שיטת גיוס המתמחים: בלי יושרה, בלי כבוד ובחוסר תום-לב

בעת האחרונה נסתיים לו עוד סיבוב של מיון מתמחים וקבלתם להתמחות במשרדי עורכי הדין ובשירות המדינה. תהליך זה מעורר מחשבות נוגות על הסד שאליו הוכנסו, בעל-כורחם, המועמדים להתמחות ומאמניהם העתידיים - סד של חוסר אמון, אשר עלול להוביל להטעיה ולכחש, שכולם פרי שיטת המיון הנוכחית.

עד לשנת 2016 יכול היה כל סטודנט למשפטים לפנות בכל מועד מתחילת לימודיו ולהציע את מועמדותו להתמחות. המשרדים מצידם רשאים היו להחליט, על-פי שיקול-דעתם הבלעדי, את מי לראיין ומתי.

שיטת גיוס זו עוררה ביקורת, שהתמקדה בעיקר בטענה שהמרוץ אחר מקום התמחות משובח גרם לכך שהמועמדויות הוגשו ממש בתחילת הלימודים, ללא כל אינדיקציות ממשיות ליכולות האקדמיות; וכן שבכך נפגע עיקרון השוויון בין המועמדים.

ביקורת זו הובילה בשנת 2016 לתיקון חקיקה, שבמסגרתו נקבע מועד בחודש מארס של השנה השלישית ללימודי המועמדים, אשר לפניו אסור למשרד לראיין מתמחה, ואסור למתמחה להתראיין במשרד. נקבע מועד מאוחר בכ-10 ימים ליום תחילת הראיונות, אשר לפניו אסור למשרד ולמתמחה הנבחר לסכם על ההעסקה.

רק לאחר 10 ימי ראיונות, בשעה 08:00 בבוקר, המשרדים הורשו להודיע למתמחים שבהם בחרו על בחירתם בהם. ככל שהבחירה הייתה הדדית, קמה התחייבות בכתב לקשירת שני הצדדים. ברור שהייתה לשני הצדדים אי-ודאות לגבי מצבם.

תוצאת אי-הוודאות הייתה שמשרדים רבים שיגרו ביום ההודעות בשעה 8:00 הצעת התמחות למספר מתמחים גדול בהרבה מזה שהם זקוקים לו. זאת, מתוך הנחה שחלק מן המועמדים שרצו בהם יבחרו בהתמחות במשרד אחר. המתמחים מצידם נתנו תשובות חיוביות למציע, או למציעים הראשונים, כי הם לא ידעו אם יתקבלו למשרד המועדף עליהם ביותר.

כך נוצרו סיטואציות בלתי מוסריות של הצעות התמחות והודעות הסכמה, שלא כולן יכובדו. זאת, בשל כך - על-פי תורת המשחקים - שכל אחד מהשחקנים פעל בדרך המיטבית להשגת מטרתו.

על-מנת לנסות ולמנוע מצב דברים זה, משרדים רבים הפרו את האיסור למתן תשובה למועמדים עד ל"יום ההודעות" ומסרו להם הודעת קבלה מלווה בדרישה מיידית להתחייבות להתמחות כבר בתקופת הראיונות. הדבר העמיד את המועמדים במצב בלתי אפשרי, שבו עדיף היה להם לסכם, מבחינת הביטחון, עם משרד בעדיפות נמוכה יותר, שמציע להם הצעה ברורה.

במצב דברים זה נפגעה זכותם של המתמחים לשקול את כל המשרדים ולקבל את מיטב ההצעות ביום ההודעות. מצד שני, נפגעו גם זכויותיהם של משרדים אשר צייתו לכללים, להתחרות בהגינות על מועמדים אשר כבר סיכמו, בתקופת הראיונות, על התמחות במשרד אחר.

בעקבות תופעות אלה הותקן השנה, 2018, "כלל הקריצה", אשר מתיר למאמן ליצור קשר עם המועמד לאחר הראיון, בטרם מועד מתן ההצעות, ולהודיע למועמד כי בכוונת המשרד להציע לסטודנט להתמחות אצלו ביום ההודעות. אבל במקביל, על המועמד חל איסור לאשר למשרד כי הוא מתחייב להתמחות בו, ואין הצדדים יכולים להתקשר בהסכם מחייב.

נראה כי התיקון לא השיג את יעדו. השיטה הנוכחית עדיין מעמידה את משרדי עורכי הדין ואת המועמדים בעמדה של חוסר אמון, גם כאשר צד אחד מאותת לשני. גם עתה מוכנסים כל השחקנים במערכה לבעיה שעל-פי תורת המשחקים יש "לשחקה" נכון על-מנת למקסם את סיכוייך לקבל את מבוקשך.

ליצור מסך איפול

בהיעדר סנקציה על מפירי הכללים, ימשיך להתקיים כאן קרקס הכזבים, שגוזל אלפי שעות עבודה במשרדי עורכי הדין וגורם למועמדים לרוץ אחוזי תזזית מראיון לראיון. המצב הבעייתי הזה יוצר - עוד טרם ההתמחות - יחסים בין המועמדים למשרדים, שבינם לבין יושרה, כבוד ותום-לב אין דבר.

דרך נאותה למנוע מצב דברים בלתי ראוי זה היא ליצור מסך איפול בין המועמדים לבין המשרדים, באמצעות תוכנת התאמה שתפעיל לשכת עורכי הדין, ואשר כל ה"שחקנים" יהיו מחויבים לפעול במסגרתה בלבד. כך, כל שחקן ידרג את עדיפויותיו האמיתיות ללא ידיעה מה הן עמדותיהם של השחקנים האחרים; והציוות ייעשה על-פי ניתוח העדפות הצדדים, באופן שיחייב את כולם. כך ייחסך מחול השדים הבלתי מכובד המאפיין היום את התהליך.

על משרדי עורכי הדין לגלות אחריות ומנהיגות ולהוביל לשינוי דחוף בהליך הקבלה להתמחות. אם שינוי כזה לא יתרחש, אל לציבור עורכי הדין לקחת עוד חלק בתהליך בלתי ראוי אשר אינו מכבד את ערכי היסוד של מקצוע עריכת הדין.

■ הכותב הוא שותף וראש מחלקת ליטיגציה מסחרית ובינלאומית במשרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן.