תתחילו מהכסף

לפני כמה שנים אמרה לי פסיכולוגית קלינית "כשמתחילים טיפול, לא משנה איזה חוט מושכים ראשון, בכל מקרה הפלונטר מתחיל להיפרם". היא צדקה. בטיפול פסיכולוגי הנמשך שנים באמת לא משנה מאיפה מתחילים (מהזוגיות, מההורות, מהמשפחה, מהעבודה), אבל כשמדובר בקריירה הזמן הוא גורם קריטי, ולעתים היא עלולה להתפגר לפני שהפלונטר ייפרם.

כשאין כסף לא נכנסים לחנות

ואין כוונתי להחלטות נקודתיות נוכח הזדמנות שעלולה להתפוגג תוך ימים, אלא למרבית הסוגיות המטרידות אנשים במהלך חייהם המקצועיים - החל מההחלטה האם לעזוב עבודה, האם לשנות מגזר תעסוקתי ובאילו תפקידים להתמקד, דרך זיהוי מסלול הקידום האופטימלי ובחירה בין מסלולי התפתחות חלופיים, ועד בחירת מקצוע או הסבה מקצועית.

אז מה עושים? מניסיון של הרבה מאד שנים אפשר להגיד בוודאות די גדולה כי החוט שהכי כדאי למשוך ראשון הוא חוט הכסף, שמקצר למינימום את משך הזמן הנדרש להתרת פלונטרים תעסוקתיים ולפתרון מרבית הדילמות המקצועיות.

מדוע דווקא הכסף? לא משום שהוא הדבר הכי חשוב בקריירה, להפך. כסף הוא תוצאה ולא מטרה ומי שמנהל קריירה מכוונת כסף מתישהו יעשה טעות אסטרטגית בלתי הפיכה שתעלה לו הרבה יותר כסף בטווח הארוך. גם לא משום שכסף הוא לעתים מדד לערך העצמי (בבחינת 'כמה אני מרוויח, ככה אני שווה'), אלא משום שהרבה מהלכי קריירה כרוכים בוויתור על הכנסה, מצב שמרבית האנשים אינם מעוניינים בו, או לא יכולים להרשותו לעצמם. אז למה להמשיך להסתובב בחנות כשאין לכם כסף לשלם?

ניקח דוגמה לדילמה פשוטה יחסית שהעלתה מנהלת בפורום מקצועי. היא מתלבטת האם להמשיך לעבוד בארגון הנוכחי בתפקיד שקטן עליה אך משמר אופציות קידום עתידי, תנאים, ותק וקביעות - או להתפטר ללא אלטרנטיבה ולחפש משרה איכותית יותר שמתאימה ליכולותיה, תוך לקיחת סיכון של אבדן הכנסה וויתור על ביטחון תעסוקתי, על תנאים שכבר צברה ועל הוותק.

כמה עולה תפקיד מעניין?

כמובן שאפשר להתחיל את הבירור בבדיקת התחושות שלה, בבחינת יכולותיה המקצועיות והניהוליות, בזיהוי תשוקותיה, חלומותיה וכן הלאה, או פשוט להתחיל בשאלה "כמה כסף את יכולה או מוכנה לסכן לטובת ההזדמנות לתפקיד איכותי יותר?" - שאלה שהתשובה לה תחסוך חיבוטי נפש רבים וזמן יקר. כל שעליה לעשות הוא לחשב את אובדן ההכנסה המיידית - כ 100 אלף שקל לפחות (שכר נוכחי כולל סוציאליות, כפול החודשים שלוקח למנהל במגזר הציבורי למצוא עבודה בעסקי, מינוס דמי אבטלה מקסימאליים), ואת אובדן ההכנסה העתידית - מינימום 250 אלף שקל (שכר, תנאים נילווים, וותק, קביעות וכו'), כלומר 350 אלף שקל בהערכה שמרנית. לנוכח המספר הזה קל יותר להחליט האם להתפטר תוך סיכון כל הסכום, או להמשיך בתפקיד הקטן עד שתמצא המשרה האיכותית, ורק אז להחליט האם האיכות הזו שווה אובדן של 250 אלף שקל לפחות (גם אם השכר בה גבוה משמעותית). ההימור שלי הוא כי לנוכח הסכומים הללו המנהלת המתלבטת תישאר בארגון עד הפנסיה, למרות התפקיד הנוכחי הקטן, וכנראה שבצדק.

ועכשיו תדמיינו התלבטויות מורכבות יותר שהשפעתן על הקידום, השכר, הפוטנציאל התעסוקתי וכושר ההשתכרות העתידי הן כבדות הרבה יותר - למשל האם לעשות הסבה מקצועית, מהלך שבהגדרה כרוך בפגיעה משמעותית בהכנסה (ולכן נפוץ בעיקר בקרב נשים).

נראה לכם סביר שאפשר לצאת למהלך שכזה מבלי לבחון קודם כל את המשמעויות הכלכלית שלו? תתפלאו, אבל רוב האנשים לא מתעכבים על הסוגיה הזו, מתמקדים בלפענח מה הכי מעניין אותם לעשות, איפה התשוקה שלהם, איפה הלב, מה הכי אהבו לעשות כשהיו קטנים, מתי הרגישו שהם מצליחים, איזה עיסוקים גרמו להם סיפוק, הנאה, התרגשות, ושאר נבירות וחיטוטים שנמשכים חודשים.

חפירות עומק

כל זה במקום לענות לשאלה אחת פשוטה: "כמה הכי מעט אני מוכן/יכול להרשות לעצמי להרוויח?", תשובה שתשאיר טווח אלטרנטיבות קטן אמנם (אם בכלל), אבל תייתר חפירות עומק יקרות וחסרות תוחלת, בוודאי תמנע אובדן של עשרות/מאות אלפי שקלים, שמלכתחילה לא הייתה כל כוונה להפסיד.

ומה עם מי שלא יודע לחשב את העלות הפיננסית של הסבה מקצועית? פירושו של דבר שאין לו את המידע האלמנטרי הנדרש לקבלת ההחלטה, לכן טוב יעשה אם לא יצא לדרך הזו, שהרי אין הבדל בין זה לבין השקעת כסף רב בהקמת עסק, רק בלי תוכנית עסקית.

ומה באשר לסוגיית הבחירה הראשונית של מקצוע/מסלול לימודים? האם גם אז הכסף הוא הפרמטר הראשון שיש לבדוק? התשובה היא בהחלט לא. בשלב הזה בחיים המקצועיים מותר לכסף להיות הפרמטר האחרון, ובלבד שיבחן מתישהו בטרם קבלת ההחלטה. אחרת אתם עוד עלולים למצוא עצמכם מובטלים בני 40 עם תואר ראשון במשחק והורים נטולי אמצעים.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com