מה ישאיר משה כחלון לשר האוצר שיבוא אחריו?

שר אוצר מחפש עבודה

התקציב החמישי עבר, ולשר האוצר אין תוכנית עבודה. היום יגיע למשרד וימצא שולחן כמעט ריק. מה יעשה בשנה וחצי שנשארו עד הבחירות? יש לו שלושה מינויים (ממונה על השכר, ממונה על שוק ההון וכלכלן ראשי) ויש לו עניין לא פתור עם ראש הממשלה בנושא הרפורמה בחברת החשמל. וזהו. מה הלאה? מה יעשה המנכ"ל ההיפר-פעלתן שלו שי באב"ד, שכנראה מתוך ייאוש קיבל על עצמו את תפקיד הממונה על השכר הזמני? מה יעשו 60 נערי ונערות אגף התקציבים שהתקציב הבא שהם צריכים להכין הוא לשנת 2020?

זה לא שאין לו מה לעשות. המון עבודה מסתתרת בדוחות שפרסמו השבוע על כלכלת ישראל ארגון ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומי. מתחת לשכבות של מחמאות, ליטופים וביטויים מכובסים מסתתרת דאגה אמיתית. ישראל מצטיינת לא רק בפקקים ובפיגור נוראי בתשתיות. יזמים ואנשי עסקים מתמודדים עם עומס רגולציה בלתי נסבל, פרי כסת"חנות פקידים ושלטון יועצים משפטיים. האיום הגדול שייך לתחום חברתי, התחום של כחלון: גדל כאן דור שאינו יודע מתמטיקה ואנגלית. אומת הסטארט-אפ מממנת לחרדים הכשרה ברמה של רפובליקת בננות אפריקאית. "בתוך דור המציאות כאן תהיה שונה לחלוטין", אמר השבוע ראש משלחת קרן המטבע, "אתם יודעים שזה יקרה, כי כבר היום מחצית מהילדים בבתי הספר הם חרדים או ערבים. הזמן לפעול הוא עכשיו".

כחלון יכול כמובן לטפל בכל אלה - אבל הוא לא רוצה. למה לריב עם אבי ניסנקורן? למה לבטל את הפטור ממס על קרנות ההשתלמות ולהביא למדינה 5 מיליארד שקל בכל שנה מהעובדים החזקים? למה לנגוס בהטבות על החזקת רכב פרטי? למה לעשות מהלכים גדולים כמו שר האוצר בנימין נתניהו ב-2003 - ולהתרסק אחר-כך בבחירות? כחלון יבעט את הפחית הלאה לשרי האוצר הבאים.

עבאדי וגנבי הסוסים

דוח מבקר המדינה שחשף השבוע את המיליארדים שמחביאים בתקציב המדינה אנשי אגף התקציבים העלה חיוך אצל שר האוצר. "באמת הייתי צריך את מבקר המדינה שיגלה לי", העיר בציניות.

כחלון מיטיב להבין את נפש עובדי האגף המוביל. את שטייניץ הממלכתי היה אפשר לתמרן. עם לפיד הלעומתי והמתחכם היה אפשר רק לריב. עם כחלון אפשר לגנוב אורוות סוסים. חברת הכנסת סתיו שפיר, שנלחמה לחשיפת הסעיפים הסמויים בתקציב, כיוונה את האש שלה לעבר החשבת הכללית מיכל עבאדי. שפיר האשימה את עבאדי שהיא מונעת את חיבור הכנסת למערכת מרכב"ה שהייתה מאפשרת לח"כים לראות את ביצוע התקציב ולחשוף את כל התרגילים. האמת הפוכה. עבאדי לא סבלה את שפיר במישור האישי, אבל הסכימה לדרישתה משיקולים ציבוריים. ראשי אגף התקציבים התנגדו. החטטנות המשודרת-תמיד-בלייב של שפיר, עמוק בתוך הקרביים של התקציב, היה הדבר האחרון שהיו צריכים. הם רק היו מספיק מתוחכמים להפיל את הסירוב על עבאדי - והיא לא נשארה חייבת.

בתקופת עבאדי היה לאגף תקציבים יריב שווה משקל באוצר. בכירי האגף היו מגיעים לשרים תחזיות ומספרים ואחרי שיצאו הייתה עבאדי נכנסת עם מספרים אחרים. תחזיות הגירעון שלה הכו, שנה אחרי שנה, את התחזיות של אגף תקציבים והכלכלן הראשי. מאז שהלכה עבאדי שורר באוצר שקט. שקט לא בריא.

חיות יותר, חולות יותר

מילה טובה מגיעה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפרסמה השבוע מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי. שפע של נתונים מעניינים על מה שחשוב באמת לאזרח שחי כאן. המעניין מכולם, לדעתי, הוא תוחלת החיים הבריאים. אחד הדברים שמבינים כשמתבגרים הוא ש"עד 120" יכולה להיות ברכה קטנה מאוד כשהחיים עוברים למצב סיעודי. מדד תוחלת החיים הבריאים יודע לומר כמה שנים בממוצע צפוי אדם לחיות ללא מחלות, מיום לידתו.

לפי המדד הזה אנחנו צריכים לתכנן את הקריירה, את מועד סיומה ואת התוכניות ליום שאחרי. את המדד הזה אנחנו רוצים להאריך, ולא את מדד תוחלת החיים הרגיל. אז נכון ל-2016, אפשר לחיות בישראל בממוצע עד גיל 65 ללא דאגות בריאות.

ההפתעה הגדולה היא שבזמן שהנשים מובילות בתוחלת החיים הרגילה בפער של קדנציה שלמה של ממשלת נתניהו (84.2 לעומת 80.7 לגברים), במדד תוחלת החיים הבריאים מובילים דווקא הגברים, אם כי בפער קטן של שלושה חודשים. לביטוי "חולה, חולה, חולה, אלמנה" יש מתברר הוכחה סטטיסטית.

amiram-b@globes.co.il