אין נסיבות מקילות לרומן של המנכ"ל

הייתי שמחה להיות זבוב על הקיר בישיבת דירקטוריון אינטל העולמית, שהחליטה על פיטורי המנכ"ל בריאן קרזניץ'. היו"ר אנדי בריאנט וחברי הדירקטוריון יכלו לחפש מגוון תירוצים להשארת קרנזיץ' בתפקיד גם לאחר שנחשף כי הפר את מדיניות החברה וניהל רומן עם עובדת. ותירוצים לא חסרים. הרומן היה בהסכמה, לפני עשר שנים, קודם לכהונתו כמנכ"ל, והעובדת לא הייתה כפופה לו ישירות. מי שהיו רוצים להיאחז בכהנה וכהנה נימוקים, היו מוצאים.

אבל המסר שעלה מישיבת הדירקטוריון היה חד-משמעי, וגם תגובת הדירקטוריון בהודעה לתקשורת נפתחה במילים - "הדירקטוריון בטוח באסטרטגיה של אינטל. בהתחשב בציפייה, שכלל העובדים ינהגו לפי הערכים של אינטל ויצייתו לקוד התנהגותה, קיבלה מועצת המנהלים של החברה את התפטרות קרזניץ'".

בכך באה לסיומה קריירה של 35 שנה בחברה, שהגיעה לשיאה לפני חמש שנים,עם מינויו למנכ"ל. במרוצת חמש השנים הללו קרזניץ' זכה ללא מעט שבחים. הוא חתום על עסקת מובילאיי, שהסבה גאוות יחידה לישראל וגם פריצת דרך חשובה של החברה אל שוק המכוניות האוטונומיות. הוא זכה להצלחות בתחומי פיתוח חדשים גם בינה מלאכותית, בינה עסקית ומעבדי הסלולר דור 5, ובשורה התחתונה הכנסות החברה בהובלתו עלו מ-56 מיליארד דולר ל-63 מיליארד דולר. זה לבד אמור להיות לשביעות רצונם של הדירקטורים.

אבל קרזניץ' ניהל רומן אסור על-פי תקנות אינטל, וחברה שיש לה עמוד שדרה מוסרי לא יכולה לספק לראש המערכת נסיבות מקילות. שתי עובדות מעניינות בהקשר הזה. האחת, הדרך שבה התגלה הרומן. העובדת חלקה את המידע עם עמיתה בדרגי הניהול, ועל אף שמדובר במידע אישי, עמיתתה הבינה שעליה לדווח על כך ליועץ המשפטי של החברה. השנייה, אינטל קיימה חקירה עצמאית ונעזרה גם בגופים חיצוניים כדי לבחון את אמיתות המידע. החברה ניהלה חקירה נגד המנכ"ל. כמעט בלתי נתפס.

כאן באים לביטוי הן רוחו החשובה של קמפיין MeToo# שהסעיר את העולם, וגם תובנות שבאו בעקבותיו. בכמה מדינות כבר הובילו קמפיינים ציבוריים נלווים המתמקדים במניעת הטרדות מיניות במקום העבודה, שהן ההטרדות המיניות הנפוצות בעולם המערבי. במרבית הקמפיינים הללו התמקד חלק ניכר מתשומת-הלב באחריות של הצופים מהצד, של העמיתים לעבודה שנחשפים להטרדה מינית מכל סוג, ואינם עושים דבר כדי למנוע אותה.

העברת האחריות כלפיהם יצרה שינוי והגדילה במאות אחוזים את הדיווחים על הטרדות מיניות. זאת, הן מצד הקורבנות, שלעיתים קרובות מוצאות את עצמן משותקות מפחד או במעמד זוטר ביחס למטריד, וגם מצד קולגות. חובת הדיווח כשמה כן היא, חובה, לא עניין לבחירה. כך נהגה עובדת אינטל שנחשפה למידע שקושר את הבוס שלה לעבירה על החוק למניעת הטרדות מיניות ועל תקנון החברה. היא דיווחה והעבירה להנהלה ולדירקטוריון את האחריות לפעול בנושא.

וגם שם, בדומה לדרגי הניהול הזוטרים, הבינו שקבלת אחריות היא עניין מחייב ויזמו בדיקה אובייקטיבית שתספק להם מידע חד-משמעי: היה או לא היה. ומרגע שהובהר שהיה, גם 7 מיליארד דולר שהוסיף לקופת החברה, לא עזרו לו. קרזניץ' הלך הביתה מעכשיו לעכשיו. בלי שאפילו יישאר לחפיפה עד שייכנס מנכ"ל חדש. תם עידן.

אני יודעת, בכל סיפור מסוג זה צפים גם קולות נגד, כאלה שאומרים שהחברה הלכה רחוק מדי, שהענישה אינה מידתית, שאין דין רומן בהסכמה כדין הטרדה פוגענית. ולאלה אני משיבה: כאן הטעות. טולרנטיות כלפי חלק מהפעולות או כלפי חלק מנושאי התפקידים, מנציחה את המצב שנגדו אנחנו נלחמות ונלחמים. אין מקום לרומן מסוג זה במקום עבודה בדיוק בגלל התחום האפור. בדיוק בכדי להגן על נשים, וגם על גברים מיצירת סביבת עבודה שבה הם נמדדים גם על רקע מיניותם.

רק כשיהיה ברור מעל לכל ספק מה הם הגבולות ומה המחיר שיש לשלם כשהם נחצים, נוכל להצביע על שינוי ממשי ועל צמצום התופעה הזו, שעל-פי הסקרים, חווה על בשרה ובנשמתה אחת מכל 15 נשים.

■ הכותבת היא מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה.