העליון דחה את עמדת היועמ"ש והכפיל את הגמול לתובע ייצוגי

לפני כחמש שנים הזדעקה המדינה, כאשר התברר כי פארק הסופרלנד בראשון-לציון מייעד ימי פעילות נפרדים לתלמידים מבתי ספר יהודים וערבים, ולכן הנהלת הפארק סירבה לבקשת מורה מבית ספר ערבי לאפשר לתלמידיו להגיע ליום כיף בפארק, ביום שיועד לתלמידי בתי ספר יהודים בלבד.

עבדאלקאדר נסאר, איש חינוך ערבי, הגיש בקשה לאישור (ניהול) תביעה ייצוגית בהיקף של 150 מיליון שקל נגד הפארק, בטענה כי הוא נפגע עמוקות מהתנהלות הסופרלנד, וחש מופלה, מבוזה, מתוסכל ומושפל. במסגרת התובענה ביקש נסאר לייצג את כל ערביי ישראל, שלטענתו נפגעו מהתנהלות הפארק. נסאר דרש לפצות את חברי הקבוצה הנפגעת בסכום של 100 שקל לכל אחד בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם להם.

הבקשה לנהל את התביעה טרם נדונה בבית המשפט, ובדומה לתביעות ייצוגיות רבות אחרות, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אותו הגישו לאישור בית המשפט המחוזי בתל-אביב. במסגרת ההסדר התחייבה הנהלת הסופרלנד לתרום 4,000 כרטיסי כניסה לפארק שיחולקו לבתי ספר במגזר הערבי, וכן סוכם כי הפארק ישלם לתובע גמול של 20 אלף שקל ושכר-טרחה לעורכי דינו בסך של 120 אלף בתוספת מע"מ.

תשלומים גבוהים וחורגים מהסביר

היועץ המשפטי לממשלה הגיש לבית המשפט את התנגדותו לתנאי הסכם הפשרה, באמצעות פרקליטות מחוז תל-אביב-אזרחי. במסגרת עמדת היועמ"ש הודגש הפער המשמעותי בין סכום התביעה כפי שהעריך התובע (150 מיליון שקל) ובין שווי ההטבה שניתנת לקבוצה לפי ההסדר שהוצע - כרטיסי כניסה בשווי כולל של 436 אלף שקל. לשיטת היועמ"ש, הפער נובע ככל הנראה מהאופן הרחב שבו הוגדרה קבוצת התובעים, ומכיוון שברור מהסכם הפשרה שהפיצוי לא נועד לכל האוכלוסייה הערבית בישראל, מן הראוי לצמצם את הקבוצה הנפגעת המיוצגת בתביעה.

בנוסף, התנגד היועמ"ש לסכומי הגמול ושכר-הטרחה שצפויים לקבל התובע ובאי-כוחו, בהתחשב בשווי ההטבה הנמוך יחסית שהושג עבור הקבוצה הנפגעת במסגרת הפשרה. היועמ"ש הציע להפחית מסכומי הגמול ושכר-הטרחה, ולחילופין לעשות שימוש בחלק מהכספים שיתפנו להגדלת ההטבה לקבוצה המיוצגת. עוד הוצע, כי הגמול ושכר-הטרחה ייפסקו על-ידי בית המשפט לפי 'שיטת האחוזים', הגוזרת את הסכומים משווי ההטבה שהושגה עבור הקבוצה.

המחוזי קיבל את עמדת היועמ"ש והפחית את גובה התגמול ושכר-הטרחה ב-50% - ל-10,000 שקל ו-60 אלף שקל בצירוף מע"מ, בהתאמה. סגנית נשיא המחוזי בתל-אביב, צילה צפת, קבעה כי "שכר-הטרחה והגמול המבוקש על-ידי התובע הייצוגי הם גבוהים וחורגים מן הסביר".

