אנשים בעלי דיעות פוליטיות שמרניות, שאין לגייסם לעבודה בגוגל. לטענת התובעים, היו גם מקרים שבהם עובדי גוגל קראו לסמן קולגות בעלי דעות שמרניות, המקשות על מדיניות הגיוון וההכלה של החברה. הם מביאים לדוגמה פוסט פנימי של עובדת שקראה לבצע מעין שימוע או הליך משפטי פנימי לעובדים שכאלה. בדוגמה אחרת מביא כתב התביעה את דבריה של מנהלת בדרג ביניים שכתבה: "אני מתחזקת רשימה שחורה של אנשים שלעולם לא ארשה להם להצטרף לצוות שלי או להיות על-ידינו, בהתבסס על הדעות שלהם ועל היחס שלהם לעובדים אחרים". העובדים האלה, כך התובעים, לא זכו להגנה מטעם החברה, הופלו לרעה בדיוני שכר ובהזדמנויות קידום, ובנוסף הרגישו מאוימים. כתב התביעה טוען שתלונות סביב נושאים אלה הופנו שוב ושוב לדרגים הבכירים ביותר בגוגל, אך לא זכו למענה ראוי.

כתב התביעה גם עוסק באופן רחב יותר במדיניות ההעדפה המתקנת. התובעים מביאים דוגמאות רבות לגברים לבנים שהיו ראויים לכאורה לקידום, אך נאלצו לפנות את מקומם לעובדים אחרים בשל המדיניות הזאת. לטענת התובעים עובדים שנהנו מחוות דעת מצוינות, ותק מספיק וניסיון רלוונטי לא זכו לקבל הזדמנויות שוות למי שכן התאימו לקריטריונים של מדיניות הגיוון וההכלה. גם כאן מביאים התובעים ציטוטים של התכתבויות בין מנהלים לבין עובדיהם, המצביעות לכאורה על הקיפוח של עובדים אלה ואפלייתם לרעה. גוגל מסרה בתגובה כי תתגונן מפני התביעה בבית המשפט.

יכול לקרות בישראל? לא בטוח

קשה להעריך בשלב הזה כיצד תתגלגל התביעה המתוקשרת הזאת. דמור וגודמן מנסים לטעון שהתביעה מייצגת אלפי עובדים בגוגל, בעבר ובהווה, המופלים לרעה בגלל מוצאם, בגלל דעותיהם הפוליטיות, בגלל הזדהותם המגדרית ובגלל מעמדם החברתי. מה שמיוחד בה, כמובן, הוא השימוש בטענות דומות לאלה שלרוב מושמעות נגד הקבוצה החברתית שאליה משתייכים התובעים.

שנים רבות הורגלנו לראות את מאבקם ההירואי והמוצדק של בני אוכלוסיות מודרות, מיעוטים ונשים, נגד מדיניות של קיפוח ואפליה ונגד רדיפה על רקע דעות פוליטיות. והנה, מגיעים שני גברים לבנים, משכילים, שיכולים להשתכר יפה למחייתם ואף עבדו במקום עבודה מכובד ביותר, ומגישים תביעה בטענה לקיפוחם בדיוק על הרקע הזה. הדעות שלהם, לפחות על-פי תוצאות הבחירות האחרונות בארצות-הברית, משקפות את אלה של חלקים נרחבים באוכלוסייה האמריקאית.

גוגל עדיין לא הגיבה לכתב התביעה, אך היא מן הסתם תעשה זאת, כמו שגוגל יודעת ויכולה להגיב. אחרי הכל, מדובר במכונה ענקית, עתירה במשאבים ובמזומנים. ולמען האמת, גם עתירה בהוכחות לכוונות טובות ולעידוד מתן הזדמנויות שוות בהרבה מאוד מובנים ואופנים. בלי להיכנס לטענות עצמן, עצם הדיון חשוב בעיניי. אני מקווה שהתביעה הזו, בגלל ההיבטים הציבוריים המרתקים שלה, אכן תטופל באופן פומבי ויסודי, ולא תסתיים בהסכם פשרה סודי מאחורי הקלעים. הסדר כזה יעשיר את התובעים בכמה מליוני דולרים, אך ימנע מהציבור את הזכות להשתתף בדיון עקרוני וחשוב ביותר.

האם תביעה כזאת יכולה להתנהל גם בארץ? ננסה לדמיין שני מתכנתים מוכשרים, בוגרי 8200 ממוצא אשכנזי וממעמד סוציו-אקונומי גבוה. הם עבדו בענקית הייטק ישראלית, צ'ק פוינט שכזו, וראו אישה חרדית ומתכנת ערבי מתקדמים לתפקידי ניהול, בעוד הם דורכים במקום למרות שהצליחו בעבודתם. הם הצהירו שוב ושוב על תמיכתם בבנימין נתניהו ובחנינה לאלאור אזריה, מתחו ביקורת קשה על נישואים חד-מיניים, וכתוצאה מכך מעמדם בחברה נפגע ולבסוף הם פוטרו. האם תיתכן טענה לקיפוח שכזה אצלנו, במדינה שרחוקה עדיין מרחק רב ממדיניות ההכלה והגיוון הנהוגה בגוגל העולמית? או שאנחנו עדיין שקועים עמוק מדי בקיפוח "האמיתי" של אוכלוסיות מודרות, כאלה שזקוקות לתיקון משמעותי ומדיניות אגרסיבית של מתן הזדמנויות שוות? תגידו אתם.

■ יזהר שי הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל.