הייטקיסטים בכל החברות - התאגדו!

הייטק הוא לא תחום שאנשים רגילים לדבר בו על זכויות עובדים. האמירה האומללה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחרונה, כי לפני 100 שנים היה צורך בוועדים וכיום הם רק פוגעים בחברה, לא נוצרה יש מאין. אני יכול להעיד כי תרבות העבודה ההייטסקטיסטית נרתעת מהרעיון של איגודים, והעובדים חושבים לרוב שאם השכר שלהם גבוה ויש להם רכב חברה - הם לא צריכים לדאוג לדברים האלה, בין היתר גם כי "ביבי אמר". אבל האמת היא שגם בהייטק, כמו בכל תעשייה אחרת, אם לעובדים אין כוח יציג הם יכולים למצוא את עצמם מפוטרים בשרירותיות ונפגעים, בלי שיש להם מה לעשות. זה בדיוק מה שקרה בחברת SAP, שבה אני עובד מזה 19 שנים.

בקיץ 2014, מצאו עצמם 70 מעובדי החברה מחוסרי עבודה לאחר שהוחלט לסגור את מפעל החברה בכרמיאל, ללא התראה מוקדמת.

העובדה שבהניד עפעף אני ומשפחתי יכולנו להימצא בדיוק באותו המקום, ושרק במזל פסח עלי ועל חבריי גל הפיטורים הזה, בשילוב תחושת חוסר האונים שלא יכולתי לעשות דבר למנוע כאב לא רק של האנשים שספק כיצד השתלבו מחדש בשוק העבודה כשמדובר בפריפריה ובמאות מבני משפחתם שנאלצו להתמודד עם המכה - יום בהיר אחד, הביא אותי להבנה שאנחנו חייבים להתאגד.

שעת הכושר הגיעה והתחלתי לרתום את העובדים לחתימה על הקמת ועד, בתוך יומיים כבר היו לנו מספיק חתימות בשביל להקים ועד יציג. ואחרי 27 חודשים של משא ומתן מפרך, עם ההנהלה השגנו עבור 600 עובדי החברה את ההסכם הקיבוצי הראשון בתולדות ההייטק בארץ.

מה שאירע במאי 2014 לא יישנה. העובדה כי מנהלי החברה בדרגים הגבוהים ביותר יודעים כי 600 העובדים הם מקשה אחת תגרום להם לחשוב פעמיים לפני כל צעד אסטרטגי ואקטיבי שיבחרו לעשות.

הכוח שבהסכם הזה הוא בשורות הקטנות שיש עבורן משמעות גדולה על שגרת יומנו, כמו גם על יציבות עתידית. כך הוסדרו במסגרת ההסכם הפרשות סוציאליות עד המקסימום האפשרי לפי חוק, הסכמה על תנאי הפרישה עם הוועד והבטחה כי פיטורים מהירים בהתראה קצרה לא יקרו. פיטורים על בסיס ביצועים התהליך עשוי להימשך כ-6 חודשים, על-פי רצון העובדים.

במידה ויש תקציב להעלאות שכר ובדרך כלל יש, לפחות 1% העלאה לכולם ורק מעבר לזה תגמול על בסיס ביצועים. משמע, אין ייבוש של אף אחד אך עדיין יש תגמול לפי ביצועים. דמי הבראה בגובה של 450 שקל ליום ומימון כבישי אגרה למי שמחזיק ברכב ליסינג, עם שעות העבודה המטורפות, מדובר בהקלה משמעותית בדרכנו אל יעד חשוב לא פחות - הבית והמשפחה.

למרות ההישגים, אפשר לספור היום על כף יד אחת את חברות ההייטק שחתמו כבר על הסכם קיבוצי: "מבניר"- מה שנשאר מהענקית קומברס ו"שורקומפ" שמאוגדת בכוח לעובדים.

אסור לעובדי ההייטק, מטכנאי ועד למנהל פיתוח, לוותר על הזכות להוביל שינוי במקום העבודה הפרטי שלנו וכתוצאה מכך גם בשוק העבודה בישראל. אני קורא לכל ההייטקיסטים להבין ש"אם אין אני לי, מי לי", ושכדי להביא למיצוי זכויות ויישומן בפועל - אין דרך אחרת מאשר להתאגד. לא בשביל לפעול נגד ההנהלה, אלא כדי לקחת חלק אמיתי ומשמעותי בחברה בה הוא עובד ושוהה בה על-פי רוב יותר מאשר בבית , וכדי לשמור על הזכויות שלנו.

נדע שעשינו את שלנו כאשר הקודקוד שם למעלה, ראש הממשלה, יבין שלא רק לפני 100 שנים היה צורך באיגוד עובדים, אלא גם בעוד 1000 שנים יהיה בהם צורך.

כאשר בוסים גדולים ובעלי חברות ישכילו להבין כי מדובר בהליך אכפתי של העובדים כלפי מקום עבודתם, הרוצים להיות מעורבים, לתרום, להציע הצעות ולייעל ולא רק לקטר ולהתלונן, ויעודדו בעצמם את העובדים להתאגדות ולחתימה על הסכם קיבוצי אדע שעשיתי את שלי. עד אז, כפי העולה מכותרות השבוע האחרון וההסכמה שבשתיקה של שר האוצר שלנו - נראה כי עלינו לדאוג לעצמנו.

■ הכותב הוא יו"ר ועד העובדים של חברת SAP בישראל, משתתף בתוכנית "יוזמים שינוי" בארגון "הברית הישראלית".