כמו בארה"ב: יש למנות תובע מיוחד לתיקי ראש הממשלה

ליבי-ליבי עם היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, אשר בטיפולו בתיקי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נקלע היועמ"ש למצב כמעט בלתי אפשרי. מהיכרותי האישית עמו במהלך שירותי הצבאי, אני משוכנע כי מנדלבליט יחליט רק על-פי חומר הראיות שבבפניו ועל-פי צו מצפונו - ואין בילתם, כדי להגיע למסקנות הנכונות והראויות.

באותה מידה, ברור כי בעוד שכל החלטה שלו תתקבל בתשואות חן-חן על-ידי צד אחד של הקשת הפוליטית, היא תיתקל בקריאות זעם ונאצה על-ידי הצד האחר, שלא ישבע נחת מהחלטותיו.

היה ויחליט היועמ"ש להעמיד את נתניהו לדין - יאמרו שנכנע ללחץ השמאל ולהפגנות שהתקיימו חודשים ארוכים ליד ביתו. היה ויחליט לסגור את התיקים - יאמרו שפעל משיקולים זרים, ושזכר לנתניהו את חסד היותו מזכיר הממשלה בעבר. שנאמר, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, בבחינת - No Win Situation.

מצב כזה ניתן היה למנוע אילו היינו מעתיקים משיטת המשפט האמריקאית את המוסד של "מינוי תובע מיוחד" (Special Prosecutor או Special Counsel). על-פי השיטה הנהוגה בארה"ב, בכל מקרה של חקירה של נשיא מכהן או בעל תפקיד בכיר אחר בממשל, רשאי שר המשפטים (Attorney General) להחליט על מינוי תובע מיוחד, שבסמכותו לחקור בפרשה, ובמידת הצורך, להורות על הגשת כתבי אישום.

בעבר, בעקבות החלטת שר המשפטים, התובע המיוחד היה נבחר על-ידי פאנל של 3 שופטים. כיום, המינוי נעשה על-ידי שר המשפטים עצמו, בכפוף לשורה של תנאים, כגון: היותו של התובע משפטן בעל שם ואינטגריטי; הוא אינו נמנה עם רשויות הממשל; לא קיים ניגוד אינטרסים בין הפרקטיקה הפרטית שלו לבין המינוי ועוד. כך שהתובע המיוחד בשיטה האמריקאית הוא אדם בלתי תלוי, שאיננו נמנה עם הממסד הפוליטי או המשפטי. הוא עצמאי ונטול פניות לחלוטין, ולרשותו עומד צוות עצמאי המסייע בידו בחקירת הנושא.

במהלך השנים התמנו בארה"ב עשרות "תובעים מיוחדים" לחקור פרשיות שונות. המפורסמים שבהם היו קנת סטאר, שחקר את פרשת הנשיא ביל קלינטון ומוניקה לוינסון; ארצ'יבלד קוקס, אשר התמנה לחקור את "פרשת ווטרגייט"; רוברט מולר, החוקר עתה את פרשת היחסים בין דונלד טראמפ לשלטונות רוסיה, טרם בחירתו לנשיא.

סבורני כי אימוץ המנגנון של מינוי תובע מיוחד גם במקומותינו יהיה צעד חיובי ביותר ויגביר את האמון במערכות המשפט במדינה. מינויו של אדם בעל שיעור קומה, עצמאי, מקצועי ונטול פניות, לבדוק את ההאשמות נגד ראש הממשלה, שרים וחס וחלילה גם נשיא המדינה (והיו מקרים בעבר...), יגביר את אמון הציבור במערכת השלטונית, מזה, ויחזק את המוסדות המשפטיים שלה, מזה.

מינוי התובע המיוחד יכול שייעשה על-ידי נשיאת בית-המשפט העליון או על-ידי פאנל של 3 שופטים, כפי שהיה נהוג בעבר בארה"ב, על-פי העקרונות המפורטים לעיל.

יתרון נוסף, מינוי כזה ימנע גם מצב של "ניגוד אינטרסים" לכאורה, שבו עלול להימצא היועץ המשפטי לממשלה, שהוא נושא תפקיד רם בממשל. שהרי מצד אחד הוא יועץ משפטי לממשלה ולראשה; ומהצד האחר הוא מוסמך להגיש נגדם כתבי אישום. וחשוב לא פחות, הוא יסיר מעל היועץ המשפטי ופרקליטות המדינה - שלאיש אין אמנם חשש בדבר יושרם ויושרתם - את המשא הכבד ואת העננה של חשד כביכול, למתן החלטות מצידם מתוך "שיקולים לא ענייניים", כפי שמרבים להאשימם ככל שמדובר בבכירים בממשל, ובראש וראשונה בראש הממשלה.

השורה התחתונה: מינוי "תובע מיוחד" במקרים הראויים יתרום לאמון הציבור במערכות השלטון ויהיה בו גם כדי לחזק את מראית פני הצדק.

■ הכותב הוא לשעבר שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב.