סימום ספורטאים שיטתי? כלום לא ייקח מפוטין את המונדיאל

בדצמבר 2010 זכתה רוסיה בבחירה של חברי הוועד המנהל של פיפ"א לארח את מונדיאל 2018. על כשרות הבחירה נכתבו מיליארדים רבים של מלים, ורבים מבכירי פיפ"א שהיו שותפים לה הודחו וחלקם סולקו מזמן מהארגון.

הבחירה ברוסיה נראית היום, שלושה חודשים לפני המונדיאל, טעות גדולה. אבל היא ממחישה בעיקר את הבעייתיות של השיטה - האם צריך להעניק את האירוח של המונדיאל כל כך הרבה שנים מראש? סביר להניח שהאירועים שבהם הייתה שותפה רוסיה במישור הדיפלומטי, הצבאי והספורטיבי מאז קיבלה את האירוח ב-2010 לא היו מאפשרים לה לארח את המשחקים אם הבחירה של פיפ"א במארחת הייתה מתרחשת, נאמר, ב-2015.

מדוע, אם כן, מתעקשים גופי הספורט הגדולים - פיפ"א והוועד האולימפי הבינלאומי - להעניק את האירוח כל כך מוקדם? ואם כבר התבררה הטעות בשלב מוקדם, האם אין בכוחם של הארגונים הללו לעשות רברס וללכת על מדינה אחרת בזמן הנותר?

שרשרת האירועים שהתרחשו מאז הבחירה ברוסיה ב-2010: ב-2014 פלשה רוסיה וסיפחה את חצי האי קרים; באותה שנה הפילה מעל אוקראינה את המטוס המלזי; היא מעורבת עמוק באירועים בסוריה. ברמה הספורטיבית נחשפה מעורבות רוסיה באחת מהרמאויות הגדולות אי פעם - סימום שיטתי של אתלטים שנותב ואורגן על ידי המדינה והוביל לכך שמאז 2015 הורחקו האתלטים הרוסים מפעילות; וכמובן ברמה הדיפלומטית - החשדות למעורבות בבחירות בארה"ב, המעורבות בהצבעה על הברקזיט, ולאחרונה הרעלת המרגל לשעבר סרגיי סקריפל ובתו יוליה באנגליה שהציתה משבר דיפלומטי והוביל 23 מדינות לגרש יותר מ-100 דיפלומטים רוסים משטחן. שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון טען השבוע ש"פוטין ינצל את המונדיאל כמו שהיטלר ניצל את אולימפיאדת 1936, על מנת לחזק את תדמית המדינה". איסלנד הודיעה כי לא תשלח את ראשי המדינה למונדיאל ברוסיה, ושלשום הייתה זו שרת החוץ של אוסטרליה, ג'ולי בישופ, שאמרה כי במסגרת הסנקציות נגד רוסיה גם המונדיאל על הפרק. ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי הודיעה כי אף נציג ממשפחת המלוכה לא יגיע לרוסיה למשחקים בעקבות ההרעלה בסלסברי.

לא בטוח שבפיפ"א מאושרים היום עם הבחירה ההיא. בכל מקרה, ההיסטוריה מראה שכדי לקחת ממדינה אירוח צריכים לקרות דברים יוצאי דופן - עם כל הכבוד להרעלת מרגלים, להפלת מטוסים או סימום שיטתי. בשלהי 1982 הודיעה קולומביה לפיפ"א כי היא לא מסוגלת לעמוד בעלויות הכלכליות של אירוח טורניר גביע העולם שאמור להתקיים אצלה ב-1986. בתוך כמה ימים קבעה פיפ"א, אז בראשות ז'ואו הבלאנז', בהחלטת בזק להעביר את הטורניר למקסיקו. שמונה חודשים בלבד לפני המשחקים, בנובמבר 1985, התרחשה רעידת אדמה שגרמה למותם של 20,000 איש במקסיקו סיטי והותירה כ-150,000 מחוסרי בית. פיפ"א? היא דבקה בחוזים הכספיים שנחתמו ובעובדה שאף אחד מהאצטדיונים לא קרס והחליטה להמשיך עם ההכנות. הטורניר התקיים.

גם במקרה הנוכחי, בשנים האחרונות הציעו מדינות "להחליף בתוך רגע" את רוסיה ולארח את המשחקים. ומבחינה טכנית זה גם יכול לקרות אפילו עכשיו - לא חסרות מדינות כדורגל מפותחות שיכולות להעמיד טורניר כזה על הרגליים. אבל זה, כמובן, לא יקרה.

"מסובך לצאת מהחוזה"

"צריך להפריד בין מונדיאל לאולימפיאדה", מסביר חבר הוועד האולימפי אלכס גלעדי את המנגנון שמונע את "הענשה" של מדינה ולקיחת האירוח ממנה. "צריך לזכור שגביע עולם בכדורגל בסופו של דבר זה 64 משחקים, כלומר 120 שעות טלוויזיוניות של משחק והאירוח ניתן למדינה. בעוד שבמשחקים אולימפיים האירוח ניתן לעיר, ואצלנו מגיעים ל-5,000 שעות של אירועים עם 33 ענפי ספורט שונים שיהיו בטוקיו. כלומר, הכמות של מה שצריך לבנות היא אדירה".

כלומר, החלטה על אירוח היא בלתי הפיכה?

