שיפור בתנאי התעסוקה - לא בחקיקה

במהלך 200 השנה האחרונות מצבם של העובדים במדינות המפותחות הלך והשתפר באופן דרמטי. ההיסטוריון הכלכלי רוברט גורדון מסווג את העבודות שבהן עבדו האמריקאים בסוף המאה ה-19 לעבודות "לא נוחות", המחייבות נשיאת משאות כבדים, חפירה או חזרה משעממת על פעולות לאורכו של קו ייצור תעשייתי, לעומת עבודות "נוחות" שלא מחייבות זאת. מנתוניו עולה כי בין השנים 1870-1940 שיעור האמריקאים שעבדו בעבודות לא נוחות בחקלאות או בתעשייה, צנח מ-87% ל-61%.

באותן השנים ירדו גם מספרי שעות העבודה השבועיות מכ-58 שעות לכ-40 שעות; עבודת ילדים הוכחדה כמעט לחלוטין, השכר הריאלי לשעה זינק בחדות, תוחלת החיים השתפרה, וחייו של העובד הממוצע הפכו לנוחים יותר מכל בחינה.

מהיכן נבע השיפור?

ב-1 במאי חגגו רבים בישראל את חג הפועלים, אשר מקורו בהפגנות פועלים בקנדה ובארצות-הברית בסוף המאה ה-19. ב-5 במאי צוינו בכלי התקשורת 200 שנה להולדתו של קרל מרקס. אם תשאלו את החוגגים ואת אוהדיו של מרקס, יגידו לכם שמקורו של השיפור ברמת-החיים של העובדים הוא מאבקם של ארגוני העובדים למען חקיקה סוציאלית, וזו גם הסיבה לכישלון נבואות החורבן של מרקס. ואכן, בתקופה המדוברת הופיעו במדינות רבות חוקים אשר הטילו מגבלות על עבודת ילדים, על אורך שבוע העבודה, וכן הוקמו מערכות רווחה וחינוך אוניברסליות. בהתאם לכך, החוגגים מאמינים שגם כיום חקיקה "חברתית" היא המפתח לשיפור מצבם של העובדים. אך התפיסה הזו שגויה.

מדוע החל גל של חקיקה למען העובדים דווקא לקראת סוף המאה ה-19? הרי גם חקלאים ופועלים במאה ה-18 ובמאה ה-15 שאפו לתנאים טובים יותר. מדוע הגל הזה הופיע במדינות רבות כל-כך בו-זמנית, שונות במבנה המוסדות שלהן ובתרבותן? כאשר בוחנים את כלל המדינות שבהן נחקקו חוקים לטובת העובדים ב-200 השנה האחרונות מגלים שהרשימה כוללת מדינות אירופיות ולא אירופיות, דמוקרטיות ודיקטטוריות, שהדבר המשותף לכולן הוא שהחקיקה החלה בתקופה של תיעוש וקידמה טכנולוגית מהירה.

המכונות שהומצאו במהלך המהפכה התעשייתית (בייחוד בגל השני שלה) הצריכו סוג חדש של עובדים, כאלה המסוגלים לקרוא הוראות הפעלה, לתקן מנועי קיטור, לנהל רשימות מלאי במחסנים וכדומה. הביקוש לעבודות פקידות, פיקוח וניהול, גדל מאוד, בעוד שהביקוש לפועלים חסרי השכלה הלך ופחת. חשיבותו של ההון האנושי, המוטמע במוחו של העובד, הלכה וגדלה. וכך, במחצית השנייה של המאה ה-19, השתנה שיווי המשקל בין המעסיקים לבין העובדים לטובת העובדים, בניגוד לתחזיותיו של מרקס.

הקידמה הטכנולוגית חייבה גם הקמת מערכות חינוך לאומיות, לשם הכשרת הדורות הבאים של העובדים, וחיסלה את תופעת עבודת הילדים, שהייתה נפוצה בעולם הפרה-תעשייתי. מבט אל המצב בתוך המדינות מגלה, כי תופעות אלה התרחשו לראשונה במחוזות המתועשים ביותר, ורק לאחר מכן הן התפשטו למחוזות יותר חקלאיים. מכיוון שכוח המיקוח של העובדים מול המעסיקים גדל, היה ביכולתם להתאגד, להשפיע על המערכת הפוליטית, ולהוביל חקיקה שתיטיב עימם.

עקרונית, בטווח הארוך, השכר ותנאי העבודה נקבעים בשיווי משקל בין הביקוש לבין ההיצע בשוק העבודה, ולא בחקיקה. למשל, כאשר פריון הייצור של העובדים גדל, הודות לקידמה טכנולוגית ומסחרית, שכרם יעלה ותנאיהם ישתפרו. לעומת זאת, ניסיון לשיפור תנאי העבודה דרך חקיקה יכול להוביל לתוצאות שליליות מבחינת העובדים. למשל, בתקופה שבה למדתי לדוקטורט הצליח ועד הסגל הזוטר באוניברסיטת תל-אביב להגיע להסכם המשפר את שכרם של דוקטורנטים העובדים בתרגול, אך מחלקות רבות באוניברסיטה הגיבו בהעסקת סטודנטים לתואר שני במקום דוקטורנטים. והתוצאה הייתה, פגיעה בהכנסתם של הדוקטורנטים.

במקרים רבים עסקים שלא מסוגלים לעמוד בתקנות אשר מגדילות את עלויות ההעסקה, פונים לשילוב אוטומציה, עוברים למדינות אחרות, נסגרים, או לא קמים מלכתחילה.

לכן, הדרך הנכונה לשיפור השכר, התנאים ורמת-החיים של עובדים בישראל, היא הגדלת פריון העבודה, על-ידי הסרת חסמים הפוגעים בהשקעות, במסחר ובקידמה טכנולוגית, ועל-ידי התאמה טובה יותר של מערכת ההשכלה לצורכי המשק; ולא חקיקה "חברתית" אשר מנסה לשפר את תנאיהם של העובדים באופן מלאכותי.

■ הכותב הוא דוקטור לכלכלה וחוקר בכיר בפורום קהלת לכלכלה.