מרוץ חימוש אזורי מסכן את כולם

שר הביטחון אביגדור ליברמן טוען שהמזרח-התיכון נמצא בעיצומו של "מרוץ החימוש המטורף ביותר שאי פעם היה". לדבריו, "כולם קונים נשק מכל עבר, כל אחד משדרג את המערכות. יש פה התפתחות שצריכה להטריד כל אחד מאיתנו, אי אפשר להמשיך על מי מנוחות, כאילו לא קורה כלום".

בעוד ישראל חוששת, ובצדק - בעקבות פיתוח הגרעין באיראן - ממרוץ חימוש גרעיני אזורי, האזור נמצא בפתחו של מרוץ חימוש קונבנציונאלי, שהמוטיבציה העיקרית מאחוריו היא החשש מפני איראן. זאת בעיקר, לאור העליונות האיראנית בהפעלת כוח א-סימטרי וארסנל טילי הקרקע-קרקע שלה, שהוא הגדול באזור.

מנתונים שפרסם "מכון שטוקהולם לחקר השלום הבינלאומי" (SIPRI) עולה, שערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ומצרים, הן שלוש מתוך חמש קנייניות הנשק הגדולות בעולם - 35% מכלל יבוא הנשק בעולם הגיע לידי שלוש מדינות אלה. למרות המצב הכלכלי הקשה במצרים, והידוק החגורה במפרץ בשל הירידה במחירי נפט, תקציבי הביטחון לא נפגעו משמעותית. נהפוך הוא. בשנים האחרונות רכישות הנשק על ידי ערב הסעודית ואיחוד האמירויות היו דרמטיות ועברו את אלה של כל מדינות מערב אירופה יחדיו. יתרה מכך, בשונה מבעבר - חלק גדל והולך מהתקציב שלהן מופנה לרכש מערכות התקפיות שונות.

חשש נוסף נובע מאי-יציבות כרונית של משטרים. המזה"ת סיפק בשנים האחרונות דוגמאות להתמוטטות משטרים שעל פניו נראו יציבים. כך שלא ניתן לשלול מצב שבו מתערערת היציבות באחת מהמדינות האמורות, ושמערכות הנשק שלה עלולות ליפול "לידיים הלא נכונות", כפי שאירע בלוב, תימן, סוריה ובעיראק.

מעבר לכמויות החימוש חסרות התקדים, כמה מהמדינות מבקשות להצטייד גם באמצעי לחימה שעד כה ארצות-הברית - שאחראית על כמחצית מכלל הנשק המגיע לאזור - סירבה להעמיד לרשותן. איחוד האמירויות וערב הסעודית לוחצות על ממשל טראמפ למכור להן, בין היתר, את מטוס הקרב המתקדם ה-F35, שישראל היא היחידה עד עתה שמחזיקה בו באזור. ואכן, השבוע דווח כי הממשל צפוי להסיר הגבלות שמנעו מהיצרניות האמריקאיות למכור מל"טי תקיפה קטלניים גם למדינות ערב.

מדינות שאגרו מערכות נשק מתקדמות לאורך השנים, בראשן מדינות המפרץ, עושות בו כעת שימוש מעבר לגבולותיהן - בתימן, בלוב, בעיראק ובסוריה - באופן אסרטיבי ולעתים פזיז. מגמה זו צפויה להתעצם ויש לה השלכות על יציבות האזור ועל ביטחון ישראל. כבר כעת ישנו דיון ער בוושינגטון, באשר למידת שיקול הדעת הסעודי בשימוש שהיא עושה בנשק אמריקאי בתימן.

ישראל עומדת בפני דילמה. ראשית, ממשל טראמפ טוען לצורך לחזק משטרים ידידותיים אלו מול איראן, ומדגיש את האינטרסים של תעשיית הנשק האמריקאית, כמו גם את התחרות מול ספקים אחרים, דוגמת רוסיה וסין. לישראל יש אינטרס בסיסי שמשטרים אלו יהיו קשורים לארצות-הברית.

שנית, על-פי דיווחים, שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לכמה מהמדינות האמורות נמצא בשיאו. בשל קשרים מתפתחים אלו, והרצון לגבש גוש חוסם מול איראן, עצמה ישראל עין בשנים האחרונות, והגמישה בפועל את עמדתה בנושא יצוא נשק מתקדם אליהן. הבעיה היא, שהכמות והאיכות והסוגים של הנשק המגיעים עתה לאזור פוגעים ביתרון הצבאי האיכותי הישראלי - נושא שיש ללבן בדחיפות, בדיאלוג בין ישראל לממשל האמריקאי. השחיקה האפשרית המסתמנת בעמדת הממשל האמריקאי, בנושא מכירת פלטפורמות התקפיות מתקדמות, מצריכה הבעת עמדה ישראלית נחרצת, והצפת הסכנות שבכך.

■ הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי.