השעיית פילבר - חלם או כוונת מכוון?

שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, הורחק ממשרד התקשורת בהחלטת בית משפט, וזאת בעקבות חקירתו באזהרה בפרשת תיק 4000. בהמשך, באוקטובר 2016, הוא הושעה על-ידי נציבות שירות המדינה, על בסיס חוות-דעת שנתקבלה מהיועץ המשפטי לממשלה. מאז ועד היום, מדי 3 חודשים, מדווחת התקשורת על הארכת השעייתו לפרק זמן של 3 חודשים נוספים.

מדובר בהתנהלות חריגה ויוצא דופן. לא היה כדבר הזה ב-10 השנים האחרונות. במקרים קודמים שבהם נחקרו מנכ"לי משרדים ממשלתיים במשטרה, פרש אותו מנכ"ל מתפקידו באופן מיידי, וזאת מתוך הבנה שהוא מועסק במשרת אמון, ומן הראוי שלא יאחז בקרנות המזבח.

עם שחרורו ממעצר, דרש פילבר להיות מושעה. על פניו זהו צעד מתמיה, שכן השעיה היא בפגיעה בשמו הטוב של כל עובד מדינה, קל וחומר כשעסקינן בעובד מדינה בכיר ובנו של קל וחומר כשמדובר במנכ"ל משרד.

מנכ"ל משרד ממשלתי הוא משרת אמון של השר הממנה. מכאן שמדובר במינוי שנעשה ללא מכרז או ועדת איתור. נחזור לאופן שבו מונה פילבר לתפקיד הבכיר ביותר במשרד התקשורת. המינוי נעשה רגע לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו נטל על עצמו את תפקיד שר התקשורת. אחד הצעדים הראשונים שביצע כשר תקשורת היה לפטר בשיחת טלפון מהירה וקצרה את המנכ"ל דאז אבי ברגר. זאת, לאחר היוועצות עם מזכיר הממשלה דאז אביחי מנדלביט. ברגר היה מינוי מקצועי של השר הקודם. פיטוריו מהרגע להרגע נעשו בשיחת טלפון (ולמזלו לא בציוץ בטוויטר), וזאת למרות שלא חטא ולא נחקר במשטרה בחשד לביצוע עבירה כלשהי.

כעת נחזור למנכ"ל הנוכחי - פילבר. משנמנע פילבר מלהתפטר מתפקידו, הייתה חובה לפטרו, מיידית, בכפוף לשימוע. פיטורי מנכ"ל יכול שייעשו על-ידי השר הממנה או על-ידי נציב שירות המדינה, הנכנס בנעליו.

מדוע לא פוטר המנכ"ל על-ידי השר? מדוע נציב שירות המדינה לא נכנס בנעליו של השר והורה על ביטול חוזה העסקתו של המנכ"ל?

היו בעבר מקרים שבהם נציב שירות המדינה נכנס לנעלי בעל האמון וסיים העסקתם של נושאי משרות אמון, שעה שבעלי האמון נמנעו מלנקוט צעד מתבקש שכזה. בית הדין לעבודה קבע שאין המדובר ברשות הנתונה בידי הנציב, אלא בחובה המוטלת עליו לעשות כן, למען האינטרס הציבורי.

היכן היועץ המשפטי לממשלה שניפק חוות-דעת לצורך ההשעיה במקום להורות לנציב לבצע המוטל עליו? לא לנו הפתרונים.

לא זו בלבד שפילבר לא פוטר, כמתחייב בנסיבות העניין, אלא שהוא נאבק, בזמן תקופת הרחקתו מהתפקיד על-ידי בית המשפט, להפוך ממורחק למושעה, וזאת לכאורה מסיבה אחת ויחידה - קבלת שכר מהמדינה ובעניינו, בשלב זה, כ-20 אלף שקל בחודש, מחצית משכרו, עת הוא מורחק מעבודתו. יצוין כי הפחתת שכר זו מוגבלת ל-6 חודשים, שלאחריהם הוא חוזר לקבל שכר מנכ"ל מלא.

מאבקו צלח ומיום סיום מגבלת ההרחקה מהמשרד הושעה פילבר והחל לקבל שכר כאמור. מדוע?

הדברים הופכים צורמים שבעתיים עם כריתת הסכם עד מדינה עם המנכ"ל. כפי שפורסם ברבים, במסגרת ההסכם יועמד פילבר לדין משמעתי בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, יורשע, וייגזר עליו עונש של פיטורין ופסילה מלשרת בשירות הציבורי לתקופה ארוכה.

נמצא אם כן שעל אף שהייתה חובה לפטר את המנכ"ל מיידית, מדינת ישראל ממשיכה ממש בעת הזו להעסיקו, להשאיר את התקן החיוני של מנכ"ל משרד התקשורת בלתי מאויש במינוי קבוע, להשעותו, לשלם לו שכר של 40 אלף שקלים בחודש - וזאת במקום להעמידו לדין משמעתי באופן מיידי ולפטרו לאלתר.

מדוע היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ממתינים עם פיטוריו של המנכ"ל ובכך מאפשרים לו לקבל שכר כאמור על חשבון הקופה הציבורית? מצב זה, שבו אין מנכ"ל קבוע למשרד התקשורת, יוצר אי-ודאות במשרד ובעיות תפקוד קשות הפוגעות בציבור הרחב, בחברות התקשורת ובעובדים. לא לנו הפתרונים.

■ הכותב היה הממונה על משמעת בשירות המדינה.