מנטליות "החצר האחורית"

בקיץ 2016 יצא בנימין נתניהו לביקור ראשון והיסטורי של ראש ממשלה ישראלי ביבשת אפריקה, תחת הסלוגן המרגש "ישראל חוזרת לאפריקה". אבל ישראלים היו באפריקה מזמן.

רק החודש הודיעה שיכון ובינוי כי הסכם שחתמה עם ממשלת אוגנדה להקמת שדה תעופה באזור אגם אלברט יוצא לדרך, תמורת 309 מיליון דולר. לא פחות מעניין היה הדיווח כי מי שתממן את הפרויקט הענק באוגנדה (85%) היא לא אחרת מאשר ממשלת בריטניה.

ההסכם האחרון הוא רק אחד מיני רבים שמקימה שיכון ובינוי ביבשת השחורה. לפי דוחות החברה, יותר מ-3.7 מיליארד שקל מצבר ההזמנות העתידי שלה, 28% מכל צבר ההזמנות, יגיע מפרויקטים באפריקה: בניגריה יש לה פרויקט של 1.3 מיליארד שקל, באתיופיה 120 מיליון דולר, בקניה 60 מיליון דולר, בטנזניה 50 מיליון דולר, ובחוף השנהב ומוזמביק עוד 50 מיליון דולר.

[בכירים בשיכון ובינוי חשודים במתן שוחד לעובד ציבור באפריקה]

במשך שנים נחשבה יבשת אפריקה לחצר האחורית של העולם. וכמו כל חצר אחורית, מדינות העולם העדיפו לעצום עיניים ולא לדעת מה באמת קורה שם. כשאנשי עסקים ישראלים ואחרים הגיעו פה ושם לאפריקה, מרביתם עשו זאת בעיקר כדי לשדוד את אוצרות המדינה (מגובים כמובן בהסכמים כחוק מול השליט התורן), או כדי למכור לאפריקאים נשק ותחמושת לעוד מלחמת אזרחים עקובה מדם. וכשאלה הם העסקים, שוחד ו/או אלימות היו כמובן חלק מכללי המשחק.

כך למשל, רק באוגוסט האחרון נעצר (שוב) המיליארדר הישראלי בני שטיינמץ, בחשד כי שיחד את נשיא גינאה לשעבר, לנסנה קונטה, ואת אשתו, מאמדי טור. שטיינמץ קיבל בשנת 2008 זיכיון על מחצבות ברזל בגינאה, ולפי המשטרה "ביחידה הארצית לחקירות הונאה מתנהלת חקירה רחבת היקף בחשד של מתן שוחד לעובד ציבור זר והלבנת הון. השוחד בשווי עשרות מיליוני דולרים ניתן לנשיא גינאה לשעבר ולאשתו על-ידי חברת BSGR שבבעלות ובשליטת שטיינמץ, בתמורה לזיכיונות כריית ברזל בגינאה".

אבל בעוד שטיינמץ כרה ברזל בגיניאה, לב לבייב כרה יהלומים בנמיביה ועוד - שיכון ובינוי שייכת לגל החדש של חברות ומדינות שבאו "להציל" את היבשת האבודה. אחת משורה ארוכה של חברות ומדינות, בהובלת האימפריה הסינית, שהבינו שהחצר האחורית היא ההזדמנות הכלכלית הגדולה, והחליטו שעדיף לחבור לאינטרסים של המדינה, במקום לתת לה לשקוע.

שדה התעופה שמקימה למשל שיכון ובינוי באוגנדה הוא שדה תעופה לוגיסטי, שנועד לתמוך בתעשיית הנפט הגדולה שנמצאת באזור. כשממשלת בריטניה מממנת את הפרויקט, היא בוודאי חושבת גם על התועלת שתצמח לה משליטה במקום. שיכון ובינוי ובריטניה בסך-הכול הבינו שהפוטנציאל של היבשת הכי צומחת בשיעור האוכלוסייה והכי עשירה במחצבי טבע מספיק גדול, הפער האדיר בין אפריקה לשאר העולם בתשתיות, בחקלאות, באנרגיה ועוד, מספיק גדול וחשוב כדי להיכנס בשער הראשי. מה גם שבעיית הפליטים שנהרו בהמוניהם מהיבשת השחורה והענייה הזכירה לעולם שאי-אפשר לתחום אצלה את הצרות.

וצריך גם לזכור שבעשור האחרון העולם כולו השתנה: מצד אחד, מדינות רבות באפריקה החלו להתייצב שלטונית. מצד שני, מדינות ויבשות חזקות ויציבות (בעיקר אירופה ואמריקה הצפונית) עברו משבר כלכלי מטלטל ולפתע גם הן נחשבו "מסוכנות להשקעה".

בנוסף, יבשות שנחשבו צומחות ואטרקטיביות סגרו את הפער במהירות (מדינות ה-BRIC המפורסמות, ברזיל, רוסיה, הודו וסין, כבר מזמן לא נמצאות מאחור), ובינתיים הכסף המשיך לזרום בעולם, חיפש תשואות ואפיקי השקעה - ואפריקה פשוט חיכתה, מוכנה להשקעות-עתק. אז העולם נהר לעשות עסקים "כשרים" עם אפריקה, אבל אי-אפשר לשנות מנטליות של "חצר אחורית" בתוך עשור או שניים.

בפרויקטים שמגלגלים היקפי ענק, מתווכים ומאעכרים שנעים על הגבול האפור והשחור, במטרה לגזור קופון לעצמם, הם כמובן חלק מהעניין. סביר להניח כי חשיפת תנועת המזומנים בחשבונות בנק שווייצרים של שליטים מפוקפקים מאיימת היום לחשוף ערוותם של אנשי עסקים, ואולי אפילו של מדינות מכובדות. שיכון ובינוי היא בוודאי לא האחרונה.