לעצור את המגדליזציה בבאר-שבע

בעיר באר-שבע הפך המושג "התחדשות עירונית" למדיניות של העדפת החדש על פני הישן. אם תושביה לא יתעוררו בזמן, הם עלולים למצוא עצמם מתעוררים בוקר אחד בנתניה.

"רוביק דנילוביץ'? תותח! ראש עיר נהדר, הלוואי על כל הערים בארץ ראש עיר כזה". אם תשאלו תושב באר-שבע אקראי על ראש העיר שלו, סביר שתקבלו התשובה ברוח הזו. דנילוביץ' נבחר לפני חמש שנים לכהונה שניה ברציפות ברוב מוחץ של 92% (!) מהמצביעים, מספרים שמעמידים בצל אפילו את ולדימיר פוטין, וצפוי להיבחר לקדנציה נוספת באוקטובר השנה. באבא רוביק.

ואולם, כל מי שנוסע דרומה על כביש 40 לא יכול שלא לשים לב למציאות החדשה השוטפת את בירת הנגב, והיא לאו דווקא קשורה לעשרות המזרקות הססגוניות שפיזר דנילוביץ' ברחבי העיר. כמו במקומות רבים אחרים בארץ, גם קו הרקיע של באר-שבע הולך וגובה ללא כל סיבה נראית לעין. רבים מחברי הם תושבי ותושבות העיר, שבחרו לגור בה משום האווירה המדברית השקטה והאופי המיוחד שהיא יוצרת. הם לא שיוו בנפשם שיתעוררו בוקר אחד, יפתחו את החלון ויראו את עירם האהובה לובשת שלמת בטון ומלט.

מגדליזציה כזו, ללא פיתוח מתאים של המרחב הציבורי, כבר הוכחה במקומות אחרים כהרת אסון. היא יוצרת מתחמי רפאים של רחובות מנוכרים בהם איש לא מסתובב ברגל, מעודדת שימוש מוגבר ברכב פרטי משום שאי אפשר להגיע אפילו למכולת בלעדיו, וגרוע מכל - היא יקרה מאוד לתחזוקה. רוב המגדלים האלה אינם מתאימים לבאר-שבעי הממוצע, שמבקש בסך הכל מרקם חיים עירוני איכותי עם שירותים ברמה טובה. סביר שתוך כמה שנים לא יהיה מי שיוכל לשאת בעלויות האחזקה הגבוהות שלהם, והם יהפכו ל"סלאמס" של שנת 2040. ואז מה יעשה הראיס? יבנה עוד מגדלים חדשים?

יכול להיות שערך הקרקע בעיר לא מספיק גבוה על מנת לבצע התחדשות עירונית בשכונות הישנות עם בנייה בגובה סביר. אבל האתגר האמיתי, מר דנילוביץ', הוא לייצר כדאיות כלכלית שתאפשר את זה, ולא לברוח לפתרון הקל שדן את העיר לעתיד עגמומי. "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ", מכיר? ישן מפני חדש, ולא חדש במקום הישן.

ואם כל זה לא מספיק, מחברי במטה המאבק לבינוי שפוי עולה גם כי התהליך הזה נעשה ללא הליך שיתוף ציבור ראוי. נציגי באר-שבע במטה מספרים על פגישות עם פקידי העירייה המזכירות צפיה במשחק כדורגל בשידור חוזר - התוצאה ידועה מראש.

נראה כי פטרוני העיר תופסים את המתנגדים כמכשול המאיים לנפץ את חלום המגדלים הרטוב שלהם. הליך הפקדת התוכניות להתנגדויות הוא לעג לרש, כאשר השלטים מוצבים במרחק המקסימלי האפשרי מהפרויקט ובגובה העיניים של חתול עירוני ממוצע. דיון ציבורי אמיתי לא מתקיים, וכאשר סיעתו של דנילוביץ' מחזיקה ביותר ממחצית המושבים במועצת העיר, הוא ממילא חסר חשיבות.

כשאנשי אקדמיה מבקרים את מדיניות התכנון של העירייה, הם לרוב זוכים ליחס צונן ונימוקיהם המקצועיים נדחים על הסף בטענה התמוהה שהם כלל לא גרים בעיר. אבל לא צריך לגור בעיר כדי להבין את טענותיהם, מספיק לעשות סיבוב קצר בשכונה ד' הממחישה יותר מכל את החלמאות התכנונית של באר-שבע. עשרות אלפי אנשים עוברים דרכה מידי יום בדרכם לקמפוס האוניברסיטה המגודר - איש מהם אינו עוצר כדי לשתות קפה, לאכול פלאפל, לקנות איזה בגד או לנוח על ספסל. אין להם כל השפעה על אורח החיים בשכונה, על העסקים המקומיים ועל המרחב הציבורי המזדקן.

מה כן יש בבאר-שבע? קניונים. מלא קניונים. כל כך הרבה יש מהם, עד שבכל פעם שנפתח אחד חדש, כולם נוהרים אליו בהמוניהם וגוזרים כליה על קודמו. כלכלת התאגידים מכרסמת בכלכלה העירונית וקניוני הרפאים מובילים לגוויעה איטית, אך שיטתית, של העסקים הקטנים. העיר העתיקה היפה וההיסטורית משוועת למתיחת פנים, ובמקום שתהפוך לנווה צדק של הדרום נראית כמו מטלית משומשת שאיש אינו רוצה בה עוד.

לקראת הבחירות הקרבות, וכדי שחברי תושבי באר-שבע לא יקומו בוקר אחד וימצאו עצמם בנתניה, אני מציעה להם להתעורר ולהיאבק על דמותה העתידית של העיר שלהם. כרגע נראה שהם היחידים שיכולים לעשות את זה.

■ הכותבת היא אדריכלית. מומחית לקיימות ממובילי מטה המאבק לבינוי שפוי.