פוליטיקה סקטוריאלית שפוגעת בחולים

פוליטיקה פרופסיונלית היא שמונעת התמודדות עם אחד מהאתגרים המשמעותיים ביותר שבפניהם ניצבת כיום מערכת הבריאות הישראלית - מצוקת כוח אדם. המחסור בכוח אדם מקצועי, מייצר עומסים בלתי סבירים ובלתי נסבלים על צוותים רפואיים/סיעודיים, ומעצים תהליכי שחיקה בקרב הצוותים המטפלים. מדובר במצוקה קריטית שכבר היום פוגעת באופן ישיר באיכות ובבטיחות הטיפול הרפואי שאותו מקבל הציבור.

מצוקה זו מקבלת ביטוי מספרי בנתונים השוואתיים שמפרסם ארגון ה-OECD, ולפיהם שיעור האחיות בישראל נמוך מהממוצע (4.9 אחיות ל-1,000 נפש), והוא אף נמצא במגמת ירידה; מספר המסיימים של לימודי רפואה בישראל נמוך מהממוצע (5.5 בוגרים ל-1,000 נפש) ועוד. שיעור הרופאים הפעילים אומנם זהה לשיעור הממוצע במדינות ה-OECD (הוא עומד על 3.4), אולם בפועל נתון זה מסווה את הבעיה האמיתית, כיוון שהמטלות ועומסי העבודה שמוטלים על רופא בישראל גבוהים משמעותית לעומת עמיתיו במדינות ה-OECD.

אם לא יתרחש שינוי אמיתי ומהותי בשנים הקרובות, העומס על מערכת הבריאות צפוי ללכת ולהחמיר נוכח הגידול באוכלוסייה, הזדקנותה, העלייה בתוחלת החיים, וכפועל יוצא גם עלייה במספר המחלות הכרוניות שמלוות את חיינו.

בשנים האחרונות נעשים יותר ויותר ניסיונות להתמודד עם המחסור בכוח אדם מקצועי במערכת הבריאות, ובכלל זאת - הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה ולסיעוד, האצלת יותר סמכויות לבעלי מקצוע, פיתוח מקצועות חדשים (עוזרי-רופא) וכיוצא בזאת. עם זאת, לא אחת מהלכים חשובים לשכלול ולפיתוח שירותי הבריאות ומקצועות הבריאות מתנפצים או מעוכבים בשל פוליטיקה סקטוריאלית/פרופסיונלית צרה. לעיתים גם במחיר פגיעה בציבור המטופלים ובאיכות השירות הרפואי.

מדובר בפוליטיקה סקטוריאלית, שבפועל היא לכשעצמה ממשיכה להנציח את העומס הבלתי נסבל שמוטל על חברי הקבוצה המיוצגת. כך לדוגמה, ובתגובה לתוכנית משרד הבריאות להרחיב את הסמכויות של האחיות והאחים, הכריז לאחרונה הארגון היציג של הרופאים על סכסוך עבודה. הכרזה שלוותה, בין היתר גם באמירה קשה של יו"ר ההסתדרות הרפואית, ולפיה: "משרד הבריאות מקריב את המטופלים ואת הרפואה במדינה. בארה"ב קידמו מעמד אחות מומחית. בארה"ב תוחלת החיים נמצאת בירידה. לא ניתן להרחיק מטופלים מרופאים".

אמירה כזו, מעבר להיותה פוגענית וגורמת עוול לסקטור מקצועי ומסור, מנסה - כנראה משיקולים פוליטיים ופרופסיונליים - למנוע התפתחויות חשובות והכרחיות של תחום הבריאות.

חשוב להבין, כי כל ההיערכות לסוגיית תכנון כוח האדם והכשרתו בתחום הבריאות, לוקחת שנים ארוכות מאוד. בחלק מהמקצועות, מרגע זיהוי הצורך ועד הרגע שהמערכת נהנית מכוח אדם מקצועי ומיומן, יכולות לחלוף 10 ו-15 שנים. מכאן, שהיכולת להתמודד במהירות ובאחריות עם המחסור הקיים בכוח אדם מקצועי במערכת הבריאות הישראלית טמונה, בין היתר, בשכלול ובפיתוח שירותי הבריאות, ובמקביל בהכרה במקצועות בריאות חדשים.

לכן, מחובתו של משרד הבריאות להוביל - בשיתוף עם כל השחקנים הרלבנטיים (כולל הארגונים היציגים) - את הנושא של תכנון ועיצוב כוח האדם בראייה לאומית, ארוכת טווח, ובהתאם לצרכים המתפתחים של אוכלוסיית ישראל.

תכנון שלא נעצר רק בהוספה טכנית של כוח אדם למצבת המקצועות הקיימים, אלא כולל גם תכנון כמותי לצד תכנון מהותי (ניהול התמחויות, האצלת סמכויות, הכרה במקצועות חדשים ועוד). מדובר בתכנון מהותי שיחזק ויפתח גם את החשיבות של 'עבודת הצוות' ושיתופי פעולה בין מקצועות הבריאות השונים, הקיימים והחדשים. כי בפועל עבודת צוות וסינרגיה מקצועית הן שמבטיחות בסיס איכותי ואחראי להאצלת סמכויות בין סקטורים מטפלים שונים. אלה הם מהלכים חיוניים וקריטיים שבאים לטובת המטפל והמטופל כאחד.

■ הכותב הוא עו"ד מומחה למשפט רפואי ולמדיניות בריאות ומרצה בביה"ס לרפואה באונ' תל אביב