אלדד קובלנץ: "הרמת גבה זה הדלק שלי, אני רגיל לפקפוק"

את הייתה אמורה להיות שנת הניצחון של אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי. מאז קיץ 2016 היו נתונים הוא והגוף בהקמה שבראשותו תחת גלים-גלים של מתקפות מעוררות השתאות וחסרות תקדים שהוביל האיש החזק במדינה, ראש הממשלה בנימין נתניהו. באמצע מאי 2017, כשהמים החלו לרדת והסערה שככה, התברר שקובלנץ - בניגוד לתחזיות של מיטב הפרשנים וגם של חלק מהאנשים הקרובים לו ביותר - עדיין עומד.

אלא שהמציאות, כדרכה, אפורה הרבה יותר. התאגיד נמצא בחיינו כבר יותר משמונה חודשים ואיכשהו, באופן מעט אירוני, נדמה שהשם שניתן לו ועדיין לא ממש תפס בציבור, כאילו הומצא מראש כדי להצביע על ההישג העיקרי שהוא יכול לזקוף לזכותו. הוא אכן כאן.

לגבי כל היתר, קובלנץ אמנם לא עבר לצד של נתניהו, אבל ממש כמוהו גם הוא צריך להתמודד כעת עם לא מעט "חמוצים". ועכשיו, כבר לא מדובר רק במי שמגיעים מהאזורים הצפויים והנוחים לביטול של מאוכזבי רשות השידור או כלבי התקיפה של ראש הממשלה.

■■■

"כשישבנו פה בחדר שלי ב-10 במאי, חמישה ימים לפני יום התחילה, אמרתי (לאנשים שלי) 'חכו ותראו מה הולך לקרות עכשיו: מיום שני, יום העלייה, כל אוהבינו, וכל אלה שחיבבו אותנו - זה הולך להיגמר'", מתייחס קובלנץ לביקורת שסופג התאגיד בימים אלה. "הם יסבירו למה אנחנו גרועים ויספרו לנו כל תקלה. מעולל חבוט וחמדמד שאין שום מחיר בלהגן עליו הפכנו למתחרה. מתחרה על תשומת-לב, ועד לפיצול (של ערוץ 2, בנובמבר) גם היינו מתחרה משמעותי על רייטינג, ואנחנו נחזור להיות מתחרה משמעותי על רייטינג. זה דבר שקורה, זה ברור, וגם צפינו אותו מראש".

אז בוא נתחיל באמת מעניין הרייטינג, שכרגע, בטח מאז הפיצול, הוא נמוך מאוד.

"לפני הפיצול הייתה מגמה מאוד מעודדת שכאן 11 - בניגוד לערוץ 10 וערוץ 2 שהיו בירידה - היה בעלייה. עצם העלייה נתנה לנו אינדיקציה שמה שאנחנו עושים הוא כנראה בכיוון הנכון. בא הפיצול והוריד את המספרים. הייתה השקעה מאוד מאסיבית של הערוצים המסחריים בקמפיינים, השקעה אסטרונומית בלוח שידורים, שלא תוכל להיות לאורך זמן. בערוץ 10 ויתרו על ברייקים כדי להעלות רייטינג. הניסיון להשוות את כאן לרשת וקשת וערוץ 10 הוא לא נכון, וזה משחק קצת לא הוגן כי התכנים שהמתחרים כרגע מעלים על המסך הם הרבה יותר יקרים ממה שהם יוכלו אי-פעם לעמוד בו".

אז מה, אתם מחכים לנפילה שלהם?

"לא, ממש לא. אנחנו בניגוד לערוצים מסחריים לא נמדדים רק ברייטינג, אבל שוב, אני לא מתחמק מהעובדה שהרייטינג שלנו בטלוויזיה כרגע הוא רחוק מלהשביע רצון. מצד שני, יש לנו את הסבלנות והיכולת לבחון את עצמנו ולא להגיב בפאניקה לכל תנודה שמגיעה בשעה 9:00 בבוקר כשהפיפל מיטר שר את דברו. אנחנו לא אדישים, אבל אנחנו לא מאוד מתרגשים מהרייטינג הנמדד בטלוויזיה".

אז במקום להתמודד ברייטינג ולהצליח שם אתם אומרים שבעצם הרצפה הזאת עקומה?

"ממש לא. אני מעולם לא טענתי שהוועדה למדרוג לא עושה את עבודתה נאמנה. בניגוד לאנשים אחרים שטענו שהפיפל מיטר לא מודד נכון, כאן מעולם לא התלוננה על הדבר הזה. אני אומר בפירוש שהרייטינג הנמדד שלנו בטלוויזיה רחוק מלהשביע רצון. אנחנו נשתפר שם".

ועדיין, התחושה היא שאתם מנסים להעביר את הדיון למישור של החשיפה לתכנים בדיגיטל. בשביל לעשות אתר אינטרנט, אפילו אם הוא כולל תוכני וידיאו מאוד מושקעים, אתה לא צריך את כל התקציב העצום הזה.

"רוב התקציב שלנו הולך להפקות מקור. התאגיד הוציא מאז הקמתו 325 מיליון שקל להפקות מקור - סם חיים לתעשיית התוכן בארץ. זה עוד פרמטר שגם על פיו צריך לבחון את התאגיד, בטח יחסית למה שאירע ברשות השידור. יש עכשיו 16 דרמות בהפקה, 61 סרטים דוקומנטריים, אלה דברים שלוקח להם זמן. אז לבודד עכשיו את הביצועים שלנו לפי הרייטינג הנמדד בנקודת זמן ספציפית זה לא רלוונטי".

תוך כמה זמן כן יהיה רלוונטי מבחינתך להתייחס לנתונים שלכם?

"זה תהליך של שלוש שנים לפחות עד שהמספרים בטלוויזיה יתייצבו שוב. בדיגיטל וברדיו אנחנו כבר מצוינים, בטלוויזיה אתה יכול לבחון כל ערוץ שקם בעולם ולראות מה היה הזמן שלקח לו (להתבסס). זה משהו מובנה".

■ פרויקט מיוחד ממגזין "פירמה": 50 העיתונאים הכי משפיעים בישראל לשנת 2017

תחום החדשות עדיין לא פתור

אז קובלנץ מבקש עוד זמן ויותר סבלנות, אבל הפוליטיקאים עדיין לא ויתרו לגמרי - מדי כמה שבועות או חודשים אנחנו שומעים על יוזמה חצי פרטית לפגוע בתאגיד או לגדוע את תקציבו - וברקע עדיין מחכה אותו חוק, שאושר בשלוש קריאות בכנסת והוקפא בינתיים על ידי בג"ץ, שקובע כי תחום החדשות והאקטואליה יופקע מידי תאגיד כאן. גם פה העובדה שבינתיים נתוני הרייטינג של התאגיד "אינם משביעי רצון", אם לצטט את קובלנץ, לכל הפחות מספקת תחמושת וכסות עניינית גם למי שמעוניינים לפגוע בו מסיבות אחרות.

"איני משפטן ואין לי יכולת להעריך במודל הסתברותי מה יחליט בג"ץ", מתייחס קובלנץ לעניין החוק שנגדו עתרו בתאגיד, "על פי מקורות יודעי דבר הסיכויים שהפיצול הזה יתקיים הצטמצמו מאוד".

ולגבי כל היתר?

"תראה, כנראה שבאופן מסוים תאגיד שידור ציבורי יצטרך תמיד לחיות על חרבו. קיים היה ותמיד יהיה מתח מובנה בין שידור ציבורי לבין השלטון. זה לא משנה מי נמצא בשידור הציבורי ומי בשלטון. גם באנגליה, כולנו כל כך מעריכים את ה-BBC, אבל הלחצים שהשלטון הפעיל על הגוף הזה במרוצת השנים היו מאסיביים. זה לנצח יהיה".

אומרים המבקרים שלכם, למשל בערוצים המתחרים: יש כאן חטיבת חדשות עם תקציב גדול, 160 מיליון שקל בשנה, ולא ראינו עד עכשיו איזושהי השפעה משמעותית שלה. לא הביאו תחקיר גדול. כישלון.

"אני חושב שקושי אחד מובנה, שאנשים בכלל לא מצליחים להתחיל להבין אותו, זה להקים את חטיבת החדשות הזאת, שרוב עובדיה הגיעו ב-15 במאי (יום תחילת השידורים). דבר שני, אני מאוד-מאוד סקרן לראות את מנכ"לי 'החדשות' וחדשות 10 - שאגב עושים עבודה מעולה, אין הרבה חברות ברמה כזאת בעולם - מתמודדים עם העובדה שהם לא באמת יכולים לבחור את העובדים שלהם".

אתה מדבר על זה שנכפה עליכם שרוב העובדים יהיו מרשות השידור?

"גם. וגם על סד הזמנים שבו היינו צריכים לעשות זאת. זה תהליך שלוקח זמן, אבל אני חושב שכן היו הישגים עיתונאיים, ואני חושב שהפרגון של גופי תקשורת אחרים בפולו-אפים לתאגיד הוא פחות לעומת הפרגון לכלי תקשורת אחרים".

אז לכם מפרגנים פחות מלכלי תקשורת אחרים עם פולו-אפים?

"אני חושב שכן. כן. ושוב גם שם אני חושב שאנחנו עושים אחלה עבודה וגם שם נשתפר".

אפשר להניח למשל שבחדשות 10 לא אהבו את זה שלקחתם להם כמה וכמה בכירים בתחום החדשות.

"כל גוף תקשורת חדש שקם התמודד עם אותה סיטואציה, וכל גופי התקשורת שהיו קיימים נאלצו לתרום להקמת הגוף החדש. כשערוץ 10 קם הוא לא יבא עיתונאים מסלובניה ומטורקיה. אתה מקים ארגון תקשורת אז אתה באופן טבעי תפנה לשדה שבו אנשי המקצוע הטובים ביותר נמצאים. גם כשערוץ 2 קם זה קרה, גם כשערוץ 10 קם זה קרה, וזה בסדר גמור, צריך להיות קצת יותר ספורטיביים".

שיירת מתפטרים

קצת קשה לפענח אותו, את קובלנץ. האם באמת היה משוכנע שהתאגיד יקום גם ברגעים שבהם כולם האמינו שבמקרה הטוב מה שייוותר בידיו יהיה גוף נכה נטול חדשות ואקטואליה? ("אני אדם מאוד אנליטי, אבל הפעם הייתה לי כל הזמן הרגשה שזה יקרה ושזה הייעוד שלי, ממש במונחים כאלה", הוא אומר על אותם ימים); עד כמה באמת מציקה לו הביקורת שמוטחת בו על הישגי התאגיד והעקיצות של טובי הלב בברנז'ה? איזה מין מנהל הוא ומה גרם לכך שלא פחות מחמישה סמנכ"לים שנבחרו על ידו, וכיהנו תחתיו, עזבו את התאגיד תוך זמן קצר, בחלק מהמקרים עוד לפני שהתאגיד החל לשדר.

הוא בן 50, גרוש פלוס שתי בנות, גדל בירושלים וכיום מתגורר בתל-אביב. עד לאחרונה היה בן זוגה של אלונה בר און, יו"ר הדירקטוריון של העיתון שאתם קוראים כעת ובעלת "גלובס" בשותפות שווה עם ענת אגמון.

אין ספק שעומדות לו לא מעט זכויות והצלחות שממקמות אותו בשורה הראשונה של אנשי התקשורת בארץ. השינוי שחולל בשנות ה-90 בגלגלצ, עד היום תחנת הרדיו הפופולרית ביותר בישראל, ייזכר לו כנראה לנצח, יחד עם הצירופים "פלייליסט" ו"סוף שבוע רגוע". ב-2011 מונה למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית המנומנמת, וגם שם נהנה פועלו מקונצנזוס די נדיר בכל הנוגע לשיפור בכמות ואיכות התכנים שהצליח לייצר. בין לבין היו לו אפיזודות בשוק הפרטי - בערוץ 10, קשת ורדיו 99FM, חלקן אולי מוצלחות פחות, אבל בטח לא כאלה שבהן עמד במרכזו של אירוע שעלול להסתיים בכישלון.

מאז הקמת התאגיד עזבו אותו תוך זמן קצר לא מעט סמנכ"לים ועובדים בכירים בהם סמנכ"לית החדשות, שלומית אברהם גלוברזון, סמנכ"לית התוכניות דינה לניר, סמנכ"ל הטכנולוגיה אודי הכהן, וסמנכ"ל הרדיו שמעון אלקבץ.

"היו עזיבות מסיבות ומסוגים שונים, ולא נכון לגבש את כולם כדי תיזה אחת. אני רוצה להגיד משהו יותר כללי בהקשר הזה: אירוע ההקמה של השידור הציבורי הוא מקרה מאוד לא סטנדרטי, הוא ממש לא מתאים לכל אחד. וכמו שבתוכן אנחנו בוחרים הרבה פעמים דברים נורא מוצלחים ולפעמים בוחרים דברים פחות מוצלחים, המשימה היא בכל נקודת זמן לבחור את האנשים הכי טובים שאתה יכול, ואם צריך אז גם לעשות שינויים תוך כדי".

עשית טעויות בבחירת אנשים?

"אני לא חושב שעשיתי טעויות".

מינית סמנכ"לית לחטיבת החדשות, בחירה שמלכתחילה עוררה הרמת גבות, ותוך חצי שנה עוד לפני שהשידורים התחילו בכלל, היא עוזבת.

"זאת חוכמת הבדיעבד והיא קטנה מאוד. אני לא מתייחס לזה כטעויות. יש לי, כך אומרים, יכולת קבלת החלטה, ובעיני זה אחד הדברים הכי חשובים. בכל נקודת זמן עשינו את הבחירה הכי טובה שיש. חלקן התגלו כבחירות מאוד מוצלחות, חלקן פחות, ובחלק מהמקרים אנשים החליטו שלא מתאים להם האירוע המטורלל הזה, וזה בסדר גמור".

יש טענות שהניהול שלך ריכוזי מדי, וברגע שהאנשים לא מתיישרים בדיוק עם מה שאתה מכוון אליו, אז הם מוצאים את עצמם בחוץ.

"התחלתי לנהל בגיל מאוד מאוד צעיר, בגיל 28 התחלתי לנהל את גלגלצ, ובאמת פעם הייתי מאוד ריכוזי. אבל אני חושב שממנהל מאוד ריכוזי שהייתי בשנות העשרים שלי, היום אני נותן המון חופש לסמנכ"לים שלי, ובטח בהיקף כזה של מה שאנחנו עושים, אתה לא יכול להיות כל כך ריכוזי. מעת לעת, כן, אני נכנס לרזולוציות מאוד קטנות וספציפיות כי אני חושב שאי אפשר לנהל רק מלמעלה. אני חושב שבמרוצת השנים השתפרתי ביכולת שלי לשלב בין מיקרו מנג'מנט למאקרו מנג'מנט".

אולי אתה מחפש יסמנים?

"אני ממש לא מחפש יסמנים, אני מחפש אנשים שנאמנים לערכים שאני נאמן להם, לא כאלה שנאמנים לי באופן אישי. אני כן מחפש אנשים שמאתגרים אותי וכן מעניקים לי זוויות שאני לא מכיר. אבל בסופו של דבר, אני כן מצפה מאנשים שיהיו מגויסים באופן טוטאלי למה שהמערכת מאמינה בו, ואין מה לעשות אני נמצא בראש המערכת".

מעבר לעניינים הפרסונליים יש גם את החשש העקרוני, שלפיו במוקדם או במאוחר כל גוף שממומן בכסף ציבורי, כזה שלא באמת שייך לאף אחד, דינו להסתאב ולהתנוון. גם כאן, לפני הביקורת והעלאת התהיות, צריך לציין שלפחות בינתיים התאגיד אכן מזרים ליוצרים ולתעשייה סכומים בהיקפים שלא הכירו שם, ובחברות ההפקה יש בדרך כלל רק מילים טובות לומר על המצב החדש.

ועדיין, קצת כמו היחס בין הפוליטיקאים לשידור הציבורי שהזכיר קובלנץ, נראה שגם כאן צפוי לשרור לכל הפחות מתח תמידי. כך, למשל, כשב"גלובס" פורסם ביוני כי חברת ההפקה של רם לנדס, האיש שעמד בראש הוועדה שהמליצה על הקמת התאגיד, זכתה ב-16.5 מיליון שקל להפקת שלוש תוכניות עבור התאגיד, היו מי שמיהרו לטעון שאי אפשר לנתק בין שני הדברים.

מה אתה יכול לומר למי שמודאג לגבי האופן שבו מחולקים לשוק הפרטי מאות מיליוני השקלים שהמדינה מפקידה בידי התאגיד מדי שנה?

"אני יכול להבטיח לכל המודאגים שההתנהלות היא זהה ביחס לכל מפיק והבחירה היא עניינית. רם לנדס באופן מפתיע אכן עמד בראש ועדת לנדס, אבל גם הבחירה בו לא הייתה שונה".

אבל הליך הבחירה בו, ובחברות ההפקה האחרות, הוא הליך של פטור ממכרז.

"גם בבחירה בהליך הזה יש תהליך של לקטורה - יש שני לקטורים שנותנים ציונים - יש פרזנטציות, יש יחס בין מחיר לתוכן, יש משא ומתן ארוך. אלה דברים מתחום האומנות, אז ברור שאין שם 'קליר קאט'. ויש גם עוד באפר (חוצץ) נורא משמעותי: כל הפקה מאושרת על ידי מועצת התאגיד הישראלי. כל הפקה".

וגם כאן יש כאלה שמצביעים על בעיה. טוענים שהמועצה לא באמת מפקחת עליך בצורה מספקת, ושאין באמת מחלוקות מהותיות בינך לבין המועצה.

"יש לי הרבה ויכוחים מקצועיים לגיטימיים עם המועצה".

יכול להיות שבגלל שאתה וגיל עומר, יו"ר המועצה, נלחמתם ביחד על הקמת התאגיד, נוצרה סיטואציה שגם היום זה יותר אתם מול העולם במקום שהוא יפקח עליך?

"אני לא חושב. אני חושב שגם אני וגם גיל אנשים מאוד מנוסים ושההיררכיה בינינו ברורה לגמרי. הוא היו"ר ואני המנכ"ל ואנחנו לא מסכימים בכל דבר, אבל אני לא חושב שיש בזה טעם לפגם שיש בין מנכ"ל ליו"ר כבוד הדדי, ובהרבה מקרים תפיסת עולם דומה. הרי רוב הארגונים הציבוריים מגיעים לשיתוק בגלל קרבות של מנכ"ל ויו"ר, אפרופו רשות השידור וגם מקומות אחרים, אז אני חושב שזה דווקא לטובה".

הייתה לכם תקלה מאוד גדולה עם העלייה לשידור, שמנעה מכם לשדר פרסומות ברדיו במשך חודשיים. על פי הערכות מדובר באובדן הכנסות של כ-12 מיליון שקל. זה כסף שהציבור הפסיד.

"בהחלט הייתה תקלה מאוד גדולה, זה דבר ראשון. נכון. אבל לא פחות נכון מזה שזאת גם תקלה שאף אחד לא צפה. בכל תרחישי האימה, והיו לנו תרחישי אימה מסוגים שונים, אף אחד לא צפה מצב שבו מערכת המידע שאמורה לנהל ולשדר את הפרסומות תקרוס. אני מבטיח שלאורך שנות קיומו של התאגיד אנחנו נכסה על אובדן ההכנסות (בהגדלת ההכנסות מפרסום)".

מודלים חדשים, עיתונות אחרת

ובסופו של דבר, אחרי כל השאלות הביקורתיות והגישה הספקנית המתחייבת, יכול להיות שאפשר בכל זאת לתת לגוף הזה, תאגיד השידור הישראלי כאן - שבאמת עלה לאוויר נגד כל הסיכויים - עוד כמה רגעים של "הגנת ינוקא" ולהתמסר לחזון של קובלנץ, או לפחות לתת לו לפרוס אותו, גם בלי לצמצם עיניים במבט חשדני או לסנן הערה צינית פעם ברבע שעה. אחרי הכול, עדיין "עולל חמדמד" או כבר לא, בין אם נרצה ובין אם לאו, עדיין מדובר בילד של כולנו.

"למעשה, בסופו של דבר, תאגיד השידור הציבורי לא יהיה תאגיד שיש לו רדיו טלוויזיה ודיגיטל, זאת תהיה חברת תוכן, שיש לה קו של תוכן - שחלקו מייצרים בבית, וחלקו קונים בתעשיית התוכן בארץ - וקו של הפצה", מתאר קובלנץ את הכיוון שאליו הוא שואף להוביל את התאגיד. "אנחנו צריכים לענות על כשלי שוק שהגופים הפרטיים לא יכולים לספק. אז ה'דיגיטל פירסט' שקבענו מראש - בהבנה שבין אם זה ייקח 5 או 10 שנים ההגמוניה של המסך הלינארי תרד - מגיע גם מהמקום הפרקטי של לזהות את המקומות שבהם יש לנו יתרונות יחסיים. רשת, קשת וערוץ 10 צריכים לייצר מוניטיזציה של הדיגיטל (שחותר תחת המודל הכלכלי המסורתי של הברודקאסט, י"כ), ואנחנו יכולים להשקיע שם משאבים.

"אותו דבר בכל מה שנוגע לעולמות של הרחבות של חדשות, מודלים של גופים כמו vice ו-VOX (גופי חדשות אמריקאיים) שגופים פרטיים בארץ לא יכולים לתת - כי זה לא כלכלי, ואני חושב שזה בדיוק הייעוד של השידור הציבורי. אלה עוד שכבות שלמות של מידע ויידוע הציבור שאנחנו נעשה".

אז אתה פועל כל הזמן בהרגשה שהיום פחות מבינים מה אתה עושה, ואולי בעוד חמש שנים יבואו אליך ויגידו שצדקת?

"הרמת גבה זה הדלק שלי, אני רגיל לפקפוק. כשבאתי עם 'סוף שבוע רגוע' (בגלגלצ) רוב האנשים טענו שזה הרעיון הכי גרוע שהם שמעו אי-פעם. אותו דבר קרה בחינוכית, כשכולם אמרו שאין שום סיכוי שהגוף הזה ייצר ערך לציבור".

ועדיין, עם אתגר בסדר גודל כזה טרם התמודדת.

"ברור, אבל חשוב לי להגיד שמה שכבר קרה פה הוא בגדר של איזשהו אירוע מטאפיזי. ברמה הסטטיסטית, 95% מהרפורמות במגזר הציבורי לא קורות בכלל. הכנסת מחוקקת חוקים, ועדות מוציאות ספרים, וכלום. אז עצם העובדה שזה כבר קרה, זה דבר מדהים. אני חושב שזה לא פחות מנס". 

ההרצה? "עד מאי"; 88FM? "היום היא טובה יותר"

מאז שעלה לאוויר במאי, מתעקשים ראשיו להצמיד את המילה "בהרצה" לשמו של גוף השידור החדש, במה שמעורר לא מעט ביקורת וגם קצת תחושה של ניסיון להנמכת ציפיות. "זה תיאור אמיתי של המציאות של עולל שבזמן ההיריון שלו חטף מכות וחבטות, אז הוא לא יכול מהיום הראשון ללכת, לשיר ולכתוב ספרים", אומר על כך קובלנץ. "אנחנו בתקופה שאנחנו בוחנים את עצמנו גם בתהליכים וגם בתכנים, ונסיים את ההרצה באזור מאי 2018".

ומה יקרה אז?

"יגיעו הדרמות הראשונות, יגיעו סרטי הדוקו המשמעותיים, יגיעו עונות נוספות של דברים שכבר הצליחו לנו, ואז נעשה גם את הקמפיין השיווקי. לא נצליח בחיים להתחרות בקמפיין שיווקי כמו של רשת וקשת, אבל זה ייצא קצת לפני המונדיאל (ביוני) ונשתמש גם בו כדי לקדם את הדברים האלה".

הופתעת מעוצמת ההתנגדות שעורר השינוי שעשיתם בתחנת הרדיו 88FM?

"זה לא הפתיע אותי כי אני חוויתי את זה בימי גלגלצ. יש בזה, אגב, משהו מקסים בכמה שאנשים אוהבים מוזיקה וכמה זה חשוב להם, והעוצמות הן כן קיצוניות. במקומות מסוימים זה חרג למקומות שהם לא לגיטימיים. אבל 88 בעיניי היא עכשיו תחנה יותר איכותית ממה שהייתה (אחרי הראיון פורסמו נתוני TGI שהצביעו על עלייה בהאזנה לתחנה, י"כ)".

אבל אולי בגלל שמדובר בשידור ציבורי, ואתה לא תלוי ברייטינג, הקו המוזיקלי לא צריך להיות כל כך מהודק?

"88 הייתה תחנה טובה, אבל היא הייתה תחנה מאוד לא מנוהלת, היא הייתה תחנה נטולת קו מובהק, וכל גוף שידור - בין אם הוא עיתון ובין אם הוא תחנת רדיו - חייבת להיות לו זהות. בשם הפלורליזם לייצר אנרכיה זה בעיניי לא מקצועי. רק בארץ יש עדיין את הדיון בעד-נגד הזה. אז היה לנו ברור שצריך לשנות, ואני חושב שבאמת כרגע 88 מספקת לציבור שירות הרבה יותר טוב ממה שסיפקה בעבר".