"סולו" - סרט בינוני שמקהה את האהבה ל"מלחמת הכוכבים"

יותר מכל סרטי "מלחמת הכוכבים" מ-1977 ועד היום, "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", שיצא לקולנוע בשבוע שעבר, הוא זה שזכה לנתוני הפתיחה הקשים ביותר. זה התחיל מכך שאף אחד לא באמת היה צריך סיפור מקדים על מעלליו של האן סולו הצעיר (האריסון פורד בטרילוגיה המקורית, אלדן אהרנרייך בגלגול החדש), שהתחיל כנוכל אנוכי והפך להיות אחד ממושיעי הגלקסיה, והרעיון לפענח את עברו התקבל על-ידי המעריצים באופן מסויג במקרה הטוב. אם זה לא הספיק, גם עשיית הסרט לוותה בקשיים, כאשר הבמאים המקוריים (כריס לורד ופיל מילר), שהיו אמורים להביא ליקום המתרחב של "מלחמת הכוכבים" רוח רעננה ומשעשעת, פוטרו במהלך הצילומים בעקבות חילוקי דעות אמנותיים עם ההפקה, ואותם החליף זוכה האוסקר רון הווארד ("נפלאות התבונה", "אפולו 13"). במאי שידוע כאיש מקצוע מיומן, אבל לא כיוצר בעל טביעת אצבע ייחודית.

בסופו של דבר, יצא "סולו" לעולם מעט מוכה וחבול, אבל עדיין עם ארומה של אירוע קולנועי מתוקשר ומסקרן. עכשיו הגיע הזמן לבחון אותו, לא דרך קשיי ההפקה או הידיעה כי מדובר במסחטת כסף יותר מאשר יצירה שעומדת בפני עצמה. אבל האמת היא שגם אם מתנתקים מכל אלה, מדובר בחדשות פושרות למדי. "סולו" הוא מה שנקרא בעולם הקומיקס, "סיפור המקור" של הדמות במרכזו. הסרט שואף להסביר לנו איך הפך הצעיר העני ורב התושייה לאחת הדמויות האהובות ביותר בתולדות הקולנוע, ומתעקש לתת תשובות גם למה שבכלל לא שאלנו: איך האן קיבל את השם סולו, מה הסיפור של תליון הקוביות, איך השיג את המילניום פאלקון, את הווסט המפורסם, את המגפיים - הכול. ומה מתברר? שהאן סולו הוא בעצם תוצר של משהו כמו שבוע אחד בחייו, שבו נקלע להרפתקה חללית והסתבך עם כנופיות מורדים ואנשים רעים מאוד.

הבעיה האינהרנטית של "סולו" היא שהוא לחלוטין מבטל את כל הטרילוגיה המקורית: ב"מלחמת הכוכבים" ראינו איך הפך סולו ממישהו שאכפת לו רק מעצמו, ללוחם חופש. והנה הסרט החדש מספר את אותו דבר בדיוק. לזה אפשר להוסיף בינוניות מוחלטת שמאפיינת את הסרט. "סולו" נראה טוב, אבל אין בו שום רגע זכיר באמת - הכתיבה עצלה והופעות השחקנים מרגישות על אוטומט. בעיקר בולטת לרעה אמיליה קלארק, שכנראה השאירה את כל הכריזמה שלה על הסט של "משחקי הכס".

"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" הוא מסוג הסרטים האלו שאין בהם שום דבר באמת רע, אבל שום דבר באמת טוב. עוד סרט בפס ייצור, שמקהה את האהבה הגדולה לה זכה המותג המפורסם. עם זאת, מילה טובה בכל זאת מגיעה למי שהעמיד את עצמו בסיכון הגדול ביותר - אלדן אהרנרייך. להיכנס לנעליו של האריסון פורד בהופעה אייקונית זה לא דבר של מה בכך, ואהרנרייך איכשהו מצליח להקסים על אף נתוני הפתיחה שקיבל.