לפני שנתיים נפל דבר בעולם המקביל של גיבורי העל. אחרי כ-15 שנה שבהן למדנו להכיר ולאהוב את הקונבנציה של הז'אנר, שהחלה עם "אקס-מן" בשנת 2000 וקיבלה מעמד של ניצחון מוחלט עם עולם "הנוקמים" של דיסני-מארוול, הגיע לקולנוע גיבור-על חדש שהפך את העניין על פיו. דדפול, פרי יצירתם של פביאן ניקלזה ורוב לייפליד, הראה שאפשר גם אחרת והסרט הנושא את שמו הציג עולם פנטזיה שונה ממה שהורגלנו אליו - אלים, חצוף ועם פה מטונף ממש. ההימור, להפיק סרט גיבורי על המוגבל לבני 16 ומעלה, השתלם, ו"דדפול" היה לאחת ההצלחות הקופתיות הגדולות ביותר של הזמן האחרון. ההתלהבות ממנו הייתה כה גדולה, שהוא שכנע את אולפני פוקס בעלי הזכויות להעניק את אותו הטיפול המחוספס לוולברין. התוצאה הייתה "לוגאן", אחד מסרטי האקשן-פנטזיה המהוללים של הזמן האחרון.
עם זאת, אפשר לומר מבלי להתבייש, "דדפול" הראשון לא היה סרט טוב במיוחד. נכון, הוא היה מרענן, אבל גם סבל מבדיחות אינפנטיליות, אקשן לא משהו, ומודעות עצמית שהפכה למתישה. מה שכן גרם לו להיות מהנה בצורה זו או אחרת, היה השחקן שגילם את הדמות הראשית, ריאן ריינולדס, שגם הפיק.
עכשיו מגיע "דדפול 2" - לבדוק האם הברק יכול להכות פעמיים, והתשובה היא שהוא לא. הסרט אומנם מזיע כהוגן בניסיון לשחזר שוב את ההצלחה, וכן, הא מצחיק פה ושם, אבל הסיפור מקושקש, ולא משנה כמה פעמים יפנה הגיבור למצלמה ויאמר "איזה תסריט גרוע" - זה עדיין לא מונע מהתסריט להיות ממש גרוע.
ריינולדס חבש על עצמו שוב את כובעי השחקן והמפיק, ואפילו קיבל קרדיט של תסריטאי שותף. הבמאי, עם זאת, הוחלף, ולפרויקט החדש הובא דיויד ליטץ', שלאחרונה הרשים בסרטי אקשן כמו "ג'ון וויק" ו"פצצה אטומית". "דדפול 2", לעומת זאת, נראה כמו רצף של עשרות סצנות שכבר ראינו בסרטים אחרים - בין שבסדרת סרטי "אקס-מן", "לופר" או "מהיר ועצבני" - כאשר מתברר שכל הרפרנסים והמחוות לא שווים דבר אם אין ליוצרים ערך מוסף להוסיף אליהם. ובהחלט אין להם.
דדפול סובל ממשבר קיומי בעקבות טרגדיה אישית, ומוצא את עצמו נאלץ להגן על חייו של מוטנט צעיר (ג'וליאן דניסון הניו-זילנדי) מפני כייבל, מתנקש רב עוצמה, שאותו מגלם ג'וש ברולין. זאת, אגב, הפעם השנייה זה חודש שבה ברולין הנהדר מגלם אנטגוניסט עם חיבה למסעות בזמן, אחרי ת'אנוס ב"הנוקמים: מלחמת האינסוף". הסרט אומנם אלים, אבל ההומור שלו עדיין מכוון לילדים בגילאי החטיבה, האקשן לא מאוד מסעיר, וליטץ' הבמאי מוכיח שוב שפאנצ'ים ותזמון קומי ממש אינם הצד החזק שלו.
אז נכון שאפשר להתנחם בהופעותיהם של ריינולדס, ברולין, דניסון וזאזי ביטס שגונבת את ההצגה בתפקיד דומינו, אבל זה עדיין מרגיש כמו בדיחה שחוזרת על עצמה יותר מדי פעמים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