לפיכך החליט המחוזי להפחית את סכומי הגמול ושכר-הטרחה על יסוד "נתוני הסדר הפשרה, עיתוי הגשתו, המטרה החשובה בגינה הוגשה הבקשה ובהתאם לשיטת האחוזים הנהוגה בפסיקה". החלטה זו מתיישבת עם המדיניות הכללית של בתי המשפט והיועמ"ש המבקשים לבקר ולבחון בצורה דקדקנית את הסכמי הפשרה בתביעות ייצוגיות. זאת, לאור החשש כי התובע הייצוגי ובאי-כוחו יעדיפו במקרים רבים שלא לנהל את התביעה בתמורה לתשלום נאה שהם ישלשלו לכיסם במסגרת הסדר פשרה. זאת, בניגוד לאינטרס הציבורי ולאינטרס הכללי של חברי הקבוצה המיוצגים על-ידם.

התובע ובאי-כוחו ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, ודרשו לאשר את סכומי הגמול ושכר-הטרחה, כפי שסוכמו בין הצדדים בהסכם הפשרה. השופטת ענת ברון שכתבה את פסק הדין, שאליה הצטרפו השופטים יוסף אלרון ומני מזוז, החליטה באופן יוצא דופן להתערב בהחלטת המחוזי, ולאשר את סכומי הגמול ושכר-הטרחה המבוקשים.

ברון ציינה כי על אף שהעליון "נוקט גישה מצמצמת בהתערבות בפסיקת גמול ושכר-טרחה" כערכאת ערעור, "הגעתי לכלל מסקנה כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים שבהם נדרשת התערבות בסכומי הגמול ושכר-הטרחה שנפסקו על-ידי המחוזי".

כמבוא להחלטתה, הדגישה ברון את החשיבות בפסיקת סכומי התגמול ושכר-הטרחה, כהחלטה רוחבית העוסקת בהתוויית מדיניות, שהשלכותיה רחבות יותר מההליך הנדון. "לבית המשפט תפקיד ייחודי בקביעת גמול ושכר-טרחה, גם משום שמדובר בכלי חשוב ומרכזי להתוויית מדיניות ראויה בהגשה וניהול של הליכים ייצוגיים. בהיבט זה, פסיקת גמול ושכר-טרחה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך וטומנת בחובה השלכות רוחב הנוגעות לתחום הייצוגי כולו".

לאור זאת, קבעה ברון כי המחוזי אמנם "נתן דעתו לטענות הצדדים וכן לשיקולים הרלוונטיים לפסיקת גמול ושכר-טרחה המנויים בחוק תובענות ייצוגיות ובפסיקה הענפה בתחום זה", איך היא עדיין סבורה כי במקרה הנוכחי, העוסק באפליה במקומות ובשירותים ציבוריים, "הסכומים שנפסקו אינם משקפים כנדרש את החשיבות הגלומה בהליכים ייצוגיים מסוג זה ואת הצורך לעודד הגשתן של ייצוגיות שמטרתן לקדם ולהעלות למודעות סוגיות חברתיות וציבוריות".

השופטת ברון הדגישה כי הסוגיה שעומדת בבסיס התביעה הייצוגית הנדונה היא "נושא ראשון במעלה מבחינת חשיבותו הציבורית - והוא הפרדה בין קבוצות תלמידים ערבים לקבוצות תלמידים יהודים בכניסה לסופרלנד, ובתוך כך אפלייתו של ציבור התלמידים והמורים מהמגזר הערבי... הצדק עם התובע הייצוגי כי הסדר הפשרה שהושג נושא בחובו ערך פדגוגי ואף מביא להגברת ההרתעה בתחום - הישגים בעלי ערך מבחינה ציבורית".

לאור כל זאת, קבעה ברון כי "בנסיבות אלה לא היה מקום להתערב בהמלצת הצדדים לגבי סכומי הגמול ושכר-הטרחה, לא כל שכן להפחיתם במחצית; והתערבות מעין זו פוגעת במארג התמריצים שמטרתו לעודד הגשת תובענות ייצוגיות ראויות".