להגביל את השכר בחברות ציבוריות

כמדי שנה, שוב התפרסמו בעונת הדוחות האחרונה טבלאות שיאני השכר בחברות הציבוריות שמניותיהן נסחרות בבורסה. שוב נוצרה מעין תחרות סמויה בין המנהלים - למי יש שכר גדול יותר. מדובר בסכומים שערורייתיים של שלושה, ארבעה ואף שמונה מיליון שקל בשנה, שלא משולמים מכיסו הפרטי של משקיע גדול או טייקון, אלא באים לעיתים על חשבוננו שלנו, כמשקיעים בקרנות פנסיה, בקופות-גמל ובקרנות נאמנות.

מי שאומר שחברות שנסחרות בבורסה רשאיות להעניק למנהליהן שכר גבוה ככל שעולה על דעתן, טועה ומטעה. לא במקרה החברות שנסחרות בבורסה מוגדרות כ"חברות ציבוריות". חברות ששייכות בחלקן הגדול לציבור הרחב ולא רק לבעלי ההון שיסדו והקימו אותן, או למנהליהן השכירים. החברות הללו פנו אלינו, המשקיעים, וביקשו לשתף אותנו בבעלות עליהן. הציבור, וגם קרנות הפנסיה שמשקיעות את החסכונות שלנו, נענו לבקשה, ורכשו את המניות, ובכך הפכנו כולנו לשותפים מלאים בחברות הציבוריות, גם בבעלות וגם ברווחים.

המנהלים שגורפים לכיסם הפרטי מדי שנה מיליוני שקלים, חוזרים על הטענה ששכרם אינו גבוה או חריג לעומת ארה"ב או אירופה. אבל מדינת ישראל הקטנה היא לא ארה"ב ולא אירופה. יש לה שווקים מצומצמים יחסית, הוצאות ביטחון גבוהות, רמת פריון נמוכה, ריבוי של מונופולים, אוליגופולים ויבואנים בלעדיים שמונעים תחרות אמיתית, ועוד שורה ארוכה של כשלי-שוק שנובעים מעודף רגולציה, ביורוקרטיה ומהתערבות הממשלתית בכל תחומי המשק.

כל אלה מכתיבים את רמת החיים בישראל ואת רמות השכר שנגזרות ממנה: מאות אלפי עובדים בלתי מקצועיים מקבלים שכר מינימום של 5,300 שקל בחודש. יותר ממיליון עובדים מקצועיים שעמלים מבוקר עד ערב בעבודות קשות ואחראיות, מקבלים שכר ממוצע שנע סביב 9,800 שקל בחודש. רק עובדים סופר-מקצועיים בהייטק, ובעוד מעט מקומות, מקבלים שכר של 15-35 אלף שקל בחודש.

גם שכרם של נבחרי הציבור וראשי המדינה מותאם לתנאים המיוחדים של ישראל, והם לא מקבלים שכר של מיליונים כמו בארה"ב ובאירופה. חבר כנסת מקבל כ-43 אלף שקל בחודש. ראש הממשלה מקבל קרוב ל-50 אלף שקל בחודש. איש לא יטען שעומס העבודה והאחריות של ראש ממשלה נופלים במשהו מאלה של מנכ"ל שופרסל, יצחק אברכהן, שקיבל בשנת 2017 שכר והטבות חודשיות של 483 אלף שקל (5.8 מיליון שקל בשנה).

הכנסת חוקקה ב-2016 חוק שהגביל את שכר הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח ל-2.5 מיליון שקל בשנה. הבנקים, שלא השלימו עם הגזירה, עתרו לבג"ץ וטענו, בין השאר, שהחוק יביא לעזיבה המונית של בכירים. בג"ץ דחה את העתירה, ובשנת 2017 הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח קיבלו משכורות שלא עלו על המגבלה שנקבעה בחוק. האם הבכירים עזבו את הבנקים? מובן שלא!

לאור הצלחת "חוק שכר הבכירים" בבנקים ובחברות הביטוח, חברי-הכנסת צריכים לאזור אומץ ולהשלים את המלאכה גם לגבי שכר הבכירים בכל שאר החברות הציבוריות שמניותיהן נסחרות בבורסה. זאת, למרות הלחצים הכבדים מצד בעלי ההון ומנהלי החברות הציבוריות. אסור להשאיר את המצב שבו קבוצה קטנה של מיוחסים ימשיכו ליהנות משכר שנתי של מיליוני שקלים על חשבון כולנו. כל זמן שמדובר ב"חברה ציבורית", חייב להיות יחס הגיוני בין שכר הבכירים לבין רמת השכר ויוקר המחיה של כל שאר העובדים בישראל, שיוצאים מדי בוקר לעבודה.

■ הכותבת היא מרצה בבית הספר למינהל עסקים במכללה למינהל.