משק המים צריך רגולציית בצורת

שנת בצורת חמישית ברציפות ומאזן המשקעים החמור, במיוחד בצפון הארץ, מציבים בפני מועצת רשות המים אתגר משמעותי, על סף מצב חירום. שוב מתברר עד כמה נכונה ונחוצה הייתה ההחלטה לייעד גוף מקצועי לניהול משק המים בדמותה של מועצת רשות המים, גוף שיחסית מנוטרל מלחצים פוליטיים וסקטוריאליים, ועל אף חסרונו, שלעיתים קרובות הוא מושפע מידי מנציגי האוצר. כאן עולה השאלה מהו ארגז הכלים עמו רשות המים יכולה להתמודד עם הבצורת? האם כלים רגולטוריים הם המפתח להתמודדות עם הבצורת?

היטל בצורת: בבצורת הקשה האחרונה (2009-2010) הונהג "היטל בשל צריכת מים עודפת". ההיטל, לצד קמפיין אפקטיבי ("מתקלפת"), הביא לירידה בצריכת המים במגזר הביתי, ירידה קריטית שנאמדה ב-15% לגבי מה שעד אז חישבו כלכלנים כי היא "צריכה קשיחה" אשר אינה נתונה לתנודות. חרף זאת, זכה ההיטל לביקורת ציבורית נוקבת, אם משום שהמגזר הביתי הוא בעיקר זה שנשא בו, ולא החקלאי והתעשייתי; ואם משום שמחירי המים בסופו של דבר האמירו משמעותית.

כספי ההיטל הופנו למשרד האוצר ולא לטובת משק המים, מה שגרר ביקורת נוספת. תאגידי המים עליהם נגזר מכוח החוק לשמש כגובי ההיטל עבור משרד האוצר ספגו לחינם מכה תדמיתית קשה ממנה הם מתקשים להתאושש עד היום. בשנת 2010 הוקפא ההיטל, כשברקע התנהלו בבג"ץ מספר עתירות נגדו, ובמקום זאת, מחירי המים הועלו בכ-40% בשתי פעימות.

נוכח מחירי המים הנוכחיים, ועל אף שהינם נמוכים השוואתית לתעריפי המים במדינות ה-OECD, מוצע שלא להשית היטל בצורת פעם נוספת. דומה כי עלייה משמעותית נוספת עלולה לשמש "קש השובר את גב הגמל", עד כדי חשש להמשך עצמאות מועצת רשות המים, עצמאות קריטית לניהול המשברים שבדרך. אף תאגידי המים יתקשו להתמודד עם גביית מים בשיעורים גבוהים עוד יותר מהיום.

נזכיר, שכבר עתה, במבנה התעריפים הנוכחי בו שני תעריפים, כשהגבוה הינו על צריכה מעבר לכמות בסיסית - ישנו תמריץ כספי לחיסכון במים.

נראה כי כלי המשחק הרגולטורי העיקרי בו רשות המים תנווט את דרכה יהיה קיצוץ במכסות מים, במיוחד לחקלאות. מקום כואב, אך כנראה אין מנוס. יש כמובן להיערך לפיצוי החקלאים בהתאם.

יש לשבח את רשות המים על שהשכילה בעבר לקבוע אמצעים רגולטוריים כלכליים המסייעים כבר עתה למאזן משק המים: קביעת תשלומים עודפים על הזרמות מזהמים לשפכים, למשל. הדבר הביא לשיפור דרמטי באיכות השפכים ואפשרות להפנות קולחים רבים יותר לחקלאות.

בנוסף, פרויקט ענק לטיהור מים מזוהמים נעשה "מתחת לרדאר" בשנים אלה בגוש דן. הוא נעשה תוך שימוש בכלי רגולטורי. מתן פטור מהיטלי הפקת מים הביא יזמי בנייה לבצע לטיהור עצמי של המים מזיהומים תעשייתיים והחדרתם חזרה לעומק האדמה. מספר יזמים משמעותיים מפעילים מתקני טיהור, ואלה יחדיו משמשים כמפעל לטיהור מים מזוהמים, שבעבר היה לוקח שנים רבות לפתחו. המים המטוהרים מוזרמים לאקוויפר C העמוק יותר והנקי יחסית, כדי שישמש כאוגר חירום לגוש דן. למעשה, תוך שימוש בכלים רגולטוריים-כלכליים, העבירה רשות המים את ביצוע הפרויקט למגזר הפרטי.

וכמה מילים על המשך הקצאות המים לירדן: המהומות האחרונות מול חצרו של המלך אינן אמורות לפטור את הגורמים מדיון מחודש ועדכני על היקף ההקצאה לירדן. חלק מהמכסות מותלה על-פי ההסכמים הבינלאומיים בפירוש ביכולת הסבירה של ישראל לספק מים. ברור שישראל חווה בצורת קשה במיוחד, ואם לא תערוך בחינה מחדש של יכולתה לצמצם, ולו במעט, במכסות המים בעת הזו - ברור כי מעתה תהא משועבדת ומחויבת, מכוח המנהג, למלוא ההיקף, זאת ללא קשר ליכולתה הסבירה והאמתית לספק מים אלה.

כך או אחרת, אין כל ספק שיש להיערך להגברת ההתפלה, אם באמצעות שני המתקנים עליהם כבר הוחלט ואם בהגברת כושר הייצור של המתקנים הקיימים.

■ הכותב הוא ראש מחלקת איכות הסביבה ושותף במשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות'.