"לא הייתי משקיע ביזם שהתנהל כמוני, הייתי נכנס בי"

בתחילת 2014 התקיים בתל אביב כנס Failcon, שבו יזמים מספרים על הכישלונות שלהם. אחד הדוברים בכנס היה היזם הסדרתי ישי גרין, שבתחילת 2008 הקים עם תומר דביר את חברת סולוטו, וכיהן בה כסמנכ"ל טכנולוגיות עד שעזב בטונים צורמים ארבע שנים לאחר מכן. הכישלון הגדול ביותר שלי, אמר גרין, היה בעצם הבחירה להיות יזם. "הפכתי לבן זוג נעדר, לאבא שהטלפון שלו כל הזמן רוטט, לבעל שמסתכל על אשתו ורואה בעיות טכנולוגיות ובעיות היתכנות, ולבן שלא הולך לבקר את אביו הגוסס ממחלת האלצהיימר".

ואז עבר גרין לפסים אישיים. "הכישלון השני שלי היה בבחירת השותף", הוסיף בגילוי לב לא שגרתי, ותיאר את דביר, מנכ"ל סולוטו, כ"אדם שנשוי לעבודה, וחיי משפחה באים אצלו במקום השני. באספקט הזה לא קיבלתי אמפתיה". העקיצה לא היתה חד-כיוונית: כבר במועד העזיבה של גרין אמר עליו דביר כי אף על פי שהיה סמנכ"ל טוב מאוד בשלבים המוקדמים, "ככל שגדלנו זה פחות התאים, זו כבר לא הנקודה החזקה שלו".

דביר לא מכחיש את היותו אדם טוטאלי, תכונה שפועלת לעתים כחרב פיפיות: "אם התחלתי משהו, אני לא מסוגל לעזוב אותו עד שהוא מסתיים", הוא אומר בראיון ל"גלובס", "עד היום אני חולה בזה, גם במקומות שזה לא יעיל או מייאש. מצד שני, אני חושב שבסטארט-אפ אתה חייב להיות טוטאלי. כשהדברים עובדים ויש התאמה בין השותפים, מתגברים על קשיים ומוצאים את האיזון. אבל לפעמים, כשיש המון אתגרים ומתח, הפערים צצים ודברים פשוט מפסיקים להתאים".

בימים אלה שאלת האיזון בין חיי משפחה לעבודה הופכת רלוונטית לדביר יותר מאי פעם. בסוף השבוע האחרון ילדה בת זוגו בשנתיים האחרונות, השחקנית והקולנוענית נועה מימן, את בנם הבכור תום. "החוויה היא של התאהבות בשנייה", הוא מתאר, "אבל אני עדיין בשוק הראשוני, מנסה להבין".

אתה אומר שלא נפטרת עדיין מהטוטאליות. איך תאזן עכשיו, בתור אבא, בין הבית לעבודה?

"אני עוד לא יודע, אבל בינתיים לקחתי חודש להיות בבית. אפשר לעשות שיחות וידאו של העבודה בערב".

ואיך נועה מסתדרת עם הוורקוהוליזם שלך?

"שנינו אנשים קיצוניים, אז זה עובד ביחד".

שומרים על עצמנו כסטארט-אפ

דביר מכהן כיום כסמנכ"ל בכיר בחברת אשוריון (Asurion) האמריקאית. באוקטובר 2013 רכשה אשוריון את סולוטו בסכום שמוערך במעט יותר מ-100 מיליון דולר - החזר נאה על גיוסי הון של 18 מיליון דולר. במסגרת תפקידו מנהל דביר שני מרכזי פיתוח שבכל אחד מהם 100 עובדים: האחד בתל אביב, עדיין תחת השם סולוטו, והשני במטה החברה בנאשוויל, שם הוא מבלה כשליש מזמנו.

 Soluto / צילום מסך

"חלק משמעותי מחוויית הרכישה היה איך לא מקלקלים ושומרים על סולוטו כסטארט-אפ", אומר דביר. "מה שקרה פה הפוך לחלוטין לדברים ששמעתי על רכישות, שבהן הרוכש מגיע עם מדבקות ודגלים, מחליף הכל והחברה נמחקת. עכשיו צורת העבודה בכל אשוריון היא זאת שפיתחנו בסולוטו, של המון צוותים קטנים עצמאיים, שכל אחד מהם מחליט מה הכיוון והעדיפויות שלו, מתקדם ומודד את עצמו. יש לנו כאן 16 צוותים במבנה שטוח, ובשנה הקרובה נצרף עוד עשרות עובדים בישראל".

אשוריון משרתת ספקיות סלולר וקמעונאיות גדולות, ועל שירותיה מנויים 150 מיליון אמריקאים ו-150 מיליון לקוחות ב-17 מדינות נוספות, שישראל אינה אחת מהן. השירות העיקרי שמספקת החברה הוא ביטוח לסמארטפונים, טאבלטים ומכשירי בית חכם, והוא כולל שירות לקוחות טלפוני ושירות משלוחים לבתי הלקוחות, להחלפה או תיקון מהיר של מכשירים פגומים. מטה החברה ממוקם בנאשוויל, ו-17 אלף עובדיה מפוזרים בכ-30 סניפים ברחבי העולם.

בעוד אשוריון עוסקת בסיוע ללקוחות בעולם הפיזי, סולוטו ממוקדת בפיתוח אפליקציות במגוון שפות לתמיכה בתפעול המכשירים. האפליקציות של החברה ממותגות בהתאם לספקיות שהן משרתות (למשל ורייזון), ומאפשרות להגיע במהירות לנציג שירות אנושי. במקביל מפתחת סולוטו יכולות ללימוד ההעדפות של המשתמשים, כדי לייצר תכנים בהתאם לתחומי העניין שלהם.

"מבין 12 הסמנכ"לים הבכירים בחברה אני הכי צעיר, ובישיבות ההנהלה אני על תקן המרדן, הנודניק, שמנסה לשבור את הסטטוס קוו ולהטיל ספק בדברים. למשל, בדיון על איך ייראו מרכזי השירות הטלפוניים שלנו, טענתי שאולי הם בכלל לא ייראו, כי אנשים יעבדו מהבית או שבכלל לא יהיו עובדי חברה. בעולם ה'גיג אקונומי' (כינוי לתרבות עבודה שבה פרילנסרים מספקים שירותים נקודתיים) אתה יכול לעבור מבחן שנחבר ולהתחיל לתת עזרה לאנשים. יש לי מעורבות מאוד גדולה בכיוון שאליו הולכת החברה, ואני מת על זה".

תאגידים גדולים לא ממש נוטים להסתדר עם מרדנות.

"דווקא מאוד אוהבים את זה, עד רמת המנכ"ל. הוא אוהב את זה שיש מישהו צעיר וחוצפן שמזיז דברים, כי לחברות בגודל הזה נורא קל להישאר במקום נוח. אשוריון די טובה בלמצוא את הדרך לזוז ולחדש כל הזמן, והם מאוד אוהבים את זה שיש מישהו שאומר משהו הגיוני, בלי לסנן".

חזרתי מבית הספר והטלוויזיה נעלמה

האקזיט של סולוטו עזר כמובן לדביר בן ה-38 להתבסס כלכלית, ומבחינתו זה לא מובן מאליו. הוא נולד וגדל בנתניה, ובשלבים המוקדמים של חייו התמודד עם לחצים שרבים מחבריו בהייטק לא חוו מעולם. "ההורים שלי עבדו תמיד מאוד קשה, קרעו את התחת. אני לא אגיד שלא היה מה לאכול בבית, אבל המצב היה לא פשוט. אבא שלי ניסה להיות עצמאי והפסיד כסף. הוא הפך למנהל תחזוקה של חברת בנייה, וכשהייתי בן 11 נפצע קשה בנפילה מגובה חמש קומות. רוב הילדות שלי הייתה כזאת שבה אמא שלי מטפלת באבא שלי ואני מטפל בעצמי, אז את כל הדברים עשיתי ממש לבד, נאלצתי לאלתר". אביו היה מרותק למיטה במשך 11 שנים עד שנפטר.

את אחד האירועים שגרמו לו להיות יזם מתאר דביר כ"טראומה שחקוקה מאוד חזק", גם היא על רקע כלכלי. "באחד הימים הגעתי הביתה אחרי בית ספר, ואני רואה שהבית פרוץ והטלוויזיה חסרה. ואז אני רואה פתק של הוצאה לפועל. לא ממש ידעתי מה זה, אבל הבנתי שהמצב לא כל כך טוב. זה היה ממש טראומטי. ילד שחדרו לו לפרטיות ולקחו דברים. אני חושב שזה עשה לי משהו בקטע של כסף, וכבר בתיכון היו לי הרבה מחשבות על איזה עסק אקים".

עוד קודם לכן הוא מצא את מה שיאפשר לו להתקדם בהמשך, והגדיר למעשה את משימת חייו. "המחשב הראשון שנתקלתי בו היה בגיל שש, והתאהבתי בשנייה. אהבתי את זה שהוא מבצע את מה שאתה אומר לו ושהוא מדויק. קלטתי את זה מאוד מהר, ואיכשהו שכנעתי את ההורים שלי לקנות לי מחשב. הם אספו בשביל זה כסף מפה ומשם, והתחלתי ללכת לחברה שממנה קנינו את המחשב, להעביר שם את הזמן בחופשים. שם, בגיל ממש צעיר, שמונה בערך, התחלתי להדריך אנשים איך להשתמש במחשבים.

"נתקלתי באנשים שקנו מחשב ופשוט לא היה להם מושג מה לעשות איתו. יושב מולם פאר הטכנולוגיה של שנת 88', שלמרות שהיה מוגבל היה מרשים. היית יכול לעשות דברים כמו עיבוד תמלילים, שימוש בגיליונות לניהול עסק, והיו גם לומדות ראשונות לילדים. בדיעבד, שם התחיל הזרע של מה שהתגלגל להיות סולוטו. המשימה תמיד היו לעזור לאנשים רגילים ליהנות מטכנולוגיה הרבה יותר ממה שהם ייהנו ממנה לבד, כל אחד לפי הצרכים שלו".

דביר למד תכנות באופן עצמאי מסדרת החוברות "מחשבת", שלדבריו "כל מי שהיה גיק באייטיז הכיר. ישבנו שעות, המחשב ואני. לא היה אינטרנט, לא היה עם מי להתייעץ ולדבר. ברקע של זה הייתי תלמיד לא כל כך טוב. לא זרם לי, לא הבנתי למה לומדים הרבה מהדברים שלומדים. ממש נקרעתי מהעניין הזה, כי מצד אחד אמא שלי אומרת לי שלימודים זה חשוב לעתיד וזה נשמע הגיוני, ומצד שני, מה שמשך אותי והביא לי הרבה יותר סיפוק היו המחשבים".

איך לומדים לבד לפתח תוכנה?

"לא מתייאשים. זאת תכונה שעם הזמן הבנתי שאני אוהב ולהרבה אנשים היא לא מובנת מאליה".

למה לא הסתדרת עם מערכת החינוך?

"מצד אחד היו דברים שמאוד עניינו אותי, שראיתי איך הם רלוונטיים ליום יום. למשל פיזיקה ומכניקה, שהסבירו לי את העולם שסביבי, למה כשאני דוחף משהו בהתחלה זה קשה ואז נהיה קל, או למה נוצר חום בחיכוך. ללמוד את הדברים האלה עשה לי מאוד טוב, אבל למרות שלמדתי המון ואלה היו הנושאים האהובים עליי, לא הצלחתי במבחנים.

"דברים אחרים שלמדנו - לא הבנתי למה שזה בכלל יעניין אותי. למשל תנ"ך, שהייתה שם למידת תוכי, לשנן ולזכור מי אמר למי. או ללמוד שירה. זה פשוט היה עינוי. זה לא שאני פוסל תנ"ך, יש סיפורים שנקלטו אצלי ואנשים מופתעים שאני זוכר. כספר היסטוריה הוא נחמד, אגדות ומשלים שאפשר ללמוד מהם, אבל צורת הלמידה הייתה משעממת".

יש לך הפרעת קשב וריכוז?

"אני חושב שלא, כי אני מסוגל לשבת על משהו יום שלם ולא לעזוב אותו".

יש בהפרעת קשב וריכוז תופעה שנקראת היפר-קשב, כשמדובר במשהו מעניין במיוחד.

"אז אולי אבחנת אותי עכשיו. אני לא יודע אם יש טעם לאבחן את זה, מה זה ייתן לי? אני בטוח שצורת הלימוד הרגילה לא טובה לי ואני לא בנוי לה".

השגת תעודת בגרות?

"אני לא יודע, אבל מניח שאין לי. עשיתי רק חלק קטן מהמבחנים. באופן עקרוני, בגלל השנאה שפיתחתי למערכת החינוך לא הלכתי לבדוק"

שנאה זאת מילה קשה.

"היה בי מין כעס כזה שיש דרך אחת שמוגדרת כנכונה, ואם אתה לא טוב בדרך הזאת, שאולי לא מתאימה לכולם, אז אתה כישלון. המדד לאנשים הוא כמה יחידות בגרות הם עשו ובאיזה מקצועות. אולי היום יש קצת יותר פתיחות, אבל בשבילי זה היה מייאש ומרגיז".

לא הימורים, לא סרגלי כלים

בימי התיכון החליט דבר להפסיק להתייסר. הוא עזב את הלימודים בנתניה לטובת בית הספר להנדסאים בתל אביב, ורוב הזמן העדיף להתמקד בפיתוח המיזמים הראשונים שלו. "נכחתי פה ושם בבית הספר, אבל עשיתי דברים משלי. הקמתי את רדיו IL, תחנת הרדיו האינטרנטית הראשונה בארץ ומהראשונות בעולם. בהתחלה הייתי רק אני בתחנה, זה היה שעשוע עם חברים, ובהמשך זה גדל".

מה שידרתם?

"בעיקר דיבורים, כי מה שהיה אז חדש הוא שהכל אינטראקטיבי, אתה משדר ובצד מתנהל צ'ט בזמן השידור. לרוב היו לנו כמה עשרות מאזינים ובשיא קצת יותר ממאה. לא הייתה לי אז חשיבה עסקית, וניסיתי להבין מה אפשר לעשות. ניסיתי לכתוב תוכנית עסקית מבלי לדעת שקוראים לזה ככה, אבל זה לא הלך לשום מקום".

כשהתגייס שובץ דביר כטכנאי אלקטרוניקה בחיל האוויר, תפקיד שעורר בו תסכול רב, ובסופו של דבר הצליח לעבור לצוות פיתוח. גם שם לא חווה סיפוק רב, וכשסיים את השירות לא בזבז זמן. "ביום שהשתחררתי הקמתי עם חבר מהתיכון חברה קטנה בתחום המחשבים. לא היה לנו מנטור ושום עזרה, אבל המודל היה קשור לספר שקראתי בתור נער וממש שינה את התפיסה שלי - 'אבא עשיר, אבא עני'. מסופר שם על מישהו שכשהיה ילד אבא שלו עבד מאוד קשה, עשה מלא משמרות כדי לפרנס את המשפחה, והיה לו אבא של חבר טוב שחצי אימץ אותו והיה בעל עסק.

"הוא ראה את ההבדלים בתפיסה בין מישהו שלוקח את העניינים שלו בידיים, ובין מישהו שמתפשר ועובד בעבודה שהוא לא כל כך אוהב כי הוא חייב. הדבר הזה דיבר אליי. זה די מצחיק, כי בדיעבד, החברה של הבחור שכתב את הספר פשטה את הרגל. אבל מכיוון שהייתה לי טראומה שקשורה לכסף, וידעתי שאצלי זה חייב להיות אחרת, הספר הזה ממש עשה לי משהו".

במשך שנתיים פעלה החברה של דביר ושותפו בעיקר בתחום בניית האתרים. השניים העסיקו שישה-שבעה עובדים, ובחודשים הטובים משכו משכורות מינימום. בחודשים אחרים לא משכו שכר כלל, עד שלאחר שנתיים שהגיעו למסקנה שעדיף לסגור כל עוד לא צברו הפסדים. הסגירה נעשתה בסמוך למות אביו של דביר, תקופה שבה עשה חושבים לגבי העתיד, והוא החליט לחפש לראשונה עבודה כשכיר.

"היינו אז בתחילת 'עידן רמת החייל', עם חברות שצמחו למאות ואלפי אנשים, ונתנו רכבי ליסינג, תנאים יפים ומשכורות בחמש ספרות. אחרי שחייתי ממשכורת חייל ואז ממשכורת מינימום, שאלתי את עצמי איך אני מוצא עבודה כזאת. מהר מאוד התחלתי להיתקל במה שאני מכנה 'העולם האפור של האינטרנט בישראל'. זה היה תחילת עידן הפרסומות וההתמכרויות, והיו הרבה חברות סרגלי כלים. הן ניסו לגרום לאנשים להתקין משהו שהולך להציף אותם ולדחוף אותם לעשות דברים שהם לאו דווקא רוצים.

"עוד משהו דומה שראיתי, בן דוד של זה, היה עולם ההימורים באינטרנט שהלך ופרח, כשאנשים הבינו שהם יכולים לנצל את החולשה של אנשים ולעשות המון כסף. ישראל מצאה את עצמה מובילה בשוק העולמי. אינטואיטיבית הרגיש לי לא נכון להתקרב לדברים האלה. ביאס אותי שאני רואה אנשים טובים וחברות מרשימות ואלה התחומים שהם בחרו לעסוק בהם. הבנתי שאני מחפש משהו עם ערך חיובי".

בסופו של דבר הוא השתלב כמפתח בחברה קטנה בשם MDG מדיקל, שפיתחה מוצר המייעל את תהליכי הרישום והחלוקה של תרופות בבתי חולים. "אהבתי מאוד את המטרה ואת השילוב בין חומרה לתוכנה במוצר", הוא אומר. "פרחתי שם וקודמתי לתפקיד סמנכ"ל הטכנולוגיות". אלא שבחלוף חמש שנים שוב נכנס בו חיידק היזמות, והוא עזב כדי להקים חברה משלו. חברה טובה הכירה לו את אחיה ושותפו לעתיד, ישי גרין, וביום הראשון של 2008 הם הקימו את סולוטו.

עשרות פגישות שנגמרו ב"לא"

בשלב הראשון תכננו השותפים הטריים לפתח תוכנת הדרכה למשתמשי מחשבים אישיים, אך הם זיהו צורך בוער יותר בתוכנה יעילה לניקוי והאצה אוטומטית של מחשבים, והחלו לפתח אותה. דביר השתלט על עמדת המנכ"ל, ועסק במקביל בגיוס הון.

"בתהליך גיוס אתה הופך להיות הכי חד שאפשר", הוא אומר. "אתה צריך להיות בו זמנית במיטבך, לדעת איך אתה מעביר את המסר וכמה אתה מדויק ורהוט, ומצד שני להיות רגיש לכל ניואנס של מישהו בחדר ולשאול את עצמך 'הוא מבין אותי או לא מבין אותי? הוא מאמין למשפט האחרון שלי? אני צריך לחזור על זה, לשכנע? יש לו משהו להגיד לי ואני צריך לעצור ולהקשיב?'. זאת חתיכת משימה מדויקת ומורכבת. הבנתי את זה כשהתחלתי לשבת בפגישות האלה, עשרות רבות של פגישות שרובן נגמרו ב'לא'. יצאתי משם מותש נפשית. אתה צריך ללכת אחר כך ופשוט לבהות בקיר, להבין מה קרה פה. תמיד היה אחרי זה פוסט מורטם, מה במצגת לא זרם, על איזה סלייד נאלצתי לדלג".

למרות הקושי תהליך מציאת המשקיעים היה מוצלח, ובמהלך 2008 ו-2009 גייסה סולוטו קרוב ל-8 מיליון דולר, בין השאר מהקרנות גיזה, Bessemer ופרוקסימה. אלא שאז החלו דביר וגרין לעשות טעויות. "שתי הטעויות הגדולות ביותר שלנו היו שלא נתנו חשיבות מספקת להוצאת דברים מהר, ולא נתנו חשיבות מספקת למודל העסקי. לקח לנו שנתיים וחצי להוציא את הגירסה הראשונה של המוצר, במקום שזה ייקח ארבעה חודשים. אני לא הייתי שם כסף כיום על חברה שמתנהלת ככה, או מוכן לקבל אותה בבורד. הייתי נכנס בי כמנכ"ל וקורע לי את הצורה".

