החרטות והמלחמות הפנימיות של חלוצי הביו-האקינג

יום שבת אחד, בתחילת פברואר בפלורידה, התכונן צוות של צלמי סרט דוקומנטרי לתעד יום עבודה רגיל ב-Ascendance Bio, חברת ביוטק שטוענת כי היא מפתחת במעבדותיה תרופות למגוון של מחלות קשות ריפוי, כמו איידס, סוגים שונים של סרטן, וגם הרפס. היא נוטה לבחון את הטיפולים הללו על בני אדם באופן חתרני, שלא במסגרת ניסויים רשמיים.

אלא שבמקום יום עבודה רגיל נתקל הצוות במאבק שהגיע לפסים פיזיים. הכל החל יום לפני כן, כאשר שלושה מעובדי החברה הודיעו בשידור לייב בפייסבוק כי אין להם עוד אמון במנכ"ל אסנדנס, אארון טרייוויק. לא רק זאת, אלא שהם חוששים שהוא עלול לפגוע באנשים.

באותה שבת טריוויק בן ה-28 נעל את מנהל אתר האינטרנט של החברה מחוץ למשרדיה, החליף את המנעולים וגם נישל אותו מגישה לרשת הארגונית. לאחר מכן נעל טריוויק את עצמו בתוך המשרד למשך מספר שעות, והחל לזרוק החוצה ציוד מעבדה שהיה שייך לחלק מן העובדים. המאבק הפיזי התנהל סביב המפתחות לדלת, ללמדנו שלפעמים גם מלחמות בין פורצי הדרך בעולם הטכנולוגיה מתנהלות בידיים חשופות.

אסנדנס כיכבה במדור זה ב-17 בינואר, בכתבה שעסקה בעולמם של הביו-האקרים. אלה הם מדענים מתחום הביולוגיה והרפואה שאינם שייכים לארגונים רשמיים, והם עורכים ניסויים גנטיים בצמחים, שמרים ופטריות - ואפילו בעצמם. בכתבה התראיינו ג'וזיה זיינר, אשר הזריק לעצמו גנים בשיטת ה-CRISPR החדשה, כדי להצמיח לעצמו שרירים מנופחים (ניסוי שתוצאותיו עדיין לא ברורות) ולשנות את צבע עורו בנקודה מסוימת בזרוע (ניסוי שדווקא נראה מבטיח).

עוד התראיין טריסטן רוברטס, מתכנת שהועסק באסנדנס. רוברטס, נשא HIV, אשר הזריק לעצמו חיסון לאיידס שהחברה טענה כי פיתחה. בניגוד לזיינר שהוא מדען חובב ובעיקר רצה להתנסות, רוברטס רצה להירפא ממחלתו לאחר שהפסיק, על דעת עצמו, ליטול את התרופות שמונעות את התפרצותה.

החוק בארה"ב אומר כי ניסוי רפואי בבעלי חיים ובבני אדם חייב אישור של ה-FDA, רשות המזון והתרופות. ואולם, הפרצה בחוק היא שאדם יכול להחליט לנסות טיפול שהוא פיתח על עצמו, אם כי גם לכך יש מגבלות חוקיות. רוברטס היה מועסק כעובד של אסנדנס, וכך למעשה עקפה החברה את הצורך לקבל אישור לביצוע הניסוי בו.

"גורמים לנו להיראות אידיוטים"

באתר גיזמודו, העוקב בין היתר אחרי תעשיית הביו-האקינג, מתוארת אסדנס כחברה שאמנם מנוהלת בידי מנכ"ל, אך מתנהלת כחבורה של יזמים העובדים יחד במעבדות החברה על פרויקטים שהקשר ביניהם רופף. רובם לא מועסקים בשכר, אלא תוגמלו במניות החברה ובזכות להשתמש במעבדות. עד כה תוצריה העיקריים של החברה היו החומר שהזריק לעצמו רוברטס, אשר בינתיים לא נראה שהצליח לטפל במחלתו, וכן טיפול בהרפס שהזריק טרייויק לעצמו, בשידור חי כנהוג בקהילת הביו-האקרים.

"מארגני הפוטש" נגד טריוויק היו שני מנהלי המעבדה של החברה בפלורידה, גבריאל ליסינה וג'סטין אטקין, והביו-האקר אנדראס סטורמר שפיתח את המוצר נגד הרפס והתכוון לנסותו על עצמו, אך התחרט ברגע האחרון. אל המורדים הצטרף גם רוברטס עצמו.

הארבעה הודיעו כי אינם עוד עובדים עבור החברה, משום שטריוויק הפעיל עליהם לחץ לעגל פינות מדעיות, ודרשו לסלק את טריוויק מפעילות בעולם הביו-האקינג לפני שמישהו יפגע. רוברטס אמר לגיזמודו כי הוא חש שהחלטתו להזריק את החומר הלא בדוק הייתה טיפשית, וטען כי טריוויק רימה משקיעים, אם כי לא הסביר כיצד.

ג'וזיה זיינר, ששמע על האירועים בחדשות, הגיב בצורה לא דיפלומטית: "הרעיון שמדען כלשהו פיתח תרופה בלי לבדוק אותה ובלי להשתמש בנתונים אמיתיים מחולים הוא מגוחך. אסנדנס אינם חברה לגיטימית בשום אופן ואין סיכוי שהם פיתחו תרופה להרפס. אני חושב שלכל אחד הזכות לעשות מה שהוא רוצה, כל עוד הוא אינו פוגע באיש או מוליך שולל אחרים שולל באופן שיגרום להם לפגוע בעצמם, אך אני חושב שעברנו את הנקודה הזו - הם אכן מוליכים שולל וגורמים לכל קהילת הביו-האקרים להיראות כמו אידיוטים".

מה ההבדל בין מעשיו של זיינר עצמו לבין אלה של טרייויק? זיינר עורך ניסויים עצמיים בחומרים שפיתח, ולא מתיימר לרפא איש. בנוסף, הוא לפחות בעל דוקטורט בביולוגיה (אף שהיום אינו מזוהה עם שום מוסד מסודר), בעוד בכירי אסנדנס הם חסרי תארים מדעיים. בעבר היה זיינר מעורב בכתיבת מסמך המסביר לחולי סרטן ריאות כיצד לייצר לעצמם חיסון טיפולי, אולם מאז לא ידוע על מקרים נוספים שבהם עודד אחרים להפוך לביו-האקרים בעצמם.

זיינר ציין כי המוצר שפיתחה אסנדנס, ואשר לא נשלח לשום בדיקה על ידי גורם מחוץ לחברה, מתיימר להיות וירוס הרפס מוחלש החסר חלבון אחד מן הווירוס המקורי. הגישה הזו עבדה בניסוי ראשוני בעכברים בלבד, שאינם מודל מוצלח למחלות הקשורות במערכת החיסון. היא אפילו לא נבדקה בתרבית תאים אנושיים.

זיינר הודה כי "בעבר גם אני הזרקתי חומרים חדשים לעצמי באופן פומבי וקצת מגוחך, ואני מתנצל על כך שאולי גרמתי לאנשים להניח שעשיתי זאת ללא מחשבה. אני מנסה לתת לאנשים תחושה שהמדע נגיש, אך ניגש לכל ניסוי שאני עורך בעצמי בזהירות ובביקורתיות המקסימלית, ורק על בסיס מידע רב ומוצק, ותוך התייעצות עם מדענים רבים אחרים".

עוד מצטרפים למרות הקשיים

טריוויק מאוד לא אהב את מה שהיה לזיינר להגיד עליו, והגיב בתביעת לשון הרע. הוא טען שזיינר תקף אותו בשל היותם מתחרים בתחום הביו-האקינג, וטען שהמאבק בינו לבין ארבעת העובדים ובהם רוברטס נבע מכך שהם דרשו משכורת גבוהה יותר. עוד טען כי מעולם לא אמר שיש לחברה תרופה להרפס אלא ש"אולי הצלחנו לרפא הרפס".

בינתיים, רוברטס ועמיתיו ממשיכים להאמין ב"חיסון לאיידס" שפיתחה אסנדנס, גם אם אינם מאמינים עוד במנכ"ל. בכוונתם לפעול מחוץ לחברה לפיתוח דור ב' של המוצר. "המדע אמיתי", מבטיח רוברטס, "זה רק טריוויק שקצת מנותק מהמציאות".

אסנדנס עצמה ממשיכה להפעיל אתר אינטרנט מינימלי שבו מוצעים טיפולים נוספים: ניסוי שהיא עורכת בטיפול פוריות לנשים בשלב המנופאוזה ממשיך לגייס חולים על פי מאגר הניסויים הקליניים Clinicaltrials.gov. טריוויק עדיין מזדהה בלינקדאין כמנכ"ל החברה.

זיינר, למרות החרטה שהביע על התנהלותו בעבר, ממשיך למכור דרך חברת ODIN שבבעלותו ערכות המאפשרות עריכה גנטית. על פניו הערכות מיועדות לבצע ניסויים חביבים בחיידקים ושמרים, אולם תיאורטית הם אינן מוגבלות לכך. במקביל הוא פועל בשדה הרפואי, גם אם בעקיפין: "אם יש לך תרופה למחלה עם בסיס מדעי חזק - תפנה אלי ואשיג לך מימון לנסות אותה בצורה בטוחה", הוא אומר. לציבור הוא מציע: "היו חשדנים כשמדען אומר לכם שיש לו תרופה למחלה אך אין לו את הנתונים התומכים בכך, וכשהוא לא מתייעץ עם אחרים, שכן אף אחד מאיתנו לא יודע הכל".

למרות החרטות והמלחמות הפנימיות, לפעילות של רוברטס וזיינר מצטרפים אחרים. למשל ג'סטין אטקין, חוקר שבעבר חלק מעבדה עם הצוות של אסנדנס, הטוען שתרפיה גנטית שפיתח באופן עצמאי ריפאה אותו מאי-סבילות ללקטוז. בסוף פברואר גורו בריאות בשם בוב גרינפילד, מצא לעצמו קליניקה בפלורידה שהזריקה לו תמורת תשלום תאי גזע אשר אמורים להגדיל את הפין שלו. אחרי הניסוי הוא דיווח על זקפות גדולות יותר ואורגזמות טובות יותר, אך לא ידוע על אדם נוסף שבחן את הממצאים בכל דרך שהיא.