הגורמים שמניעים תכנון לטווח ארוך

מצבה המאקרו-כלכלי והפיננסי של מדינת ישראל כיום מעולם לא היה טוב יותר. במהלך 70 שנות קיומה, ישראל הצליחה לבסס משק שהתאפיין בצמיחה משמעותית של התוצר לנפש תוך צמצום הפער מול המדינות המתקדמות. בצד ההצלחה חשוב לבסס את ההישגים לקראת העתיד. בקרב כלכלנים ואנשי משק רבים גוברת ההערכה כי יידרשו צעדים משמעותיים על מנת להבטיח כי ישראל תהיה על מסלול שיאפשר לה לעמוד בהצלחה באתגרים הכלכליים והחברתיים של העשורים הקרובים.

■ לכל הכתבות בפרויקט ישראל 2048

מאמרים מחקריים וניירות עמדה מציגים שורה של בעיות מערכתיות וספציפיות בתחומי החינוך, החברה, הדיור, התחבורה והתשתיות, שוק ההון והפיננסים, הבריאות, הפנסיה, העוני, הרווחה, וחלוקת ההכנסות. בדרך-כלל, עבודות אלה כוללות המלצות מדיניות לטיפול בנושאים האלה, טיפול שבדרך-כלל מחייב אופק תכנון של הטווח הארוך מבחינת מקבלי ההחלטות.

השאלה הבלתי פתורה, שלדעתי צריכה לתפוס את מרכז הדיון הציבורי של כולנו כיום בישראל, היא כיצד ניתן להביא לכך שדעת הקהל והמדיניות הכלכלית והחברתית יתמקדו יותר בהצבת יעדים ובנקיטת צעדים שחשובים במיוחד מבחינת הטווח הארוך, מבלי להזניח כמובן את האתגרים של הטווח הקצר. הדילמה בין צרכי המשק בטווח הארוך לבין האופק הקצר יותר של החשיבה והתכנון בקרב הציבור וקובעי המדיניות אינה ייחודית לישראל. נושא זה נופל בתחום הכלכלה הפוליטית וכן תחת הדיסציפלינה של מדיניות ציבורית, המשלבת בין כלכלה למדע המדינה.

מסקנה בולטת מהמחקרים שנעשו בתחומים האלה היא שמצבי משבר הם גורם מכריע בהאצת הביצוע של רפורמות מבניות בטווח הבינוני והארוך. אצלנו למשל, אין ספק שמשבר מניות הבנקים של 1983 והמשבר הכלכלי ב-1985 היו מעין רעידת אדמה, שהובילה לתוכנית הייצוב המוצלחת, ששינתה את פני המשק. במקרה של ארגנטינה ב-2001, ההתדרדרות להיפר-אינפלציה והמיתון העמוק, יצרו מחאה המונית ששיתקה למעשה את המדינה ועל הבסיס הזה קם שלטון חדש, שהתמקד בין היתר בצעדי מדיניות במבט לזמן הבינוני והארוך.

ומה באשר למצבים שאינם משבריים?

בהיעדר משבר, מחקרים רבים מצאו שלקיומה של מנהיגות פוליטית עם חזון לאומי לטווח הארוך, היה חלק מכריע בהתמודדות עם נושאים מבניים, ארוכי-טווח ומרכזיים. לעתים קרובות, הדבר כלל גם התמודדות עם קבוצות אינטרסים שהתנגדו לשינויים. מהכיוון השני, נמצא כי לממשלות וקואליציות פרלמנטריות חלשות יחסית יש בדרך-כלל קושי רב להתלכד סביב אופקי תכנון מעבר לטווח הקצר.

ממצא משלים הוא שלקיומו של קונצנזוס רחב בקרב הציבור לגבי הצורך בטיפול יסודי, לאורך זמן, בבעיות שונות חלק משמעותי בהמרצת מקבלי ההחלטות להתמקד בתכנון לטווח ארוך. זאת ועוד, קיומו של קונצנזוס כזה תרם להצלחה של שינויים מבניים רבים. בהקשר הזה, נראה שכיום יש הבנה בישראל בצורך למנוע קטסטרופה תחבורתית במרכזי הערים, ולכן סביר להניח שהציבור מקבל בהבנה את לחצי התנועה במרכז ת"א שנוצרו כתוצאה מעבודות בניית הרכבת הקלה.

בנוסף לכך, נמצא כי רפורמות שנעשו "בכוח", במחטף פוליטי, באופן מפתיע, ללא יצירת קונצנזוס ציבורי רחב נטו בדרך-כלל להיכשל.

אנחנו מקדישים הרבה מאוד זמן לנושאים של מה צריך לעשות כדי להבטיח שישראל תהיה משק חזק שיוכל להתמודד בהצלחה באתגרים של העשורים הקרובים. הגיע הזמן להקדיש זמן ניכר גם לדיון ציבורי בשאלה הבלתי פתורה: איך יוצרים הסכמה רחבה, כולל בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות, בצורך בתכנון ובהצבת יעדים לטווח הארוך, כגון ל-2048.

■ הכותב הוא היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים.