עידן הטק-ווש: סטארט-אפיסטים, אל תחשבו על אושוויץ

ביום חמישי עמדה ממשלת פולין מאחורי שני פרסומים בולטים בעיתונות הישראלית. הראשון היה המודעה המשותפת לה ולממשלת ישראל, שנועדה לסיים את משבר "חוק השואה" - אך בפועל התנערה מאחריותם של משתפי הפעולה הפולנים לשואת העם היהודי, והשוותה בין אנטישמיות ל"אנטי-פולניות". השני היה ראיון נרחב ל"גלובס" של שרת החדשנות הפולנית, ידוויגה אמילביץ. היא קראה לסטארט-אפים ישראלים לשלב ידיים עם ההייטק הפולני ואף להקים במדינה מרכזי פיתוח, והציעה הטבות כלכליות משמעותיות לאלה שיבחרו לעשות זאת.

השרה, והמשלחת העסקית שהגיעה איתה, לא רצו לדבר על חוק השואה. בצדק מבחינתם: מה להם ולזה? הם עוסקים בעתיד, לא בעבר. על פניו, גם סטארט-אפים ישראליים שיבחרו לקבל את ההצעה הפולנית לא צריכים לחשוב בדרך על אושוויץ. מדובר בביזנס נטו, שבו כל הצדדים מקפידים לשמור מרחק מפוליטיקה. גם לנו, בעיתון, לא הייתה בעיה לפרסם את היוזמה הזאת: עם או בלי הקשר פוליטי, היא מעניינת וראויה לדיון. 

ובכל זאת, בואו נחשוב על תרחיש היפותטי שבו ורשה, בעודה מעבירה את החוק האוסר לייחס לפולנים אחריות לשואת העם היהודי, מפרסמת הצהרה נוסח: "היחסים בינינו לבין מדינת ישראל רק משתפרים, כפי שאפשר ללמוד משיתוף הפעולה הפורח בתחום ההייטק". ואפילו אם היא לא תגיד זאת במפורש, המסר עשוי לעבור: ישראל אולי מוחה על הפגיעה בזכר השואה, אבל בשטח העסקים כרגיל. לא רק מול החברות הפולניות, אלא גם מול הממשלה בוורשה, שביד אחת פוגעת בזכרון השואה - ובשנייה מצ'פרת את ההייטקיסטים מישראל.

הדמוקרטיה וזכויות האזרח נדחקות

כבר לא מעט שנים שההייטק, על ההילה שהתחום נהנה ממנו, הוא סמל הנורמליות, הקדמה והעוצמה הכלכלית. דוברים פוליטיים מיומנים יודעים שאפשר להשתמש בו כדי להלבין את הצדדים האפלים יותר במדיניותם. טק-ווש, אם תרצו.

זה נכון לא רק לגבי ממשלת פולין, אלא גם לגבי ממשלת ישראל. שלא יהיה ספק: הממשלה לא רק מטפחת את תעשיית ההייטק המקומית, אלא גם פועלת לזיהוי תחומי מחקר חדשים שאליהם עליה לפרוץ (חשיפת "גלובס" מהשבוע שעבר, בדבר התקצוב למחשוב הקוונטי, היא דוגמה מייצגת). אלא שקשה להתעלם מהרושם שפריצות הדרך האלה משמשות את ראש הממשלה נתניהו כדי ליחצן את ישראל לעולם וגם לאזרחיה, כשביד השנייה ממשלתו מנהלת מתקפה על עקרונות הדמוקרטיה: חופש הביטוי, זכויות מיעוטים, כיבוד שלטון החוק, חופש דת וחופש מדת, עצמאות התקשורת, והרשימה רק מתארכת מדי יום.

פולין וישראל הן דוגמאות מתונות. אם פעם היו מי שחשבו שהטכנולוגיה תשחרר את האנושות, שזרימת המידע החופשית תפיל משטרים דיקטטוריים, כיום אנו מבינים עד כמה התפיסה הזאת הייתה נאיבית. סין היא הדוגמה הבולטת ביותר: פרט למלחמת הסחר הנוכחית מול ארה"ב, היא עולה שוב ושוב לכותרות בזכות הפיכתה למעצמה טכנולוגית, השקעות הענק של בייג'ינג בתחומים כמו בינה מלאכותית, והפיכתן של חברות כמו עליבאבא ושיאומי לענקיות עולמיות. בכל התקופה הזאת המשטר הסיני ממש לא הפך דמוקרטי, ולא הפסיק להפר בסיטונות ובאכזריות את זכויות האדם הבסיסיות ביותר של אזרחיו. זה פשוט נדחק הצידה.

לא להתנער מאחריות מוסרית

רבים מאיתנו מצפים מחברות הייטק לא לספק באופן אקטיבי כלים המשמשים לפגיעה בזכויות אדם ואזרח. בישראל נשמעות קריאות לפיקוח על חברות "סייבר התקפי" ו"ניתוח דאטה" (הו, השמות המכובסים האלה) שמוכרות את פיתוחיהן למשטרים אפלים או בעייתיים. בארה"ב עובדי אמזון ומיקרוסופט מחו נגד שיתופי פעולה טכנולוגיים עם רשות ההגירה, על רקע המשבר בגבול עם מקסיקו, ואילו עובדי גוגל דרשו לבטל חוזה עם הפנטגון מחשש לפיתוח נשק מבוסס בינה מלאכותית.

אך כיצד צריכות אותן חברות להגיב לחשש שנעשה בהן שימוש יחצני ציני, מצד ממשלות שרוצות לשוות למדיניותן מראית עין של נורמליות? מדובר בתחום אפור בהרבה, שבו לא קל לבוא בטענות להייטקיסטים. בכל זאת, קשה לצפות מהם לדחות הזדמנויות עסקיות אטרקטיביות רק על בסיס החשש הזה. קשה לצפות מחברות הייטק להתעלם לחלוטין מהשוק הסיני הענק, לנפנף את ורשה בבוז או להגיד לממשלת ישראל - גם אם זועמים על מדיניותה - "קחו את הכסף וההטבות שלכם ולכו מכאן".

מה שכן אפשר לצפות לו מחברות ההייטק הוא לגלות מודעות, אחריות ואומץ לב אל מול הטק-ווש. להשמיע את קולן גם בסוגיות שלא נוגעות לפעילותן העסקית הישירה. להשתמש בכוחן כדי להביע מחאה אל מול עוולות שלטוניות ויוזמות מזיקות, ולפעול לתיקון המצב. לא להתנהג כאילו זה לא העסק שלהן. אם לחזור למודעה הפולנית-ישראלית שפורסמה ביום חמישי, נראה לי שהייתה לנו מספיק התנערות מאחריות מוסרית לאחרונה.