השכן עוד לא ישן

מי שנתקע עדיין עם תדמיתו של מאור כהן כשטותניק הפרוע מ"זקני צפת" ינפנף כהוכחה בשיר החותם את האלבום "מקום שקוף". השיר נקרא "שר בלי סיבה", לכאורה ה"אני מאמין" של כהן כזמר-יוצר עם "נימוקים" כמו "שר כי ככה זה יצא". אז לא. גם אם כהן מקפיד לשמר את רוח השטות והאגביות המרהיבה שלו, שיש לה עוגן נוסף באלבום - הדואט החמוד והקליל בהאזנה שטחית עם דורון טלמון מלהקת ג'יין בורדו, הרי שהאמת מורכבת יותר, מגוונת ועמוקה - ממש כמו היצירה של כהן בכללותה (שכוללת אותו גם כשחקן ובדרן מוכשר, אך כאן נתייחס רק להוויה המוזיקלית שלו).

וכהן, אמן של להקות ("זקני צפת", "הזבובים", "צמד ראות", "הבליינים" ו"ישראלים/פעולה/סקס") - הוא גם יוצר של אלבומי סולו נהדרים, ביניהם יצירת המופת "פרחי הרע", שבה הלחין ושר שירים של המשורר שארל בודלר (שתרגם דורי מנור). הלהט בשירה, הלחנים המצוינים וגם המילים היפות והחכמות - ממשיכים להתגלות גם באלבום הנוכחי של כהן.

אז מה התחדש? הכמיהה העזה לחוות עולם אחר, פלאי ופסיכדלי, שבו מרפים ומתמסרים לשלווה נצחית ("תן לרוח ללטף, תן לגוף להתעלף, על גבו של דב לבן, ותרכב איתו לשם)". "בואי ננסה לעוף, בואי למקום שקוף", שר כהן בשיר האהבה היפה "איתך", שהעניק לאלבום את שמו, אבל לצד מוטיב השמש והאור מתנסח באלבום גם מוטיב סותר של קמילה ומוות, כולל מסקנות פסימיות על הימים שאחריו ("לא נהיה כאן כבר כשימצאו את התשובה לשאלה שלך") עם מודעות עצמית חזקה - "תיזהר במוות לא להתאהב", הוא מתרה בעצמו - והפחד להיות "בינוני" (שם אחד משיריו).

שני השירים המקשרים בין האור לחידלון הם "ושוב", שהלחין למילים של לאה גולדברג, שבו הנערה "מכבה בלאט את המנורה", עם המשמעויות הסמליות הנלוות; ו"הלך נפש" שהלחין למילים של רחל, שבו היום מת וכמוהו החיים, אך יש השלמה ("לא אמרה פי הגורל, גורל רודה, אלך בגיל לקראת הכול, על כול אודה!"). כך גם השירה של כהן - התשוקה נלפתת בעצב, הרוך ברוק ומורכבות שנצבעת בגווני הפרדוקסים ("מדבר כל-כך הרבה על חופש. מפחד ממנו כמו מאש. איך אפשר להישאר שבע, כשהעולם כל-כך רעב").

בהופעת ההשקה של האלבום - שנערכה לאחרונה במועדון צוותא בתל אביב - התחדד מוטיב המוות והזיכרון באמצעות שירים שכהן בחר לבצע מאלבומיו הקודמים, כמו השיר "העט של בנצי" שהלחין למילים של חנוך לוין ("ביום ההולדת של בנצי / בנצי קיבל עט / כל היום קשקש לו בנצי בעט / ובלילה מת / ישב לו אבא של בנצי / וכתב מכתבים בעט / מה כתב אבא של בנצי בעט? / 'בנצי מת'"). אבל גם התחזקה העליצות שוחרת הטוב של כהן, ששר בקול הבריטון היפה שלו חלק מהשירים כמו ששרים עם גיטרה סביב למדורה בקומזיץ של רומנטיקה - עם שיאים רקידים כמו "השכן שלא ישן" ופרידתו מהקהל בסיום "איזה אחלה עולם" (העיבוד שלו ל- what a wonderful world): "ובא לי כל-כך לומר שאתכם אני אוהב כל-כך".

"ככה זה יצא", חותם כהן את האלבום שלו, ונסכם בכך שזה יצא לו מעולה.