בתחילת השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני השכר הממוצע לשכירים בחודש ינואר האחרון. במסגרת זו פורט כי 106 אלף העובדים השכירים בענף השירותים הפיננסיים ושירותי הביטוח זכו לעליית שכר ממוצעת (במחירים קבועים) של כ-7.5% "בחישוב שנתי בין החודשים נובמבר 2017 לינואר האחרון", וזאת "בהמשך לעלייה של 10.1% בחישוב שנתי בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2017".
בלמ"ס פירטו בנוסף כי במוסדות ביטוח וקרנות פנסיה עמד בינואר השכר הממוצע של כ-20 אלף העובדים בתחום על סך של 14,492 שקל לחודש. סכום מכובד שעולה על השכר הממוצע במשק בעשרות אחוזים, ושמאפיין תעשייה חזקה. ניתוח "גלובס" לדוחות הכספיים של 13 קבוצות הביטוח והפיננסים הפועלות בשלל תחומי הביטוח מול הציבור הרחב, מצייר תמונה מעט שונה, ולפיה ב-2017 צמח השכר הממוצע לכל אחד מ-28,636 העובדים שמועסקים בקבוצות אלה בשלל תחומי פעילות, בכ-4.6% לעלות שכר חודשית ממוצעת של קצת יותר מ-18 אלף שקל.
נדגיש, מדובר בעלות שכר ולא בשכר, שכוללים גם תשלומי מעביד, למשל לביטוח לאומי, להפרשות פנסיוניות או לקרנות השתלמות. אומדן "גלובס" לשכר הממוצע בענף הביטוח המקומי, בהסתמך על שיחות שקיימנו עם מנהלי כספים בענף, מלמד כי השכר ברוטו הממוצע עמד בסיכומה של 2017 על כ-11.7 אלף שקל לעובד. מדובר ברמה שגבוהה בכ-1.5% מהתלוש הממוצע בענף הביטוח בשנת 2015. בכל מקרה, נדגיש, מדובר בממוצע שמסתיר בחובו שונות אדירה בין מנהלים שמשתכרים יותר ממאה אלף שקל לחודש ופקידות זוטרה שזוכה לשכר חודשי של בסביבות 5,000 שקל.
מה אומרים הממוצעים על הפער בין העובד הממוצע בביטוח לבין המנהלים הבכירים ביותר שנמנים על שיאני השכר בביטוח? ב-2017 הסתכמה עלות השכר של עשרת שיאני השכר בביטוח בכ-38.6 מיליון שקל, מה שמשקף תגמול בהיקף הגדול פי 18 מזה של העובד הממוצע, וזאת לעומת פער של כמעט פי 24 ב-2016 ושל יותר מפי 25 שנרשם ב-2015. אגב, הרף הנורמטיבי שקבעה המדינה בחוק שכר הבכירים בפיננסים, בעלות שנתית של 2.5 מיליון שקל לעובד, גבוהה פי 11.5 מהעלות הממוצעת לעובד בביטוח ב-2017.
אז מהם המספרים החשובים של עובדי קבוצות הביטוח ב-2017 ומיהי החברה ששילמה לעובדיה את השכר הממוצע הגבוה בתחום?
21%. זהו שיעור הירידה בתגמול הבכירים ביותר בענף הביטוח. מה הסיבה? עובדים מאורגנים, עם ועדים של ארגוני עובדים והסכמים קיבוציים, ששיפרו את תנאי העסקה בכמה מהחברות הגדולות בענף. זו דרמה שהתרגשה על הענף בשנים האחרונות ושמשנה את המציאות במידת מה, כשגם בענף זה היו חברות שלמשל הרחיבו את מתן קרנות ההשתלמות לעובדיהן.
כל אלה דחפו מעלה את עלויות השכר הממוצעות, כשבנוסף חלק מהחברות גם העלו מטעם עצמן את שכר המינימום הפנים ארגוני, לרף גבוה משכר המינימום במשק (הראשונה הייתה מגדל אך היא ממש לא היחידה). זה קרה גם לאחר, ואפילו בגלל, שחוק שכר הבכירים בסקטור הפיננסים נכנס לתוקף. מדוע? מכיוון שבגלל החוק השכר הגבוה בחברה נגזר כמכפלה של עד 35 פעמים השכר הנמוך בחברה - מה שמביא לכך שהעלאת שכר לזוטר ביותר בחברה מגדילה את פוטנציאל ההשתכרות של הבכירים ב-35 שקל על כל שקל נוסף שניתן לעובד שמשתכר הכי מעט בארגון.
