הנפט מתייקר, אבל כאן מחיר הגז יציב

את המחאה החברתית שפרצה בקיץ של 2011 אין איש שלא זוכר, אבל הניצנים שקדמו לאוהלים ברוטשילד נשכחו כמעט לחלוטין. עוד לפני מחאת הדיור ועוד לפני מחאת הקוטג' שקדמה לה פרצה בישראל מחאת הדלק. הימים, "ימי הנפט העליזים" שבהם מחירו של הזהב השחור נסק בהתמדה ונגע ברף ה-120 דולר לחבית. בהתאם, גם מחירי הבנזין בתחנות הדלק עודכנו כלפי מעלה מדי חודש. הנהג הישראלי נדרש אז לשלם יותר מ-7 שקלים בעבור ליטר בנזין וההוצאות רק הלכו והאמירו ואפילו חצו לפרק זמן קצר את ה-8 שקלים לליטר.

במקביל, התקיים באותם ימים המו"מ על גיבוש חוזה הגז הגדול בין חברת חשמל לבין מאגר תמר. בפני חברת חשמל, הרגולטורים השונים ויתר מקבלי ההחלטות עמדה אז שאלה לא פשוטה: כיצד ניתן להימנע ממצב שבו בדומה למחירי הדלק, גם מחיר החשמל יהיה נתון לתנודתיות החדה במחירי הנפט ויתעדכן מדי חודש כלפי מעלה. אחרי שבתוך שנתיים מחיר החבית זינק פי 3 התחושה אז הייתה שמה שעולה למעלה ימשיך לעלות, זאת לאור תחזיות גלובליות שהעריכו כי מחיר הנפט אף יעבור את רף 200 הדולר.

המסקנה הייתה ברורה, מנגנון ההצמדה של חוזה הגז חייב להיות יציב וניתן לחיזוי, במילים אחרות עליו להיות מנותק ממחירי הדלקים. וכך נולדה ההצמדה למדד האמריקאי, שהבטיחה כי מחירו של הגז לא יעלה או ירד בתנודתיות גבוהה, אלא יישאר יציב לכל אורך חיי החוזה. לאחר חתימת החוזה במארס 2012 מחירי הנפט המשיכו לעלות ונסחרו במשך 3 שנים בטווח של 100-120 דולר, אך בניגוד לכל התחזיות, לאחר מכן החלה צניחה חדה במחיר שירד וירד עד שהגיע בראשית 2016 לנקודת שפל.

באותם ימים, כאשר מחירי הנפט, ומחירי הגז שנמצאים בקורלציה אליו, נמצאים במחירי שפל זמניים התקיים גם הדיון הציבורי על מתווה הגז, מה שאיפשר להעלות בקלות טענות קיצוניות וסיסמאות קליטות. משבר האנרגיה שיחק לידי המתנגדים למתווה הגז ולפיתוח תעשיית הגז, והקביעה שלפיה מחיר הגז בישראל גבוה משמעותית מהמחירים בעולם קנתה לה אחיזה בציבור הישראלי.

אבל ההצלחה הייתה זמנית מאוד. מי שמתעמק במגמות המחירים במשק האנרגיה העולמי מכיר היטב את התנודתיות הרבה הקיימת במחירי האנרגיה בעולם. בסוף, מה שעולה למעלה בסוף גם יירד למטה, ואכן מאז השפל של תחילת שנת 2016 זינקו מחירי הנפט בעולם פי 3, והיום חבית מסוג ברנט נסחרת במחיר של כ-76 דולר, וזאת בשעה שתופי המלחמה עם איראן מעלים את החשש למשבר אנרגיה עולמי וממשיכים לתת רוח גבית למחירי הנפט.

תארו לעצמכם שחוזה הגז היה צמוד למחיר הנפט כפי שתוכנן בתחילה: צרכני החשמל היו נדרשים להתעדכן מדי יום במחיר החבית על מנת לדעת מה יהיה חשבון החשמל. בחלק מהפעמים היינו ודאי שמחים לראות שמחיר הנפט יורד ואיתו גם חשבון החשמל שלנו, אבל כאשר מחירי הנפט היו עולים בעולם בחדות היינו חוששים מחשבון החשמל הבא. בפועל בזכות אי ההצמדה למחירי הנפט תעריף החשמל בישראל מהווה אי של יציבות בעולם של תנודתיות חדה.

האמת היא שבוחנים את סביבת מחירי הגז בעולם אל מול סביבת מחירי הגז בישראל לאורך זמן, מגלים שמחירי הגז בישראל נמוכים. ב-10 השנים האחרונות המחיר הממוצע בהולנד ואנגליה עמוד על 7.9 דולר, 8.3 דולר בברזיל, 7.4 דולר בתאילנד, ואלו רק מספר דוגמאות קטן של מחירים שגבוהים בעשרות אחוזים לעומת המחיר בישראל.

בפועל, למרות כל הסיסמאות נגד מחיר הגז, תגליות הגז יצרו ערך אדיר לכלכלה הישראלית. על פי נתונים רשמיים של משרד האנרגיה עד סוף שנת 2016 חסך המשק הישראלי 31 מיליארד שקל כתוצאה מהמעבר לגז טבעי. חיסכון ממוצע של מיליון שקל ביום, מרגע הזרמת הגז ממאגר תמר לישראל. עכשיו, שאנחנו רואים ומרגישים בכיס ובתחנות הדלק את ההשפעה של עליית מחירי האנרגיה בעולם, נוסחת ההצמדה בחוזה חברת החשמל כבר נראית אחרת.

הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר ואסטרטגיה באיגוד תעשיות חיפושי הגז והנפט