ככה יוצרים מחאה: מאחורי הקלעים של מחאת הלהט"בים

למי שלא עוקב אחרי מאבק הקהילה הלהט"בית - נראה כאילו בבת-אחת התפרצה כמעט משום מקום מחאה עוצמתית. מחאה שהוצתה עם חוק הפונדקאות ששבר את גב הגמל. אבל היסודות לשביתה שמתרחשת היום (א') הונחו לפני חודשים רבים.

הרעיון לקיים יום שביתה הועלה אחרי אירועי קיץ 2017, שהוציאו לרחובות 15 אלף איש מהקהילה הגאה כמחאה נגד נייר העמדה שהציג משרד הפנים לבית המשפט, לפיו משפחות חד-מיניות הן חריגות ולכן לא יוכלו לשמש כמשפחות מאמצות. "אנחנו מדברים על השביתה הזאת כבר כמה חודשים", אומרת ל"גלובס" חן אריאלי, יו"ר איגוד הלהט"ב. "נערכנו לקיץ של מחאה, כי היה ברור לנו שכל מה שהובטח לנו בקיץ הקודם לא קרה. נערכנו לקיץ שבו יש לנו שני בג"צים, וסוגיית הפונדקאות נכנסה כמעט באופן בלתי מתוכנן".

הרעיון החל מתגלגל במפגשים של חברי האגודה עם משרד הפרסום באומן-בר-ריבנאי, שמלווה אותם בחודשים האחרונים. בבאומן הציעו שכל אנשי הקהילה יצאו לשביתה שתהיה מבוססת על ימי חופש שייקחו. בארגונים פחות אהבו את רעיון יום המחלה. "אנחנו לא חולים. אנחנו יוצאים לרחובות בריאים וזועמים", אומרת אריאלי.

אנשי האיגוד התייעצו עם ארגונים בקהילה וגם עם גורמים בתקשורת. "כולם אמרו לנו זה לא יעבוד, והייתה סקפטיות גדולה לגבי שביתה. הבנו שהשטח מוכן, ויצאנו נגד כל העצות שקיבלנו מארגונים שעוסקים בזכויות עובדים ואחרים שמבינים. הקשבנו לקול פנימי, שהבין שזה המומנטום, ושצריך לתפוס את זה בשתי ידיים".

הטיימינג לשביתה לא היה ברור. לפני פחות משבועיים כשברקע ההצבעה על חוק הפונדקאות והבג"ץ שצפוי להתקיים מחר, התקשרו חברי האגודה למספר חברות היי-טק כדי לבחון אם יילכו איתם במקרה של שביתה. התגובות לא היו נלהבות. רק ביום רביעי, כשהתברר כי ראש הממשלה הפיל את הצעת תיקון החוק, נשלפה תוכנית המגרה, והארגונים הודיעו מיד על שביתה ביום ראשון. הכעס נתן דחיפה אחרונה, ולצד הפעילות המאורגנת קמו התארגנויות ספונטניות של חברי קהילה.

אחת החשובות בהן הייתה קבוצת וואטסאפ שהקימו מור שובבו, בעלי חברת יחסי הציבור ג'ינג'ר, שמשמש גם כיחצ"ן של חודש הגאווה בתל-אביב; עידו רוזנבליט, פרסומאי ופעיל חברתי; עופר נוימן, הדובר של סתיו שפיר; והפרסומאי אלון מיכאלי מוליאן. הקבוצה כללה 80 אנשים משפיעים בתחומי התקשורת, הפרסום ההיי-טק הקולינריה, עיתונאים, יועצים - רובם חברי הקהילה שהחליטו לרתום כמה שיותר חברות במשק.

"כשהבנתי שנתניהו הפיל את החוק, רעדתי מכעס והבנתי שאני הולך להילחם על החיים שלי", מספר שובבו. "בכל בית בישראל יש מישהו מהקהילה הגאה ובכל חברה עסקית. כאיש תקשורת הומו החלטתי שאני הולך לעשות שינוי במה שאני יכול. רצינו לקבל הצהרה מכל החברות לא רק על זה שהם לא מורידים כסף למי שייעדר מהעבודה, אלא שהם יוצאים בהצהרה פומבית שהם תומכים בקהילה הגאה. עידו, פלנר ממקאן, דפק לעמית משיח (מנכ"ל מקאן) בדלת באמצע ישיבת הנהלה ואמר 'תצא בהצהרה'. משיח יצא בהצהרה, והוא ואנשי ההנהלה שלו הקימו חמ"ל ופנו בעצמם ללקוחות אחד אחד וביקשו שיצטרפו. אחריהם הצטרפו עוד משרדי פרסום. רוב החברות הסכימו.