כך, בעוד שאצל המנכ"לים והמשנים למנכ"ל הוותיקים והבכירים ביותר נרשמת ירידה ניכרת בשכר ביחס לשנים עברו, בשיעורים ניכרים מאוד, הרי שהשכר הממוצע בענף עלה ב-2018 ביחס ל-2017, והוא עדיין גבוה מזה שהיה ב-2016, אז שכר המנהלים היה גבוה בהרבה ודחף את הממוצע מעלה במידה רבה יותר מאשר עתה.
בכל אופן, שכר הבכירים מצטמצם, ולאחרונה אף הראינו ב"גלובס" עד כמה: בשנת 2017 הצטמקה עלות השכר של עשרת מקבלי השכר הגבוה קבוצות הביטוח הציבוריות הגדולות בשיעור חד של 21%, לסך של פחות מ-39 מיליון שקל - הרחק מתחת לשיא של 94 מיליון שקל שנרשם ב-2013. למעשה, ב-2017 חזר שכר עשרת שיאני השכר הבכירים בביטוח יותר מעשור אחורה, אל מתחת לסך של 43 מיליון שקל שנרשם ב-2005, והרבה מתחת לכל שנה שעברה מאז.
שכר הבכירים בביטוח
ואולם, שכר הבכירים בענף הביטוח, על בתי ההשקעות, סוכנויות הביטוח ויתר החברות שנכללות בחלק מהקבוצות הללו, עדיין גבוה מהותית מזה של העובדים "הרגילים". וגם בסיכומה של 2017 שוק הביטוח מתאפיין, כמו בעבר, בשורה ארוכה של מנהלים שמשתכרים סכומים נאים מאוד ולמעלה מכך. עבור חלקם יש רלבנטיות רבה ברף הנורמטיבי של עלות שכר שנתית של 2.5 מיליון שקל, כאשר מולם ניצבת פקידות רחבה וזוטרה שמשתכרת הרבה פחות מהשכר החציוני במשק.
כך קורה שגם אם מנהלים לא מעטים חוו ירידה בתגמול בשנה החולפת, שהייתה השנה המלאה הראשונה שבה חוק שכר הבכירים בסקטור הפיננסים נכנס לתוקף, הרי שברמה מצרפית דווקא נרשם גידול. זה קורה גם על רקע כך שבשנה החולפת רווחי קבוצות הביטוח הגדולות נסקו בכ-91% לסך מצרפי של כ-3.25 מיליארד שקל.
28,636 איש. זהו מספר המועסקים ב-13 קבוצות הביטוח העצמאיות בישראל נכון לסוף 2017. הקבוצה הכי גדולה במונחי עובדים היא מגדל, שבשליטת שלמה אליהו, עם 5,164 עובדים (חלקם במשרות חלקיות), כשאחריה ניצבת קבוצת הראל, שבשליטת משפחת המבורגר, עם 4,860 עובדים, חלקם ביוון ובתורכיה. החברה השלישית בגודלה בענף במונחי עובדים היא הפניקס, עם 4,470 עובדים, כשכלל ביטוח קרובה אליה עם 4,433 עובדים. יתר הקבוצות עם יותר מאלף עובדים הן מנורה מבטחים, איי.די.איי ביטוח - שמוכרת לציבור הרחב כ"ביטוח ישיר" - ואיילון.
למספרים אלה יש שיקוף חלקי בבורסה כשהחברה בעלת השווי שוק הגבוה בענף היא הראל, בעלת שווי של 5.55 מיליארד שקל; אחריה ניצבת הפניקס, עם שווי שוק של 4.7 מיליארד שקל, שלישית מגדל עם שווי של 3.7 מיליארד שקל ובהמשך שכלל ביטוח ואיי.די.איי (3.3 מיליארד שקל כל אחת), מנורה מבטחים (2.7 מיליארד שקל) ואיילון (443 מיליון שקל).
6.2 מיליארד שקל. זהו התשלום הכולל שהוציאו 13 קבוצות הביטוח שפועלות בכל תחומי הביטוח בישראל עבור "שכר עבודה ונלוות" לכל העובדים. מדובר בסכום שמהווה עלייה של כ-9% ביחס לשסום ששולם על ידן לסעיף זה ב-2016 וגם ב-2015.
שכר הבכירים בביטוח
כלל ביטוח מציגה את הגידול הכי חד בהוצאות האלה ב-2017 מקרב החברות הציבוריות והגדולות, שמעסיקות יותר מאלף עובדים - גידול של קצת פחות מ-14%, וזאת לאחר שב-2016 הוצאות שכר עבודה ונלוות ששילמה קטנו ביחס ל-2015. שיעורי העלייה החדים ביותר בהיבט זה מקרב הקבוצות הגדולות, אחרי כלל ביטוח, נרשמו במגדל ובאיי.די.איי ביטוח.
14.7 אלף שקל. זהו אומדן השכר החודשי ברוטו הממוצע הגבוה בענף הביטוח ב-2017, והוא נרשם בחברה הקטנטנה ביטוח חקלאי.
החברה מתאפיינת במספר עובדים קטן מה שמגדיל את ההשפעה של שכר "העובדים המקצועיים", שזוכים לשכר גבוה מזה שמאפיין את הפקידות הזוטרה. כמו כן, החברה מתאפיינת בשיעור גבוה של עובדי סוכנות משקי הקיבוצים מתוך סל העובדים בקבוצה (41 מעובדי הקבוצה הינם עובדי הסוכנות).
מקרב החברות הגדולות, שמעסיקות הרבה יותר עובדים, בולטת במעלה דירוג השכר הממוצע לעובד קבוצת הראל, שאומדן השכר ברוטו הממוצע לעובדיה עמד על כ-14 אלף שקל לעובד. אחריה ניצבות עוד שתי קבוצות גדולות: כלל ביטוח ומנורה מבטחים, כשצמודה אליהן AIG ישראל. אגב, האחרונה הינה קבוצת הביטוח שפועלת מול הציבור הרחב היחידה בישראל שנמצאת בבעלות זרה - של קבוצת AIG, מקבוצות הביטוח הגדולות בעולם.
אומדן השכר בביטוח
בניגוד לבנקים: בענף הביטוח מספר העובדים מטפס בעקביות
בסוף 2017 הועסקו כ-28,636 איש ב-13 קבוצות הביטוח העצמאיות שעובדות מול הציבור הרחב בשלל תחומי הביטוח. מדובר במספר נמוך בהרבה מזה שמועסק במערכת הבנקאית, אך בניגוד למה שקורה בצד השני של הרחוב הפיננסי, בביטוח מדובר במספר שנמצא במגמה ברורה ועקבית של גידול מדי שנה. כך, בדיקת "גלובס" מלמדת כי מספר העובדים בענף הביטוח צמח בשנה האחרונה בכ-4.1%, וזאת בהמשך לצמיחה שנרשמה בכל אחת מהשנים שקדמו בעבר הלא רחוק.
למעשה, בתשע השנים שחלפו מאז 2009, אז הועסקו בקבוצות הביטוח העצמאיות פחות מ-19 אלף עובדים, נסק מספר העובדים בקבוצות הביטוח ב-51%. מדובר בשיעור גידול שנתי של 4.7%, שנובע ממספר סיבות בהן גידול בפעילויות ובמגוון הפעילויות בענף, כמו גם בגלל הדרישות ההולכות ומתרבות של הרגולציה.
כאמור, המגמה הזו לא דומה למה שקורה בבנקים, שם הקידמה הטכנולוגית כבר משנה את המציאות. גם בביטוח יש תפיסה שלפיה הטכנולוגיה המשתפרת עשויה ואף צפויה להביא לקיטון במספר העובדים לאורך זמן. אבל, אנו ממש לא שם. מדוע? ראשית, החזון הדיגיטלי של דורית סלינגר ושל כמה מהמנכ"לים עדיין לא מוכיח את עצמו ולא משנה סדרי עולם בענף, וזאת למרות הוצאות של עשרות מיליוני שקלים ואף מאות מיליוני שקלים, כשאף חברה עדיין לא מציגה בפומבי בשורה של ממש. יש כמה הצלחות, אך כאלה שמתלבשות על הפעילות הקיימת, בעיקר בשיווק, ולא באמת מחליפות אותה.
אבל, שינוי משמעותי בהתנהלות הפנים ארגונית וגם בפעילות החיצונים מול הלקוחות הוא כנראה רק עניין של זמן. הפיקוח על חברות הביטוח כבר פרסם חזון טכנולוגי כשתחום האינשורטק - הסטארטאפים לתחום הביטוח - צומח בקצב אדיר, כשגם חלק מחברות הביטוח לא טומנות את ראשן בחול ומכינות פעילויות דיגיטליות, כולל כאלה שיכולות לייתר את סוכני הביטוח ביום פקודה. כך, כשזה יקרה והשינוי יבוא, נראה כנראה שינוי גם במצבת העובדים בקבוצות הביטוח. עד אז נמשיך לראות את מה שהיה בשנים האחרונות בכל מה שקורה ביחס למספר העובדים.
מספר עובדי ענף הביטוח
לכתבה השנייה בסדרה על שכר עובדי הבנקים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
