הייטק הודי - המראה של ההייטק הישראלי

ראשית תעשיית ההייטק בהודו, כמו ברוב העולם, הוא בתעשייה הצבאית. אפשר לסמן את ההתחלה במלחמת העולם השנייה עת בחרו הבריטים בבנגלור (שהיתה מוגנת מהצוללות הגרמניות) כמרכז לוגיסטי לכל אסיה, שהתפתח למרכז הלוגיסטי והטכני של הצבא ההודי, וסביבו התפתחה תעשיית הייטק. מאוד דומה למה שקרה בישראל סביב בסיסי אמ"ן.

ההייטק ההודי נולד בשנות ה-80 אך הזינוק הגדול הגדול היה בשנות ה-90 בעיקר בעקבות פריצת האינטרנט ב-1995, שהפך את התקשורת לקלה בהרבה ואיפשרה הקמת מרכזי תוכנה גדולים שהעסיקו מהנדסים בעשירית העלות ממהנדס מערבי. המשבר בהייטק העולמי בין 2001 ל-2009 היה מנוף נוסף לזינוק בהודו. לחצי עלויות מחד ושיפור בקווי התקשורת מאידך הובילו לעשור שבו התעשייה המקומית גדלה ב-40% בשנה. עם תחילת העשור הנוכחי חל שיפור במצב הכלכלי בהודו, אשר גרם לפריחת סצנת האינטרנט המקומית, הן בתכנים והן במסחר (ויזכה למאמר נפרד בסדרה), זרימה אדירה של כסף להון סיכון ויחד איתו אלפי סטארט-אפים, חממות, אינקובטורים ושלל מבני יזמות שכה מוכרים לישראלים.

כיום ההייטק ההודי מונה כ-6 מיליון עובדים. כשליש מהם עובדים בחברות מיקור החוץ הגדולות ההודיות והבינלאומיות כאחת. כחצי מיליון איש עובדים ישירות במרכזי פיתוח עבור חברות הייטק עולמיות, מגוגל, פייסבוק ועד לאינטל ולוואווי הסינית (לכל חברות ההייטק שנסחרות בוול סטריט יש בהודו מרכזי פיתוח). כמיליון וחצי איש עובדים במרכזי השירות, שמנקזים אליהם את רוב התהליכים העסקיים בעולם - מהחזרי מס באמריקה ועד לתמיכה טכנית לסוכני נסיעות. שאר העובדים מועסקים במגוון משרות עבור חברות בינלאומיות קטנות יותר או עבור השוק המקומי.

לב ההייטק ההודי נמצא בבנגלור. התעשייה בעיר מעסיקה מיליון מתוך 12 מיליון התושבים, שם יושבים מטות רוב החברות הגדולות והיא ללא ספק סצנת הסטארט-אפים הלוהטת ביותר. אחריה ישנן גם את הערים גורגאון - פרבר ההייטק של דלהי עם חצי מיליון מועסקים, פונה, מומבאי והיידרבאד.

המשכורות של עובדי הייטק בהודו מתעתעות לעתים. בעיקר ישנה אי הבנה לגבי המנעד הרחב של איכות האוניברסיטאות, איכות העובדים ורמת השכר הנגזרת. משכורת של מהנדס מתחיל היא 250-1,000 דולר בחודש. מהנדס עם שלוש שנות ניסיון עשוי להרוויח 500-3,000 דולר לחודש, ומנהלי פרויקטים עשויים להרוויח יותר ממקביליהם בישראל. חברות שמקימות מרכז הייטק בהודו לרוב נדרשות ל"עקום למידה" ארוך של תהליכי הגיוס והניהול של כוח אדם.

בשנתיים האחרונות ישנן שתי תפניות מרכזיות בהייטק ההודי. ראשית, עלייה באטרקטיביות של הסטארט-אפים ההודיים. החלום של האימא ה(י)הודית עבר מבן שעובד בחברה גדולה ומבוססת לילד שמקים סטארט-אפ. לדוגמה, ב-Bharat Matrimonial, אתר השידוכים ההודי, יזם סטארט-אפ הוא המקצוע המבוקש ביותר על ידי הורי הכלה.

השינוי השני המשמעותי הוא כניסת הטכנולוגיה של כתיבה ובדיקה אוטומטית של תוכנה, שייתר את הצורך במהנדסים זוטרים שיעשו עבודות שגרתיות. התוצאה היא קיצוץ מסיבי במשרות כאלו בהודו, מה שיצר ירידה של סך המועסקים בהייטק ההודי, לאחר שנים של צמיחה בת עשרות אחוזים בשנה.

יחסי ישראל-הודו בכל הקשור בהייטק מורכבים. הגל הראשון של היחסים היה בסוף שנות ה-90, עת נבנתה תשתית הטלקום ההודית בהשתתפות של מגוון חברות ישראליות, בראשן ECI וסרגון. אמדוקס החלה בגיוס הודים באותה תקופה, פתחה מרכז ב-2003 וכיום מועסקים בחברה יותר הודים מישראלים, ברמת הצלחה גבוהה.

ניסיונות מיקור החוץ בהודו הסתיימו בהצלחה מועטה שכן מיקור חוץ מוצלח הצריך הקמת מרכז בן עשרות עובדים, שפחות התאים לחברות ישראליות שרובן קטנות יותר.

ד"ר שי מוזס, הקונסול הכלכלי בקונסוליה הישראלית בבנגלור, מוסיף כי בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לזינוק ברמת שיתוף-הפעולה בין תעשיות ההייטק בשני הצדדים, כולל מספר רכישות של סטארט-אפים ישראלים מצד ענקי תוכנה הודיים, ויצירת מיזמי שיתופי-פעולה בילטרליים במו"פ מתקדם. כמו כן, קיים עניין הולך וגדל מצד משקיעים הודים לבחון השקעות בקרנות הון סיכון ישראליות או ישירות בחברות טכנולוגיות ישראליות.

■ הכותב הוא איש עסקים ישראלי החי בהודו ומשמש כסגן יו"ר לשכת המסחר הודו-ישראל.