קניינית נשק ענקית, יצרנית קטנה

בשנים האחרונות, כחלק מהמאמצים להשתלבותה כמעצמה עולמית, הודו הגדילה בצורה משמעותית את תקציבי הביטחון שלה וקידום תעשייה ביטחונית מקומית חזקה. הצבא ההודי הוא השני בגודלו בעולם מבחינת כמות חיילים (כולו מבוסס מתנדבים) ותקציב הביטחון (63 מיליארד דולר ב-2018 וממשיך לעלות) הוא הרביעי בגודלו בעולם אחרי ארה"ב, סין ורוסיה. בשונה משאר המדינות הגדולות, התעשייה הצבאית ההודית עדיין קטנה ולא מייצרת מערכות נשק גדולות שלמות. כשליש מתקציב הביטחון (21 מיליארד דולר) מופנה לרכש ציוד, מהם כ-8 מיליארד דולר מייצור מקומי.

כמו ההייטק ההודי, גם תעשיית הנשק המקומית מקורה בהסבה של היחידות הבריטיות לארגונים תחת משרד ההגנה של המדינה החדשה בתחומי התעופה, האלקטרוניקה, מערכות הנשק ומפעלי תחמושת.

HAL - התעשייה האווירית ההודית. החברה הממשלתית עוסקת בייצור ברישיון של מטוסים צבאיים, תחזוקה של מטוסים צבאיים ואזרחיים וייצור מכלולים גדולים ליצרנים האזרחיים הבינלאומיים. מוצרי הדגל הם ייצור מקומי ברישיון של מטוס סוחוי-30, מטוס אימון לחיל האוויר ומסוק תובלה צבאי.

חברת BEL, גם היא ממשלתית, מתמחה במערכות מכ"מ, סונאר, מערכות תקשורת טקטית ועוד. בשנים האחרונות BEL הפכה לאינטגרטור של מערכות כוללות, החל בקרונות שליטה ועד מערכות תקשורת.

לפי החוק בהודו, ייצור תחמושת וכלי ירייה מותר רק למפעלי הנשק הממשלתיים, מה שהופך את תשלובת התחמושת ההודית לאחת הגדולות בעולם. התשלובת מייצרת ברישיון דגם מקומי של הקלצ'ניקוב.

כמו כן קיימת רשות המחקר הצבאית ההודית - DRDO - שבנויה מעשרות "מעבדות", כשכל אחת אמונה על טכנולוגיה ויחידה צבאית. בשנים האחרונות הרשות הפכה בעיקר לגוף מפקח שמאשר רכש מחברות חיצוניות.

בשל היחסים החמים בין החברות הממשלתיות והצבא ההודי, יש להן עדיפות בפועל בחוזים ממשלתיים ולכן רוב היצרנים הביטחוניים הישראליים שומרים על קשרים חמים איתן.

עם זאת, בעשור האחרון, בעיקר עקב דרישות רכש הגומלין ההודיות, קמו בהודו יצרנים ביטחוניים בבעלות פרטית, שנחלקים לשתי קבוצות מרכזיות. הראשונה היא זרוע ביטחונית של חברות ההחזקה הגדולות ההודיות. כל הקונגלומרטים ההודיים ניסו בעשור האחרון להיכנס לתחום הביטחוניתעופתי. קונצרן טאטא, לו יחסים ארוכי טווח עם היצרנים הביטחוניים האמריקאיים בתחומי התוכנה, פתח שורת פעילויות מכלי רכב משוריינים ועד קורות שדרה לבואינג 787. קונצרן רילאיינס, הנישא על הקשרים החמים עם ממשל מודי, הקים מיזם משותף עם חברת דאסו הצרפתית. לקבוצת מהינדרה פעילות ביטחונית ענפה שנסמכת על יכולות הקבוצה בתחום הרכב.

ישנו מאזן כוחות עדין בין החברות הממשלתיות, שלא ששות להעביר כוח לידי הפרטיות, ובין היצרנים הבינלאומיים, שמחד מעוניינים בקשרים עם החברות ממשלתיות אך מאידך מעריכים את יכולות הביצוע של הקונצרנים הפרטיים.

כמו כן ישנן חברות ביטחוניות "מתמחות". רוב החברות הללו הוקמו סביב מרכזי החברות הממשלתיות בבנגלור, היידרבד, דלהי ופונה, אך מייצרות בעיקר עבור יצרנים בינלאומיים כחלק מתוכניות רכש גומלין. תחומי ההתמחות נעים בין הרכבות אלקטרוניות, כבילה תעופתית, עיבוד שבבי, יציקות מתכת ועוד. חברות אלו לרוב נהנות מהנהלה המשלבת בוגרי אוניברסיטאות אמריקאיות ולכן נוחות בהרבה לשיתוף פעולה עם חברות זרות.

על אף הנאמר לעיל, התעשייה הביטחונית ההודית עדיין חסרה כמה יכולות מפתח, כגון תכנון מערכות מורכבות, תכנון מערכות מכ"מ, חומרים מרוכבים ועיבוד מתכות קשות - כולם תחומים בהם התעשייה הישראלית מתמחה. היצרניות הגדולות הישראליות מחזיקות משרדי רכש גומלין בהודו לתמוך בפעילות המכירות לשוק ההודי תוך הקמת מערך של שורת קבלני משנה שמהווים "מראה" לקבלני המשנה של התעשייות בארץ.

לדברי הקונסול המסחרי בשגרירות ישראל בהודו, ברק גרנות, "אנו מזהים עניין גובר מצד חברות ישראליות עקב מדיניות רכש הגומלין של הודו. כמו כן יש עניין גובר מצד חברות הודיות בתחום חלפי הרכב המבקשות לחבור לחברות Aerospace ישראליות ולשלבן בסל מוצריהן".

■ הכותב הוא איש עסקים ישראלי החי בהודו סגן יו"ר לשכת המסחר הודו-ישראל.