שתיקת המשפיענים

בוודאי יוצא לכם להיות מעת לעת במפגש עם חברים, חלקם מובילים ומצליחים בתחומם, ובשלב כלשהו השיחה עוברת לנושאים פוליטיים. אז מתחילים הקיטורים על הכיוון שאליו צועדת המדינה, על היעדר אופק מדיני, על השיח המתלהם, על השחיתות הפושה. בפעם הבאה שזה קורה תשאלו בשקט: "מי כאן פעיל במפלגה פוליטית?"; "מי היה בהפגנה פוליטית בחודש האחרון...?; "מי תורם לארגון פוליטי-מדיני?"; בסוף השאלה השלישית ישתרר שקט. אולי תמצאו צדיק בסדום.

מה שמתואר כאן הוא רק סימפטום לתופעה שניתן לכנותה "שתיקת המשפיענים". המשפיענים הללו הם אנשים חזקים, שיודעים להשיג דברים, להתגבר על מכשולים, להציב יעדים ומטרות, לעבוד בשיתוף פעולה ולהשיג את הבלתי אפשרי. הם אנשים שבדרך כלל לא מפחדים, לא מתייאשים ולא נרתעים. אך ככל שהדברים נוגעים לנושא החשוב ביותר לעתידנו כאן - דמותה של המדינה - רבים מהם הרימו ידיים, ובדרך כלל לא מעורבים כמעט בפוליטיקה או בחברה האזרחית שמנסה להשפיע עליה.

במגרש הפוליטי נחרצים הגורלות של כולנו, והמשפיענים לא נמצאים אפילו על הספסל - במקרה הטוב הם מעודדים מהיציע, ובמקרה הפחות טוב איבדו עניין לחלוטין. הרבה כוח, השפעה, כסף, קשרים ומומחיות נשארים על השולחן בדיוק בעת שצריך אותם כל כך.

בימין האידיאולוגי יש אתוס הפוך: כולם מגויסים, מהאליטות ועד לציבור הרחב, ויש הבנה שהכול פוליטי. בעלי הכוח והממון בישראל ומחוצה לה מחויבים לגמרי. יש אסטרטגיה ארוכת טווח והשתלטות שיטתית על מוקדי הכוח. הם עושים את מה שצריך לעשות לשיטתם, ואפשר להוריד בפניהם את הכובע.

ומה קורה במחנה האחר? הפאסיביות שולטת. אנחנו נתלים באמירות על העדר מנהיג למחנה, בתחושת מיאוס ובהעדר תקווה לשינוי לכאורה. אנחנו מחכים למנהיג או למנהיגה. הטובים ביותר להנהגה בעתיד מצויים בקרבנו אך הם יזדקקו לתמיכה ורוח גבית. ארגוני החברה האזרחית שלנו, המובלים על ידי צעירים מבטיחים, משוועים לתמיכה כספית וציבורית.

אנחנו רוצים להמשיך לחיות כאן, ומאוד רוצים שילדינו יחיו כאן לידינו, ואנחנו מחכים למשיח. אבל "המשיח" הוא אנחנו. כל אישה ואיש צריכים לשאול את עצמם: האם עשיתי כל מה שניתן? האם תרמתי זמן וכסף משמעותיים? האם הלכתי להפגנות והבאתי חברים?

אין שום ארגון יחיד, מפלגתי או אחר, שבידיו הפתרון. אבל אי אפשר לחכות לא למנהיג/ה ולא למשיח. יש לסגל אתוס אקטיביסטי על מנת לחולל את השינוי.

ההצגה הפוליטית קובעת את החיים שלנו - ואנחנו השחקנים הראשיים בה. התוצאה תלויה גם בנו. למי שמשתתף במשחק יש סיכוי לנצח, ומי שלא משתתף נדון להפסד מראש. עלינו לקבל על עצמנו את הכללים ולהיות אקטיביים בפעילות ממשית - בתרומה כספית לארגוני חברה אזרחית שנושאים מסר פוליטי-מדיני שאנחנו מזדהים אתו, בתמיכה פומבית ובפעילות בארגונים אלה, בהתפקדות למפלגות על מנת להשפיע על רשימות המועמדים שלהן (ולמי שמתאים - גם לקפוץ למים הפוליטיים עצמם), ביציאה לרחובות והשתתפות בהפגנות (שראינו כמה הן משפיעות) ובתמיכה כספית בארגונן.

יש לנו ארץ נהדרת, אך אם לא נתעשת ונתחיל לפעול בזירה הפוליטית - בין שתוך המערכת המפלגתית עצמה או בארגוני החברה האזרחית שפועלים על מנת להשפיע עליה - היא לא תהיה המקום שהורינו חלמו עליו. וחמור מכך, היא לא תהיה המקום שילדינו ירצו לחיות בו.

■ פטרושקה הוא יזם ומשקיע חברתי ואליאסף שוהם היא יזמית חברתית.