"במקרה של משחקים אולימפיים זה בלתי הפיך. גביע עולם בכדורגל זה סיפור אחר - כשקולומביה פרשה מהאירוח של 86', עברו מיד למקסיקו שהיו לה רוב התשתיות מהאירוח של 1970, ואז אתה גם יכול לעשות פשרות - גם אם כתוב בספר של האירוח שצריך אצטדיון עם 55 אלף מקומות, לא יקרה כלום אם ישחקו באצטדיון של 40 אלף".

אין לכם בוועד האולימפי איזשהו מנגנון של פלאן B, ללכת למדינה אחרת?

"לא. לא יכול להיות פלאן B. אומר לך משהו - למרות סיטואציות קשות שעמדו על הפרק, אף פעם לא הרגשנו שבחרנו עיר לא נכונה. אם אני מסתכל על אטלנטה שאירחה את המשחקים ב-1996, זו הייתה עיר קשה מאוד והמשחקים שם היו עם המון בעיות, גם כספית, גם ניהולית וגם בתוצאה הסופית כאשר מערכת IBM קרסה ונאלצנו לעבור לעבוד עם מערכות ידניות. אבל מי התמודד מול אטלנטה אז? אתונה. רק שאתונה בשום מצב ב-1996 הייתה עיר שמסוגלת להרים את הפרויקט".

ועדיין, כשבאים לבחור את המארחת - יש מדינות שאתה יודע שמסוכן לבחור בהן 7 שנים לפני. שהן מועדות לבעיות כלכליות, חברתיות, פוליטיות.

"מבחינה פוליטית אתה אף פעם לא יכול לדעת, דברים יכולים להשתנות. רוב מדינות העולם הן לא דמוקרטיות, ולקיים משחקים אולימפיים במדינה לא דמוקרטית זה דווקא יותר קל. ברמה הארגונית שבע שנים לארגן משחקים אולימפיים זה לא הרבה זמן. אנחנו הכרזנו בספטמבר 2017 על לוס אנג'לס כמארחת של משחקי 2028 ופריז ב-2024. העדפנו לעשות את זה הרבה זמן מראש, בין היתר בגלל ההשלכות של המשחקים בריו, שגרמו לכך שערים וראשי ערים שקלו פעמיים אם ללכת על זה בטענה שזה יקר מדי, מסובך מדי".

מה הכוונה להשלכות של ריו?

"ברגע שריו קיבלה את האירוח של משחקי 2014 התחילו בעיות בתוך ריו, כי זאת מדינה קשה. הבירה היא ברזיליה והעיר המארחת היא ריו, והיחסים בין ממשלה לבין מחוז ועיר הם בדרך כלל יותר מתוחים מאשר טובים. זה גרם בעיות בהוצאת המכרזים, הם לא נערכו בזמן ובזבזו שנתיים, ואז אתה רץ לנסות ולהשיג את השנתיים האלו שאיבדנו.

"בכל מקרה, קשה להפוך את ההחלטה כי יש חוזה - Host City Contract. לצאת מחוזה כזה מאוד מסובך. רק מקרה של פורס מאז'ור, כמו רעידת אדמה, או שבר חברתי טוטאלי - רק אירועים כאלו יכולים באמת ובתמים לגרום לנו לחפש אלטרנטיבה".

סנקציות זה מחוץ לספורט

אם חוזרים לרוסיה, אולי נכון יותר לתת את האירוח ארבע-חמש שנים לפני. ככה אפשר לדעת טוב יותר טוב מה המצב הפוליטי של המדינה סמוך לאירוע. במקרה של רוסיה זה היה יכול לפתור כמה בעיות. מעבר לזה אין זמן לאבד - בחמש שנים צריך להרים אירוע ולעבוד כבר מהיום הראשון.

גלעדי לא מסכים. "זה לא יעבוד - כי אתה מתעסק במין האנושי. והמין האנושי מונע מצורכי אגו. זה תמיד מגיע לרגע האחרון. יש מאמר נפלא ב'אקונומיסט' שמסביר שכל תעשיית הבנייה בעולם אף פעם לא עומדת לא בזמן ולא בכסף. האיחורים הללו שווים 10 טריליון דולר בשנה, והיא לא מצליחה לתקן את עצמה. הרי יש כאלה שאומרים שאצלנו בחמש שנים עושים את זה בקלות. למה? כי אתם טוטליטריים, למשל ההונגרים, ושם לא יהיו קרבות במשך שנה מי יהיה היו"ר הוועדה המארגנת ומי יהיה פונקציה אחרת - נפש האדם היא משהו שאתה לא מביא בחשבון".

מבחינת רוסיה ופיפ"א, כל עוד אף מדינה לא תקפל את הנבחרת שלה לפני הטורניר - הכול בסדר. כרגע ההידרדרות נשארה רק ביציעים. אוהדי אנגליה הבינו שרוסיה זה כרגע לא מקום להעביר בו את הקיץ - נכון לשבוע האחרון, לפי התקשורת המקומית, רק 28,000 כרטיסים נרכשו למונדיאל על ידי אוהדים מאנגליה - לעומת 57,000 אנגלים בברזיל 2014 ו-42,000 שנסעו לטורניר בדרום אפריקה ב-2010.

רוסיה של פוטין הבהירה בעשור האחרון שהחוזים הכספיים שנחתמים עם גופי הספורט הגדולים הם הביטחון החזק ביותר לכך שאפשר לנהל מדיניות חוץ וביטחון ללא חשש של סנקציות במגרש הזה. בחמש השנים האחרונות היא זכתה לארח את המונדיאל (2018), את אליפות העולם בשחייה (2015), משחקי החורף בסוצ'י (2014) ואת אליפות העולם באתלטיקה (2013).