קולנוע | "אישה פנטסטית" הוא סרט הטראנסים שחיכינו לו

השם דניאלה וגה אולי איננו מוכר במיוחד, אבל השבוע היא עשתה היסטוריה כאשר הייתה לאישה הטראנסג'נדרית הראשונה שהגישה פרס על במת טקס האוסקר היוקרתי בהוליווד. הסרט שהביא אותה למעמד הזה, "אישה פנטסטית" של סבסטיאן ליילו, היה גם לזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה - אחד הניצחונות המוצדקים והמתוקים ביותר של טקס האוסקר ה-90.

"אישה פנטסטית" הצ'יליאני היכה גלים מהרגע שנחשף בפסטיבל ברלין, שם זכה בפרס התסריט הטוב ביותר, ואת מרב תשומת הלב תפס בעיקר בזכות נוכחותה של וגה בתפקיד הראשי. היא מגלמת את מריאנה, זמרת צעירה שבן זוגה המבוגר והאוהב לוקה בליבו ומת בבית החולים, אך משפחתו והסביבה מסרבים לקבל אותה כחלק מהמשפחה בעקבות היותה טראנסית, והמאבק שלה להכרה ולהתמודדות עם הטרגדיה שעברה רק מתחיל.

יש משהו בתקציר הסרט הזה שנשמע מרתיע. לא רק שהוא עובר כעגום וכמדכדך, אלא גם מרגיש כאילו מישהו רצה נורא לסמן את משבצת "הסרט החשוב" ופנה אל אחד הנושאים הבוערים יותר בשיח העכשווי - זכויות הקהילה הטראנסית. אבל האמת היא ש"אישה פנטסטית" הוא הכול חוץ מזה. נכון, יש בו אלמנטים של טרגדיה וליילו הבמאי אינו מפנה את מבטו מהקשיים שעוברים על אנשים ששינו את מינם. ועם זאת, "אישה פנטסטית" הוא בעיקר סיפור מרגש, מרומם רוח ומעוצב להפליא, שמציג במרכזו דמות בלתי נשכחת.

יש בו אימג'ים מרהיבים והוא מתנתק מדי פעם מכבלי המציאות כדי להכניס אותנו פנימה אל תודעתה הייחודית של הגיבורה. רבים משווים את הסגנון של הסרט לזה של אלמודובר, אבל בעיניי זה עוול. "אישה פנטסטית" אומנם צבעוני ומסוגנן, אבל בשונה מהבמאי הספרדי, ליילו לא הקריב את הרגש לטובת הוויזואליה, ובמרכזו של הסרט פועם לב ענק, כזה שמרגש בלי להיות זול, ומעורר מחשבה מבלי להיות סנסציוני.

עם זאת, אין להפחית גם מחשיבות הסרט לטראנסים ולטראנסיות המחפשים את הייצוג שלהם על המסך. לא רק שלוהקה טראנסית אמיתית לסרט - בשונה משחקן שנורא רוצה אוסקר, וכמו בסרטי טראנסיות אחרים ("מנדרינות", "מועדון הלקוחות של דאלאס") - הפעם הגיבורה איננה ממעגל הזנות, קורבן, או כל דבר אחר בסגנון, אלא אישה חזקה שמנסה לשלוט בגורלה. אומנם מריאנה איננה אדם מושלם ואיננה מרטיר - היא נוטה לדבוק בעקרונות מטופשים, ולא פעם מתנהגת בחוסר רציונליות, אבל זה מה שהופך אותה לדמות שכל כך קל להזדהות איתה ולבקש את טובתה.

השבחים כמובן צריכים להגיע לדניאלה וגה, שמעניקה את אחת מהופעות המשחק הטובות של השנה. זוהי רק הופעתה השנייה בקולנוע, אבל זה מסוג התפקידים שנכנסים לפנתיאון. ניתן רק לקוות ש"אישה פטנסטית" לא רק הביא לחיינו שחקנית בלתי נשכחת שתפרוץ לקריירה מפוארת, אלא גם ימשיך בתהליך הפתיחות וההבנה בנוגע לקהילה הטראנסית והייצוג שלה בקולנוע.