להגביל את ענקיות התרופות

מחירי התרופות החדשות מרקיע שחקים. כל שנה אנו נתקלים בדילמה הקשה בהחלטה על הרחבת סל התרופות, באילו טיפולים וחולים לבחור ואת מי לדחות. טיפול בתרופות החדשות  סרטן עולה לעיתים מאות אלפי שקלים לחולה. תרופות למחלות השכיחות כמו סכרת ומחלות לב דורש תקציבי ענק. הדבר יוצר מצוקה קשה בקרב החולים, ומכביד על תקציבי קופות החולים והממשלה.

מחיר התרופות יקר כי תרופות רבות נהנות ממונופול בזכות חוקי הקניין הרוחני הקשוחים שבמקור נועדו לעודד מחקר ופיתוח, אבל הפכו להיות כלי אסטרטגי בשימור מונופולים והארכתם, דבר הפוגע בכלכלת הבריאות ובזמינות אותן תרופות לחולים. כדי להאריך את המונופול, מבקשות חברות התרופות בקשות פטנטים רבות לאותה תרופה, כך כשהפטנט המקורי פג - יש עוד סוללה עבה של פטנטים שמגנה עליה. אפשר וניתן להילחם בפטנטים אלה, שרובם היה ראוי שלא היו ניתנים, ולבטלם. אולם, הליך משפטי שכזה לוקח הרבה זמן, משאבים ומקצועיות גבוהה.

בתרופות מונופוליסטיות אין קשר בין מחיר תרופה לעלות ייצורה ואף לא לעלות הפיתוח, שבמקרים רבים מוחזרת פי עשרות מונים תוך שנים ספורות. הראיה הטובה ביותר לכך הוא צניחת מחירן של אותן תרופות מיד עם כניסת התחרות. 

חרף מצב קשה זה ממשיכות חברות התרופות הבינלאומיות לדרוש לחזק עוד יותר את הגנת הקניין הרוחני ולהרחיבה. למשל מבקשות החברות להעניק הגנה נוספת על תיקי רישום של תרופות ביולוגיות, שגם כך מחירן גבוה בכל אמת מידה. על ממשלת ישראל להתנות כל הגנה נוספת על תרופות ביולוגיות, אם בכלל תוענק, בתמחור רציונלי יותר שיוסכם בהסדר פרטני לכל תרופה (ללא קשר לסוגיית ההכללה בסל התרופות) זאת כדי לאפשר שימוש נרחב בה.

בשנה האחרונה אנחנו עדים לביקורת הולכת וגוברת בעולם על מחירי התרופות. מדינות רבות הבינו את הבעיה הגדולה, שתמשיך ותחמיר ללא התערבות. לכן הן משנות את חוקי הקניין הרוחני ומפחיתות את ההגנה המונופוליסטית. ניתן למצוא זאת בקנדה, למשל, שם משך המונופולין הפטנטי לתרופות חדשות פחותה מאשר בישראל. האיחוד האירופאי ואוסטרליה גם צועדות לכיוון של צמצום המונופולין בתרופות.

על הממשלה לדחות את הדרישה הנוכחית של החברות הרב־לאומיות להרחבת המונופולין על תרופות ולפעול לצמצם את המונופול למשך זמן סביר, שעדיין ייתן לחברות רווחים גדולים אך לא מוגזמים. סיום המונופול יאפשר השקת תחליפים גנריים זולים יותר, שיחסכו כספים רבים לקופה הציבורית ויאפשרו נגישות לתרופות חשובות אלה לציבור חולים רחב יותר. בטוחני כי גישתו של סגן שר הבריאות, העושה לילות כימים להרחבת סל התרופות והנגשת תרופות מצילות חיים לציבור הרחב ושל שרי האוצר והכלכלה ששמו למטרה להילחם ביוקר המחייה, תישמר גם כאן ותסכל את מזימת הארכת המונופול על חשבון הציבור.

בתחום התרופות, מדינת ישראל משמשת כבר כיום מרכז פיתוח וייצור מוביל, כאשר התעשייה הגנרית הישראלית עושה חיל בעולם. על כן דווקא ההקלות בחוקי הקניין במדינות מתחרות עלולות לפגוע בייצור המקומי לייצוא ולהסיט עוד מפעלים מישראל לחו"ל. חברות ההייטק הראו כי ניתן וכדאי להקים תעשייה בינלאומית בישראל, ואין בחוקי הקניין הרוחני בישראל, שאינם שונים משמעותית מהסטנדרט בעולם, למנוע זאת מהם.

חברות התרופות הרב־לאומיות אמנם מקיימות כאן מחקרים קליניים ומשקיעות בחברות הזנק ואולם מאז ימי החרם הערבי נמנעות מלקיים כאן פעילות תעשייתית ראויה, שהיא זאת שנותנת את התועלת המרבית להכנסות המדינה ולתעסוקה. לכן מקומם הדבר שאותן חברות דורשות תמריצים נוספים ככלל, ובפרט לפני שיבססו פעילות תעשייתית בישראל. אלה אותן חברות המשקיעות ובעלות מפעלים בקנדה ובמדינות רבות במזרח אירופה ואסיה בהם חוקי הקניין הרוחני מספקים הגנה נמוכה משמעותית לעומת ישראל.

לאור העלויות ההולכות וגוברות של הטיפולים התרופתיים והיכולת התקציבית המוגבלת למימון אותן תרופות, על ממשלת ישראל לפעול בנחרצות להורדת מחירי התרופות המונופוליסטיות בישראל ע"י צמצום המונופולים והגברת התחרות. קיומן של תרופות ללא נגישות כלכלית של החולים, היא הסכנה שאורבת בפתח.

■ הכותב הוא מבעלי אוניפארם וחבר נשיאות התאחדות התעשיינים.