אפשר להבין דחייה של חצי שנה בהשקה, אבל שנתיים?

"אחת הבעיות הכי גדולות שלי היא פרפקציוניזם קיצוני ומוגזם. זה טוב להיות פרפקציוניסט, כל עוד עושים את הבאלאנס ויודעים מתי להתעלם מזה".

איך גייסתם כסף בלי מודל עסקי?

"ידענו לענות תשובות ממש טובות, אבל לפעמים לא מחוברות למציאות. שכנענו את עצמנו, הנחנו שדברים הם טובים ממה שהם. בפועל, לא חשבנו מהיום הראשון איך הדבר הזה מכניס כסף, גם אם מעט. יש אמירה מאוד גדולה בזה שלקוח מוכן לפתוח את הארנק ולשים עליך שקל אחד. זה עולם אחר לגמרי מול אפס".

למרות העיכוב הגדול, כשהושק לבסוף המוצר של החברה, במסגרת תחרות הסטארט-אפים טק-קראנץ' דיסרפט, ההצלחה היתה גדולה. סולוטו זכתה במקום הראשון, ונהנתה מסיקור תקשורתי אינטנסיבי וממיליוני הורדות של המוצר. את התחרות - כמו גם את העבודה סביב השעון שקדמה לה - תיעד גרין בתוכנית הדוקו-ריאליטי "מחוברים", וכך גם ישראלים רבים שאינם מתמצאים בהייטק נחשפו אליה.

בדיעבד התברר שההישג היה זמני בלבד. "עם התאוצה הזאת אתה צריך להתחיל להביא תוצאות, ואנחנו בהחלט לא התחלנו להביא תוצאות", אומר דביר. "הזכייה היתה כנראה נקודת ציון יותר רעה מטובה, כי פתאום אנשים עם הרבה ניסיון באים ואומרים 'אתם ממש טובים'. למרות שהיו דברים שבאמת היינו טובים בהם, כמו חשיבה על משתמשים, הרעיון, החוויה, סבלנו משיכרון ההצלחה ולא ידענו להפריד בין הבאזז לבין דברים לטווח ארוך. זה גרם לנו לאשליה שהטעויות וההתנהגויות הלא טובות שלנו הן בסדר".

ואז אמרתי: "אני מוביל את החברה"

על רקע דשדוש בביצועים העסקיים יצא דביר ב-2011 לסבב גיוס נוסף, שבסיומו פינה את תפקיד המנכ"ל לנפתלי בנט, לימים שר החינוך. "הוא וליאור גולן, השותף שלו מסאיוטה (חברת אבטחת מידע), היו יועצים שלנו. הם היו אחלה חבר'ה, מאוד אהבתי לפגוש אותם ולשמוע מה יש להם להגיד. הם תמיד אתגרו אותי, שאלו את כל השאלות הקשות, הציפו את מה שלא מספיק טוב. למרות שלפעמים זה היה מאוד מעצבן, החוויה הייתה טובה ומלמדת.

"לקראת הגיוס הקרנות גרמו לי להבין שהן ייכנסו, אבל אם ניתן לנפתלי לקחת תפקיד משמעותי הן ישימו הרבה יותר כסף, וזה ייתן לנו אפשרות לגדל את החברה למקום יותר טוב. זאת הייתה חוויה לא טרוויאלית, לקבל את זה שאני הולך לוותר על הובלת החברה בדיוק למקום שאני רוצה. מצד שני, זאת הייתה יכולה להיות הצלחה יותר גדולה, עם גיבוי מהקרנות ומישהו עם ניסיון. בסופו של דבר החלטתי ללכת על זה וזזתי הצידה לתפקיד נשיא, אפילו שלא ידעתי מה זה אומר".

איך הייתה העבודה עם בנט?

"הוא הבן אדם הראשון שראיתי שעובד בעמידה. לא שולחן עולה ויורד כמונו המפונקים, אלא תמיד בעמידה.

ברמה האישית הוא אחלה, בנאדם מאוד אינטליגנט ומאוד נחמד. היה מאוד כיף לעבוד איתו, למרות חילוקי הדעות הפוליטיים הקיצוניים בינינו. פה ושם נכנסנו אחד בשני. אני לא יודע אם למישהו היום יש פתרונות למצב, אבל הכיוון של הפתרונות שנפתלי ואני מדמיינים מאוד שונה. למרות הפערים אני מחבב אותו".

ומבחינה מקצועית?

"תכל'ס, ביום-יום לא הרבה השתנה. המשכתי להוביל לאותו כיוון, ואחרי שלושה חודשים נפתלי תפס אותי לשיחה ואמר 'תשמע, אני מאוד נהנה והכל, אבל הציעו לי הצעה שאני לא יכול לסרב לה, להוביל את מועצת יש"ע'. מה שבעיקר הרגשתי באותו רגע היה שמחה, שאוקיי, זה הולך לפתור כמה דילמות ואתגרים שלא ידעתי איך להתנהל איתם. חזרתי לעבוד כמנכ"ל זמני לכמה חודשים, עד שבאתי לדירקטוריון ואמרתי שאני מוביל את החברה ושצריך להפסיק לחפש מנכ"ל אחר".

בשנים שלאחר הזכייה בטק-קראנץ' דיסרפט עשתה סולוטו שני שינויים מרכזיים: פיתוח אפליקציה לטלפונים חכמים, ומיקוד המוצר שפיתחה למחשבים האישיים במתן אפשרות לטכנאים לספק תמיכה בתשלום מרחוק. השינוי הניב תוצאות וכמה אלפי טכנאים הצטרפו לשירות, אבל קודם שהמהלך הבשיל קיבל דביר שיחת טלפון מג'ון לאונרד, סמנכ"ל המוצרים של אשוריון. כך התברר שההישג בדיסרפט, שהכניס את דביר לסחרור, היה גם זה שהביא אותו למקום שבו הוא נמצא כיום.

לא בוער לך לפרוש מתאגיד הענק ולהקים עוד סטארט-אפ?

"אני יכול לקום וללכת בכל רגע שארצה, אין לי מחויבות חוזית מעבר לתמריצים להישאר, אבל אני ממשיך להיות יזם ולעשות כל יום משהו חדש בסביבה מאוד תומכת. ההשפעה שלנו על אשוריון מדהימה: היום היא חברה הרבה יותר מהירה, היא כל הזמן עוסקת באיך נהיים יותר חדשניים ויצירתיים, איך הורגים תהליכים איטיים ומיותרים. עוד לא הייתה פעם אחת שעצרו אותי. מהרגע הראשון אמרתי לעצמי שאשאר כל עוד כיף לי ביומיום, והיום, ארבע שנים וחצי אחרי, אני יכול להגיד 'וואלה, זה באמת קרה'".

תומר דביר (38) / תעודת זהות

■ תפקיד: מנכ"ל סולוטו, סמנכ"ל בכיר באשוריון
■ עיסוקים קודמים: בעלים של חברה להקמת אתרי אינטרנט, סמנכ"ל טכנולוגיות ב-MDG מדיקל
■ מגורים: במקור מנתניה, כיום גר בתל אביב
■ מצב משפחתי: בזוגיות עם נועה מימן, בסוף השבוע נולד בנם הבכור תום
■ תחביבים: ספורט אתגרי, קייט סרפינג, בישול, נגרות ואלקטרוניקה
■ עוד משהו: לא טרח לבדוק אם הוא זכאי לתעודת בגרות

Soluto / תעודת זהות

■ תחום פעילות: תמיכה והדרכה למשתמשי טלפונים חכמים, מחשבים וטכנולוגיות נוספות
■ מייסדים: תומר דביר וישי גרין
■ הקמה: 2008
■ עובדים: 100 בתל אביב
■ גיוסי הון: 18 מיליון דולר
■ משקיעים: Bessemer, גיזה, פרוקסימה, Founder Collective, אינדקס ונצ'רס, initial.vc
■ בעלים נוכחיים: אשוריון. נרכשו ב=2013 בכ=100 מיליון דולר