לעזור לעסקים קטנים לייצא

כאשר הפעילות הכלכלית-עסקית במשק המקומי מצטמצמת, מתבקש באופן טבעי לחפש הכנסות ממקורות נוספים. בשל ההאטה במגזר העסקים היצרניים הקטנים בתעשייה המסורתית, טבעי שהם יבחנו אפשרות של פעילות בשוקי חו"ל. זאת, כחלק מבניית אסטרטגיה עסקית המתבססת על רכישת יתרון תחרותי מתמשך. אולם באופן פרדוקסלי דווקא ביצוא, חלקם של היצרנים הקטנים (שמהווים 88% מכלל מפעלי התעשייה בארץ) הוא מזערי - 1.47% בלבד מכלל היצוא התעשייתי. וכך, בשנת 2016 הסתכם היצוא של עסקים אלה בסך 2.45 מיליארד שקל, מתוך כלל היצוא בסך 165.58 מיליארד שקל.

מגמה זו של ריכוזיות היצוא, והותרתו בידיים של מספר מצומצם של חברות גדולות, באה לביטוי גם באשר ליצוא הכללי (שאינו לאו דווקא בתעשייה), שם עולה כי החלק היחסי בהיקף היצוא של כלל העסקים הקטנים הוא 3% בלבד, בעוד 97% מהיצוא נעשה על ידי עסקים בינוניים וגדולים.

מסקר שערכה התאחדות המלאכה והתעשייה עולה, כי רבים מהעסקים היצרניים הקטנים חוששים לפעול בתחום זה: מדובר בעסקים ותיקים ומשפחתיים, אשר אינם פונים אל תחום היצוא מטעמי שמרנות וזהירות, בשל היעדר דור המשך, ואפילו בשל חוסר הבנה של הצורך והערך המוסף הטמון ביצוא המוצר שלהם, לשווקים אחרים. היצוא מחייב היערכויות מוקדמות של העסק, לרבות בדיקת מוכנות והיתכנות, הכנה בפועל ליצוא, ותכנון צעדים להצלחה.

להלן מספר חסמים אשר מונעים מהיצרנים הקטנים לעסוק ביצוא וכך גם לצמוח:

● היעדר הון אנושי מתאים ו/או עובדים שעברו הכשרה מתאימה.

● מחסור במשאבים כספיים: עסקים יצרניים רבים סובלים מקושי לגייס הון לפעילות העסק.

● חוסר מודעות: עסקים קטנים רבים מתאפיינים בשמרנות ניהולית, ואינם מגבשים אסטרטגיה שעיקרה פנייה לפלחי שוק חדשים המחייבת פיתוח או שינוי במוצרים קיימים.

● היעדר חדשנות: דוח של ארגון ה-OECD על מצב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, קבע, כי חלקה של ההוצאה העסקית הלאומית על מו"פ בעסקים קטנים ובינוניים הוא 27%, ונמוך מהממוצע ב-OECD. יתרה מזאת, פחות ממחצית העסקים הקטנים והבינוניים בישראל עוסקים בדרך כלשהי בחדשנות.

● העסקים הקטנים כמעט אינם נגישים לכלי הסיוע המוצעים כיום (המדען הראשי, החוק לעידוד השקעות הון, מסלולים שונים של מכון היצוא), שמכוונים בעיקר למפעלים בעלי יתרון לגודל. כלי הסיוע הממשלתיים אינם מתבססים על בידול ברור בהקצאת משאבים למפעל תעשייתי קטן, בינוני ומפעל גדול, בהתאם להגדרות עסק זעיר, קטן ובינוני בחוק.

על אף האמור לעיל, נראה כי נגישות העסק היצרני הקטן ליצוא קלה מכפי שחושבים. לעסקים אלה יתרונות רבים של מהירות בקבלת החלטות, גמישות, מחויבות אישית של הבעלים, ומיקוד. יותר מכך, עידוד עסקים קטנים לפעול בתחום היצוא הוא יעד לאומי אסטרטגי, ולפיכך יש לגבש תוכניות ייחודיות לעידוד ולהגברת החשיפה של עסקים אלה ליצוא, שייתנו מעטפת כוללת למפעלים קטנים אשר מעוניינים לייצא.

על התוכנית להתרכז במספר תהליכים: פיתוח תוכניות אימון וליווי הבעלים של העסק הקטן כבר בתחילת שרשרת הרעיון (עוד לפני שהחליט אם אכן לצאת לדרך היצוא). זאת, תוך החדרת האמונה בדבר היכולת לפרוץ עם יוזמה עסקית מבוססת לשווקים בחו"ל, לצד אורך רוח ויצירת מחויבות לתהליך, יצירת מסגרת תמיכה בהקצאת משאבים שיופנו להכשרה ניהולית של בעל העסק, להכנת תוכנית עסקית ולמציאת מקורות אשר יסייעו לו בקבלת החלטה עקרונית להתחיל לייצא.

תהליכים נוספים בתוכנית הם - לפעול להגברת פעילות החדשנות של העסקים הקטנים בענפי התעשייה המסורתית, שאינם מבוססי מו"פ; יצירת קרנות מימון ייעודיות לעסקים קטנים לצורך חדשנות; שדרוג קווי ייצור ופיתוח מערכי שיווק; סיוע בעלות ביטוח סיכוני סחר; סיוע בזיהוי שווקים שבהם התחרות קטנה יותר, וכך לתעשיין הישראלי הקטן יתרון; חניכה צמודה על-ידי מכון היצוא ונספחי הכלכלה בשגרירות ישראל בעולם.

השורה התחתונה: מדובר בצעד הכרחי ואפשרי. השאלה היא: האם ממשלת ישראל תושיט לנו יד?

■ הכותב הוא נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה.