עם חופשי בארצנו? הבנקים צוחקים

קשה היה להתעלם מהמראה הסוריאליסטי ערב חג הפסח. ממרומי המגדלים המפוארים במרכז תל-אביב דיווחו מטות הבנקים הגדולים על רווחי שיא. לעומת זאת, רק כמה רחובות משם, עמדו מספר חקלאים ברחוב קפלן, וחילקו ירקות בחינם כצעד של ייאוש ממצבם הכלכלי. עם הנתונים קשה להתווכח: הבנקים בישראל, שלא מייצרים דבר מלבד מספרים, לא עדרו מטר אדמה ולא תרמו חומר-גלם, אספו רק מריביות הון עתק וכפול מכל התפוקה של יצרני הפירות והירקות שלנו גם יחד. לשם השוואה, התפוקה מכל גידולי הפירות, הירקות ושאר הצמחים ב-2016, הסתכמה ב-17.7 מיליארד שקל. מנגד, הבנקים הכניסו בעבור ריביות בלבד לאותה תקופה, 34.7 מיליארד שקל. גם אם מסתכלים רק על הכנסות הריבית נטו (בניכוי כל הוצאות הריבית), הן חצו את ה-28 מיליארד שקל.

איזה תירוץ כבר יכול להיות לבנקים, שיצדיק גביית סכום ריביות מטורף כזה: האם זה המאמץ הכרוך בחתימה על כמה מסמכים? הרי מי שיודע קרוא וכתוב יכול לחתום. אולי העלויות הכרוכות בגיוס הכסף להלוואה? הרי, כפי שהודה הבנק המרכזי באנגליה לאחרונה, הבנק לא מגייס את הכסף שהוא מלווה מאיש, אלא מייצר אותו בעצמו.

האם זו העלות הגבוהה של ביצוע העברות בנקאיות? הרי בעידן הבלוקצ'יין אפשר לבצע הכול ללא מגע יד אדם ובעלות אפסית. אולי זה הפיצוי על הסיכון הגדול? לשם כך הבנק ממשכן לנו את הדירות, את המכוניות, ומה לא. זה בעיקר אם אינכם טייקון מקושר.

המקור לעיוות הזה הוא היסטורי ונסוב סביב השליטה על ייצור הכסף של הבנקים, שהחל עוד לפני כ-200 שנה באנגליה. בישראל, כמו בכל העולם, הענקנו לבנקים את המונופול על ייצור הכסף דרך מנגנון מתן האשראי, ובנוסף אפשרנו להם לגבות עליו ריבית. כשנותנים לגוף פרטי את הזכות ליצור את הכסף ולהרוויח עליו, הגוף הזה מקבל כוח עצום, ועל הדרך יוצר מעמדות מובנים בתוך החברה.

למשל, לבנק אין אינטרס לתת כסף לאלה שבתחתית הפירמידה, שדווקא הם באמת זקוקים לו. הם "השקופים", לא יוכלו, ברובם, לממן עבורו את הריבית. מבחינת רובם, זה גם לא רווחי להזרים כסף לפרויקטים חברתיים, אלא אם זו תרומה להשקטת המצפון. לבנק הרבה יותר רווחי לנפח בועות פיננסיות, בועות נדל"ן, ואת כיסם של חבריו במועדון האליטות.

וכך, השליטה על הכסף שלנו הופכת את הבנקים ל"גוף-על", שכל המדינה תלויה בו. גוף, שהמציאו לו רגולטור בשם "הבנק המרכזי", ששומר על עוצמתו. חוקקו עבורו חוקים שתקפים רק אליו. זהו גוף, שבניגוד למשקי החקלאות שמייצרים לנו אוכל ושתייה, המדינה מתגייסת כדי להצילו כשהוא נקלע למשבר. מדובר בגוף שכוחו כל כך גדול עד שהוא הצליח להקפיא בפועל את יישום החוק הכי דרמטי במערכת הבנקאית ב-60 השנים האחרונות - החוק להגברת התחרות בין הבנקים (ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות).

התחושה היא, שמוכרים לנו את האשליה כאילו אנחנו מדינה דמוקרטית עצמאית וחופשית, שבה אנחנו קובעים את גורלנו. אך הבעיה היא שתחת כל ממשלה, מכל צד פוליטי, בסופו של דבר, הבנקים הם אלה שיושבים על השיבר הכספי, ומחליטים מי יקבל ממנו ומי לא. והמדינה - אוספת את השאריות מגביית מסים ומהלוואות. נראה שכולם כבר התרגלו למערכת הזו, ושכחו שכסף נועד לתגמל את האדם היוצר, ולא את יוצר הכסף.

ובנימה אופטימית, לרגל יום העצמאות, נאמר שעוד לא אבדה תקוותנו. ייתכן שדווקא הגויים יהיו אלה שיראו לנו את האור. כ-80% ממדינות העולם בוחנות אפשרות ליצירת מטבע וירטואלי משלהן. מעין "ביטקוין מדינתי". חלקן עושות זאת כדי לחמוק מסנקציות שהוטלו עליהן וחלקן רוצות ליצור אלטרנטיבה מדינתית לכספי האשראי שמייצרים הבנקים.

חלק מהמומחים טוענים, כי מערכת כספית כזו תוכל להביא לסוף עידן יצירת הכסף של הבנקים. אולי המעבר לכסף ריבוני שמיוצר ללא ריבית, יעשה את השינוי המיוחל ויטלטל את מאזן הכוחות הלא שוויוני בין הבנקים לציבור.

אבל עד שזה יקרה - נראה, שגם בשנים הבאות נמשיך לחגוג את יום העצמאות ולהשלות את עצמנו שאנחנו באמת עם חופשי בארצנו.

■ הכותב הוא עיתונאי עצמאי.