רק שת"פ בינ"ל ימגר את הטרור

במצב הנוכחי בישראל ובמדינות רבות בעולם, נראה כי המאבק בטרור וביטחון הפנים הם בבחינת אומנות - אומנות פתרון הדילמות הקשות והמורכבות הכרוכות במאבק בתופעה זו, ואומנות מציאת האיזונים הנכונים בין אסטרטגיות לשיטות פעולה שונות, ולעתים אף נוגדות.

השחקן שמולך, הטרוריסט, עוסק כמוך באיתור טכניקות חדשות, התעלות על החסמים החדשים, ולומד מ"עמיתיו" בעולם. ההתמודדות איתו דורשת משאבים אינסופיים, ועומדת בראש סדר העדיפויות של מרבית ממשלות העולם. אך מענה נקודתי איננו מספק. המלחמה בטרור היא קרב ארוך הדורש טיפול נקודתי, רוחבי, קצר-טווח, וגם ארוך-טווח, ובעיקר - למידה מניסיון מקומי וגלובלי.

גורמי האכיפה בכל מדינה עומדים בפני אינספור אתגרים, חלקם חשופים יותר ומרביתם פחות במלחמתם העיקשת בטרור. למשל, הצורך לזהות את הגורמים המחוללים את הטרור. בעידן הנוכחי ישנם הבדלים משמעותיים הנובעים מסוגים שונים של טרור וזהות שונה של מבצעי טרור: "זאבים בודדים", רשתות מקומיות, תאים ממוסדים של ארגוני טרור, ועוד.

ישראל, בדומה למדינות רבות בעולם, חוותה בשנים האחרונות גל לשל פיגועי "זאב בודד", בהם צעירים ניסו לפגוע באזרחים ובכוחות משטרה באמצעות פיגועי דקירה או דריסה, לעתים פיגועים אלה בוצעו באמצעות נשק חם על-ידי רשתות מקומיות, כמו זוג בני-הדודים שניסו לבצע את הפיגוע במתחם שרונה בתל-אביב.

במקרים אחרים, הייתה זו חוליה ממוסדת של ארגון טרור שנשלחה לבצע פיגוע בישראל, כמו המחבלים המתאבדים שהגיעו לזירת הפיגוע כשהם לבושים בחגורת נפץ, בפיגוע הזכור לרע, בקפה "אפרופו" בתל-אביב, ופיגוע נוסף בקפה "מומנט" בירושלים, בפיגועי האוטובוסים וכו'. הטיפול בכל גורם כזה חייב להיות שונה, תוך התאמת כלים ושיטות פעולה רלוונטיים למאפייני האיום.

ומה מוביל את אותו מפגע? רבים בעולם סבורים כי הטרוריסטים הם שחקנים לא רציונליים, אולם רוב מבצעי הטרור בעולם מבצעים שיקולי עלות-תועלת רציונליים, אלא שהשיקולים שלהם שונים מאלה של אזרחי המערב. הכרת שיקולים אלה והבנת רציונל היריב הן מפתח להתמודדות אפקטיבית בטרור.

שקיים גם האספקט הציבורי - הצורך למצוא את האיזון הנדרש בין ערנות הציבור לאיומי הטרור ובין החוסן הציבורי להתמודד עם תופעת הטרור. ציבור שהוא ערני לאיומי טרור מהווה מכפיל כוח במאבק בתופעה זו.

בהקשר זה, מדינות המערב מבקשות ללמוד ממדינת ישראל על יכולותיה באשר לניהול חיים נורמטיביים בסיטואציה של טרור. על היכולת להשיב לקדמותם את החיים ברחוב ובעיר שבהם היה פיגוע. עוד מבקשות ללמוד, כיצד ניתן למזער את מספר הנזקים וכיצד מצמצמים את זמן התגובה והחזרה לשגרה כדי להשיב את הסדר הציבורי. הערנות של הציבור הישראלי היא מאפיין שהאירופים יצטרכו לעבוד שנים כדי לחנך אליו את הציבור.

עם זאת, ערנות ציבורית גדולה מדי עלולה לכרסם בחוסן הציבורי, ולהעצים את החרדה מהטרור. ומעל כל הדילמות הללו, ניצבת הסוגיה של התנגשות דטרמיניסטית (לכל מאורע יש סיבה) בין הערכים הליברליים-דמוקרטיים של המדינה לבין האפקטיביות של המאבק בטרור.

נדבכים מרכזיים אלה של אומנות המאבק בטרור עומדים לפתחם של מקבלי ההחלטות העוסקים בהתמודדות עם טרור, ובראש ובראשונה לפתחם של השרים לביטחון פנים האמונים על רשויות האכיפה, השיטור וההצלה, ומחייבים את הידוק שיתוף-הפעולה הבינלאומי הבילטראלי והמולטילטראלי (רב-צדדי).

כנס ייחודי שנפתח היום בירושלים בנוכחות השרה האמריקאית לביטחון המולדת קירסטן נילסן, לצד עוד בעלי תפקידים בתחום ביטחון הפנים והגנת המולדת מהעולם, יעסוק בנושא זה כקואליציה להתמודדות עם האתגרים המשותפים.

בהקשר זה, ישראל לא לבדה עוד. ההתמודדות עם דילמות דוגמת אפקטיביות המאבק אל מול ערכים ליברליים ודמוקרטיים, ואפקטיביות המאבק אל מול שמירה על פרטיות, כבר אינן מנת חלקה שלנו בלבד. שחקניות גדולות נוספות בזירה, כמו ארה"ב ואחרות, למדו על בשרן בשנים האחרונות את משמעות הטרור, והן מכירות בצורך האקוטי לשתף וללמוד מהניסיון של כל אחת במאבק בטרור.

■ הכותב הוא מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור ICT במרכז הבינתחומי הרצליה.