"על מי שלא הסכים, הפעלנו לחץ מאסיבי באמצעות האנשים בקבוצה. התקשרנו למנכ"לים, לסמנ"כלים, לדוברים. אמרנו להם 'נדאג לעדכן בתקשורת שאתם לא איתנו'. היה מספר מצומצם של חברות שהיה צריך להילחם מולם בצורה הזאת. רוב החברות יישרו קו. מרגע שזה התחיל להתגלגל כדבר נכון - נולד מומנטום. חברות התחילו להתקשר אלינו וביקשו 'תכניסו אותנו לרשימה'. כשההסתדרות יצאה עם מכתב התמיכה, הבנתי שנפל דבר. הייתי עם דמעות בעיניים".

הלהט"בים ויתרו על החזות הנחמדה. "לפעמים הם ממש איימו", אומר שלא לייחוס אחד מהמעורבים. "גם עיתונאים התקשרו לאיים. והמנהלים חושבים, 'מה אני צריך להיות קורבן של אמבוש תקשורתי?'". 

כשהתברר כי חברי האגודה צריכים כסף כדי להקים במה ראויה, גויסו 60 אלף שקל בתוך חצי שעה. כשנוכחו שחברה כמו אל-על, שלא מעט מחבריה נמנים עם חברי הקהילה, לא ממהרת לנקוט עמדה רשמית - עלו מולם בפוסטים, נכנסו לקבוצת הדיילים. עד שהקבוצה נעתרה. במקביל חברי קבוצה בעלי מהלכים בתקשורת גייסו מדיה - זמן אוויר, באנרים, שילוט.

לאחד קהילה שמורכבת מתתי-קהילות

גם אם המחאה נראית כלפי חוץ אחידה, היא מורכבת מגופים רבים בעלי אג'נדות שונות, דבר שגרר כיפופי ידיים ומחלוקות. קהילת הלהט"בים מורכבת מתתי-קהילות. מי שמכיר אותם מקרוב, מספר שזה קצת כמו לנהל גן ילדים: לכל אחד יש את האג'נדה שלו, עם לא מעט משחקי כבוד, חילוקי דעות אידאולוגיות.

שנים רבות תתי-הקהילות היו מסוכסכים. גם הפעם יש נושאים בהם הארגונים מחזיקים בדעות שונות: הפונדקאות, למשל, לא נתפס כחוק ראוי בקרב חלק מהלסביות שרואות בו חוק העושה שימוש לרעה בגוף האישה. "אין עוררין שזה נושא ששנוי במחלוקת", אומרת היו"ר חן אריאלי, "אבל מה שמונח לפתחנו זה לא הסוגיה המוסרית סביב פונדקאות אלא שאלת השוויון. יש בישראל פונדקאות משנות ה-90, וכל עוד היא מתרחשת, היא צריכה להיות שווה גם לזוגות חד-מיניים. הקולות השונים הם סגמנטים בתוך המאבק. המחאה היא על שוויון זכויות ובתוכו זכויות הטראנסיות, הפונדקאות, רישום ההורות, מאבק בטיפולי המרה - אנחנו קהילה מגוונת עם מגוון של זהויות, אבל המטרה הגדולה היא שוויון".

היא מדגישה כי המאבק הוא לא פוליטי במובן של מפלגות: "זאת נקיטת עמדה וניסיון לשנות את המציאות. פוליטיקה זה יחסי כוח, ואנחנו מראים שהכוח מתחלק אחרת. שיש לנו כוח בידיים שצריך למנף לטובת המטרה שלנו. זאת פעם ראשונה שאנחנו מקבלים הוכחה גורפת לעובדה שאנחנו כוח כלכלי. וזה משהו שהיו לנו הערכות לגביו - זה שמשרד התיירות לפני 3 שנים הוציא 11 מיליון שקל על קמפיין תיירות גאה שנועד להביא תיירים גאים לתל-אביב, כבר אז הבנו. יש בעולם דיבור על הכוח של הכלכלה הוורודה. אבל פה אנחנו מדברים על כוח אזרחי ככוח כלכלי שיש לו יכולת לאמירה, גם מבלי להיות מאורגן כארגון עובדים. הפן הכלכלי הוא עוד ביטוי לנוכחות שלנו במרחב שאי-אפשר להתעלם ממנה. וזאת גם האמירה של השביתה".

"זה רחוק מפוליטיקה", אומר שובבו, "יש בקבוצה הזאת אנשים ימניים שמצביעים לנתניהו. אנחנו מייצרים מהפכה אמיתית של שוויון חברתי, כי היום זה אנחנו, ומחר זה האתיופים או הצרפתים והנשים. המאבק הוא מאבק כלל-אזרחי. כמו המאבק לזכויות של שחורים בארה"ב שהוא מאבק בגזענות".

אוהד חזקיהו, מנכ"ל איגוד הלהט"ב, מודע לאפשרות שהמאבק ייתפס כמאבק של גברים שבעים, אבל מדגיש: "הפונדקאות זה הגפרור שהצית את המאבק, אבל ברור לכולנו שאנשים לא יוצאים לרחובות רק בגלל זה. הם יוצאים בגלל בעיות אקוטיות ואפליה פושעת בכל רצף החיים שלהם. ב-2018 אנשים נזרקים מהבתים שלהם בתל-אביב על זה שהם הציבו שלט גאווה על החלון. טראנסיות חוות התעללות פיזית יומיומית. לכן מבחינתנו ככל שיש יותר דגלי גאווה בתקשורת וברחובות, כשאנשים מדברים על הסוגיה של הקהילה הגאה - מבחינתנו זה מקדם אותנו. אם ביום שני יש בג"ץ של שתי לסביות על רישום הבת שלהן, זה יוצר לחץ כללי.

"לא נעשה חיים קלים - לא לנבחרי הציבור ולא לחברה הישראלית. אין מטרה אחת. לא נסתפק בלסמן וי על חוק אחד. הציבור הלהט"בי הרים את הראש. הציבור הלהט"בי מפסיק להיות ציבור שמבקש והופך להיות ציבור שדורש. נמשיך להיכנס לעמדות מפתח. בבחירות המוניציפליות יש לנו 20 מועמדים ומועמדות שרצים למועצות מקומיות. יש כאלה שירוצו לבחירות לכנסת, כדי שנשב במעגלי ההחלטות, כמו שאנחנו יושבים בתוך העסקים במשק הישראלי ומשפיעים משם".

"להראות בתקשורת גברים שעשו צבא"

ביומיים האחרונים מנסים הארגון למען זכויות הלהט"ב להסיט את המיקוד התקשורתי מהדיון בחוק בפונדקאות לדיון בזכויות הקהילה הגאה כולה. בהצלחה חלקית מאוד - לתקשורת, כמו לחברות המסחריות ולחלק לא מבוטל מהציבור, יותר קל לחבק את הגברים שרוצים משפחה.

שלומי לאופר, יועץ התקשורת של אגודת זכויות הלהט"ב, מכיר היטב מקרוב את המורכבות של הניסיון להרחיב את המסר. "בחרנו טיימינג, מתוך ידיעה מה זה טיימינג תקשורתי, ולכן המחאה נתפסת בעיני הרוב בתור תשובה להצבעה. ברור שהמאבק על השיח יהיה יותר קשה, ומצד שני הרווחנו את הרעש. הסיפור של חוק הפונדקאות קיבל יותר סיקור מחוק הלאום. אנחנו היינו הסיפו,ר וזה מדהים, כי כאזרחים חוק הלאום הרבה יותר משמעותי. עכשיו אנחנו נלחמים במה שיצר לנו את המומנטום.

"ידענו שנשתמש בפונדקאות כטריגר, אך משם ואילך נספר סיפור יותר רחב. עדיין בחלק גדול מהתקשורת נותנים עדיפות לסיפורם של גברים להט"בים שעברו או רוצים לעבור הליך פונדקאות. בין היתר כי הנושאים האחרים יותר קשים לסיקור. לסקר את האלימות כלפי הקהילה הטראנסית יותר קשה, רגיש, מורכב פחות נגיש. יש משהו בתמונה של גבר וגבר ששניהם היו בצבא ומשלמים מסים, שזה פניה לכל המשפחה. להנגיש את זה במהדורה של ערוץ 2, עם עומר ויואב הנחמדים והאינטליגנטים - זה קל יותר מלדבר על טראנסית שעובדת בזנות ונדקרה".

לפי לאופר, "מחר יתכנסו ארגוני הקהילה לסכם מסמך של דרישות ותנאים, ומה אנחנו רוצים. האם להפיק לקחים מהמחאה החברתית של 2011 - הסכנה הראשונה היא ערבוב מסרים שלא יתכנסו לכדי מסר מובהק".

יוסי לובטון, מנכ"ל משרד הפרסום באומן-בר-ריבנאי שמלווה את הארגון בחצי השנה האחרונה, אומר כי כל הקריאייטיב של המשרד עבד על זה יום שלם. חשבנו שיום אחד שכולם לא יגיעו לעבודה יעביר את המסר בצורה הטובה ביותר. חיכינו לטיימינג הנכון, וחוק הפונדקאות היה כזה. ממחר יצא לדרך מהלך דיגיטלי גדול שיעלה בהמשך השבוע בשיתוף דורון מדלי ואמנים רבים".