שחיתות בשלטון המקומי - האמנם?

בשנים האחרונות רווחת בציבור הרחב התחושה כי הרבה ראשי רשויות מקומיות ובכירים בהן צועדים לחדרי החקירה לא פחות מאשר למשרדי הרשות המקומית. האמנם? האם השחיתות גואה באחרונה בקרב נושאי המשרות ברשויות המקומיות? האם חלק מן השלטון המקומי מושחת מן היסוד?

נזכיר כי הציבור ניזון מן התקשורת, ורוב כותרות העיתונים מתייחסות לפתיחה בחקירות ולדיווחים על מעצרים של בכירים ברשויות המקומיות. בהקשר זה חשוב להדגיש: חקירה משמעותה אחת - שישנה חקירה. ותו לא. לא הרשעה. חקירות רבות, ובמיוחד בחשד לעבירות "צווארון לבן", שהן מורכבות מטיבן וכוללות תחומים לא פליליים נרחבים, נגמרות בקול דממה דקה. לאדם מן היישוב קשה לעמוד על ההבחנה התהומית בין שלב החקירה לבין שלב ההרשעה, ובכך מצטיירת תמונה מעוותת בנוגע לטוהר המידות בשלטון המקומי.

לא רק לאדם מן היישוב קשה לעמוד על ההבדל התהומי בין חקירה להרשעה. כבר לפני כעשור, בדיון בוועדה לביקורת המדינה, ביום 9.12.2008, לרגל "יום השחיתות הבינלאומי", אמר בכיר במערכת אכיפת החוק: "לפי מיטב שיפוטנו, הרשויות המקומיות הן אחד המוקדים המובהקים ביותר למעשי שחיתות מסוגים שונים: שוחד, מינויים פסולים, הטיית מכרזים ועוד. בשנים האחרונות מיקדנו מאמץ משמעותי מאוד ברשויות המקומיות. כאילוסטרציה אני אזכיר שנפתחו ב-5 השנים האחרונות כ-50 חקירות נגד ראשי רשויות בלבד, שלא לדבר על פונקציונרים אחרים. הוגשו לא מעט כתבי אישום, היו לא מעט הרשעות, והמלאכה עדיין רבה".

כלומר, מדובר באמירה הכורכת את המאסה הגדולה של החקירות - שעדיין אינה מלמדת דבר - יחד עם הרשעות מועטות. אמירה שמייצרת תמונה שאיננה משקפת את המציאות כפי שהיא. יתרה מזאת, כבר לפני שנות דור נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי אין זה מתפקידן של רשויות החקירה להעמיד אדם לעמוד הקלון. פרסום על חקירה או מעצר איננו "הצלחה" או "הישג" של הגוף החוקר, והוא אינו צריך להימדד לפי פרמטרים אלה.

היבט נוסף וחמור עוד יותר של חקירות השחיתות בשלטון המקומי, הוא העיתוי שלהן. פעמים רבות מדובר בחשדות שמפריחים גורמים אינטרסנטיים, כדי לסכל בחירת מועמד, עובר לקיומן של בחירות. מדובר בתופעה מוכרת גם בפוליטיקה הארצית, כאשר חשדות לפלילים שהתפרסמו והסתיימו בלא כלום, הביאו לסיכול כהונתם של פוליטיקאים כשׂרים (כמו אביגדור ליברמן כשר לביטחון הפנים ב-2006, יעקב נאמן כשר המשפטים ב-1996 וראובן ריבלין כשר המשפטים ב-2001).

מדובר בתופעה חמורה הפוגעת הן בשמם הטוב של המתמודדים והן בהליך הדמוקרטי עצמו. מוטב היה אפוא לו הייתה נקבעת בחוק תקופת "הקפאה", אשר תמנע פתיחת חקירות נגד מתמודדים בבחירות, בסמוך להן. זאת, למעט במקרים מיוחדים ובהתקיים נסיבות חריגות שיוגדרו מראש.

די אם נזכיר את הפארסה שטלטלה את הבוחר האמריקאי, שעה שרשויות החקירה בארה"ב החליטו לפתוח בחקירה נגד הילארי קלינטון, המועמדת לנשיאות ארצות-הברית, בסמוך לבחירות. באותו מקרה עשו רשויות החקירה מאמץ גדול לפרסם את מסקנותיהן ימים בודדים לפני הבחירות, אך ייתכן שהדבר פגע בהליך הדמוקרטי ואולי אף הכריע את הכף בסופו של דבר.

לסיכום, מומלץ כי בטרם יופנו חיצי הביקורת כלפי נבחרי הציבור, גם על רשויות החקירה לבחון את דרכי פעולתן בסוגיה זו ולנהוג במשנה זהירות.

■ הכותבים הם מומחים לעבירות צווארון לבן ולמשפט פלילי ממשרד עורכי הדין קוסטליץ.