כך ניתן למנוע ניגודי עניינים של עורכי דין בבחירת שופטים

בשבוע הבא צפויה הוועדה לבחירת שופטים לבחור שני שופטים חדשים לבית המשפט העליון. בשני העשורים האחרונים, לנוכח "המשפטיזציה" שעברו החיים הציבוריים בישראל, גבר העניין הציבורי בזהות המועמדים לבית המשפט העליון ובשיטת בחירת השופטים.

הדיון בסוגיות אלה כבר אינו נחלתם של חוגים משפטיים ופוליטיים מצומצמים וטוב שכך.

על פי חוק יסוד: השפיטה, הוועדה לבחירת שופטים בוחרת שופטים לבתי משפט השלום, לבתי המשפט המחוזיים ולבית המשפט העליון. היא כוללת תשעה חברים: שרת המשפטים איילת שקד, שיושבת בראשה, ולצידה שר נוסף, נשיאת בית המשפט העליון ולצדה שני שופטים נוספים, שני חברי הכנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין. שיטה זו, שנהוגה בישראל משנת 1953 (הרבה לפני חקיקת חוק היסוד) ואינה נפוצה במדינות רבות, זכתה לתמיכה ולביקורת כאחד.

תומכי השיטה משבחים את משקלם הרב של גורמי המקצוע בוועדה שמגן כביכול על התהליך מפני פוליטיזציה מפלגתית מצד השרים ומצד חברי הכנסת וטוענים כי השיטה מאוזנת יחסית. לעומתם, מבקרי השיטה טוענים כי היא מעניקה כוח רב מדי לשופטים, ויוצרת מצב שבו הם אלו שבוחרים בפועל את עמיתיהם ומביאים להתגבשותה של קבוצה סגורה והטרוגנית שחבריה מחזיקים בתפיסות עולם דומות.

בה בעת, נראה שעד לפרסומם של כמה תחקירים עיתונאיים בחודשים האחרונים לא הופנתה תשומת לב ציבורית רבה לתפקודה של "הצלע השלישית" בוועדה - נציגי לשכת עורכי הדין.

הבעייתיות הרבה שעולה ממצב שבו עורכי דין בוחרים את השופטים שדנים בענייני לקוחותיהם לא נעלמה מעיני המחוקק ובמהלך השנים חוק לשכת עורכי הדין תוקן כך שנאסר על שני נציגי הלשכה בוועדה לייצג בעלי דין בבתי המשפט כל עוד הם מכהנים בוועדה. לכלל זה נקבעו שני חריגים - נציגי הלשכה בוועדת הבחירה רשאים לייצג לקוחות בבית המשפט העליון ובבית הדין הארצי לעבודה. שתי ההחרגות האלו נומקו בטענה שלפיה לא ניתן להתקדם מעבר לשתי ערכאות אלה במערכת. לכן, לא יכול להיווצר מצב שבו קידומם לכאורה של שופטים מכהנים תלוי בעורכי הדין המופיעים בפניהם.

זוהי טענה שגויה ומיתממת, שכן הוועדה בוחרת את נשיא בית המשפט העליון ואת המשנה לנשיא. חשוב מכך - הופעה של עורך דין שחבר בוועדת הבחירה בפני שופטי בית המשפט העליון יוצרת מראית עין פסולה של לחץ ותלות הדדית בין הצדדים. כך למשל, עורך דין חבר בוועדה עשוי לחשוש להתנגד למועמד שהשופטים מעוניינים למנות לערכאה כלשהי, שמא הדבר יפגע בסיכויי זכייתו במשפט שהוא מנהל בבית המשפט העליון.

מאידך, השופטים בבית המשפט העליון הדנים בתיק עשויים לחשוש לפסוק נגד הלקוח של עורך הדין החבר בוועדה, מחשש שהוא יתנגד לקידום מועמד שהם חפצים ביקרו. מקרה קיצוני ביותר של ניגוד עניינים בהקשר זה נוצר במצב שבו נציגי הלשכה יכולים יום אחד לשבת עם שלושה משופטי בית המשפט העליון לדיון בוועדה ולמחרת להופיע בפניהם בבית המשפט. זהו מצב לא תקין בעליל שמחייב שינוי.

על כן, יש לתקן בהקדם את חוק לשכת עורכי הדין, כך שייאסר על עורכי הדין החברים בוועדה לבחירת שופטים להופיע בכל הערכאות כל עוד הם שותפים לתהליך בחירת השופטים. זהו צעד הכרחי להגברת האמון בשיטת בחירת השופטים בפרט ובמערכת השפיטה בכלל.

■ הכותב הוא דוקטורנט למדע המדינה באוניברסיטה העברית.