שכר מינימום ללוחמי מקסימום

בישראל של היום וכנראה זו העתידית, אין מקום לצבא מקצועי. לשירות החובה בצה"ל יש עדיין יתרונות רבים, בהיבטים המקצועיים, החברתיים-לאומיים ועוד, שניתן לתמצתו במילה אחת, שליחות. אין זה אומר שיש לנצל כלכלית את חיילי החובה, כ"פרייארים" של האומה. מחד, לא ראוי שנרטיב גיוס החובה יהיה כלכלי, ומאידך עם כל הכבוד לערך השליחות, יש מקום לטייבה בכסף. בחברה הישראלית הנוכחית ההוקרה הערכית אינה מספקת, ויש להתחשב בסיכון החיים בלחימה.

בעשור האחרון חלה מגמה מסוכנת שבה ירד רצון המתגייסים לשרת ביחידות קרביות מ-79% ל-67%, ויש העדפה לשרת ביחידות טכנולוגיות, כגון 8200, ממר"ם, סייבר וחיל התקשוב, המספקים בסיס מקצועי יוקרתי רב ערך לאזרחות, ובסיכון נמוך. אף שהגיוס מוגדר כחובה! כ-50% מבני מחזור הגיוס פטורים ממנו, לרבות ערבים, תלמידי ישיבות, נשים דתיות, חולים וכיו"ב. כך שבקרב האוכלוסייה היהודית רק 74% מהגברים ו-58% מהנשים מתגייסיםות.

לזכות שר האוצר משה כחלון ייאמר כי הוא עמד חלקית בהבטחת הבחירות שלו, והעלה ב-2016 את שכר חיילי החובה מביזיון לרמת "לא לכאן ולא לשם" (וגם זאת תחת איום בג"ץ) ל-1,616 שקל לחודש ללוחם; ול-1,176 לתומך לחימה, ול-810 שקל לשאר; בעלות שנתית כוללת של 600 מיליון שקל. ב-2017 הוחלט שללוחמים מהשנה השלישית לשירותם יועלה השכר ל-2,000 שקל.

בהתחשב בכלכלת ישראל האיתנה, הגיע הזמן להעלות את שכר הלוחמים לשכר המינימום במשק, 5,300 שקל, ושל תומכי הלחימה למחציתו, 2,650. נוסף לעשיית צדק היסטורי, יש לצעד כזה גם היבטים חברתיים משמעותיים נוספים. אחוזים גבוהים של הלוחמים ותומכי הלחימה מגיעים מהפריפריה, ושכר מינימום יעזור לכולם. שכר הוגן לחיילים יקטין גם את הנשירה הבעייתית מצה"ל, ויהווה תמריץ לגיוס חרדים נוספים, ואולי גם של ערבים.

העלאת שכר הלוחמים בהדרגה ל-5,300 שקל ושל תומכי לחימה ל-2,650 שקל משמעה תוספת שנתית של כ-1.8 מיליארד שקל לתקציב הביטחון של כ-70 מיליארד שקל, קרי כ-2.5%.

זהו סכום הגיוני וסביר שתקציב הביטחון יכול לספוג בלי להעלותו. על הממשלה והאוצר לדרוש מצה"ל לעבור תהליך התייעלות עמוק ורציני, בניגוד לדרישות שר הביטחון. אסור שההתייעלות תהיה בסעיפי הרכש המהווים רק 48.5% מהתקציב, אלא בסעיפי "השומן" המהווים 51.5%. קרי, השכר, בעיקר של משרתי הקבע, 30% והגמלאים. העלות הנוספת למשרתי החובה צריכה לבוא על חשבון שכר אנשי הקבע. ועם כל הכבוד להם, הגיע הזמן לעשות סדר בנושא. לא ייתכן ששכר האלופים יהיה שווה לשכר שופטים עליונים, יותר מ-90,000 שקל לחודש, ופי שניים משרים, ח"כים ומנכ"לים. כך גם קצינים בכירים, עם שכר של עשרות-אלפי שקלים, ועוד תנאי פנסיה חלומיים - המקרינים מיד על תנאי השירות של עשרות אלפים נוספים במשטרה, בשב"ס, במוסד ובשב"כ.

שדרת הפיקוד העליונה בצה"ל מונה כיום 22 אלופים, כ-130 תתי-אלופים,כ-600 אלופי משנה וכמה אלפי סא"ל. כיום הרבה אלופי-משנה (לא מח"טים) עושים תפקידים שעשו בעבר רבי סרנים. הצבא כיום מתנהג כוועד עובדים, כ"גילדה" בנושא שכר ותנאי שירות נלווים. שנוסף לשכר גבוה רבים מאנשיו מקבלים פנסיה תקציבית, פנסיית גישור ותוספות שונות. והנה כאשר כחלון העלה סוף-סוף את שכרם המוקפא של משרתי החובה, צה"ל מנצל את ההזדמנות, ומעלה את שכר משרתי הקבע. במיוחד של דור א', ששם החגיגה תימשך.

קשה להאמין כי האוצר והממשלה יצליחו לכופף את שר הביטחון וצה"ל, וגם רה"מ, לכן, טוב יעשה כחלון, אם לפחות יעמוד בפרץ ולא יפרוץ את תקציב הביטחון כדרישת השר, ובמקביל יגדיל את שכר הלוחמים לשכר מינימום ותומכי הלחימה למחציתו, אפילו על חשבון העודפים התקציביים, במקום לתכנן הורדת מסים, שהם סבירים יחסית.

השר כחלון, אנא המשך בדרכך ואמץ מדיניות טובה והגונה גם של "נטו למשרתי חובה",שתשפיע לטובה על המשק והחברה.

■ הכותב כיהן כסמנכ"ל לכלכלה ולתכנון במשרד הכלכלה, בוגר המכללה לביטחון לאומי.