בזק, מילצ'ן ושו"ב: ראיון עם עו"ד פיני רובין, שכפץ האלפיון

אין מייצג ומגן גדול יותר של בעלי ההון בישראל מאשר עו"ד פנחס רובין, ראש פירמת עורכי הדין גורניצקי. ואם להתכתב עם מילותיו של מאיר אריאל, לעיתים נדמה שמאחורי כל עסקה שעושים בעברית, עומד עורך דין רובין. הוא עורך הדין של אחד משני הבנקים הגדולים בארץ, הפועלים, כמו גם של בעלת השליטה בו שרי אריסון; הוא מוכר את בזק מטעם הבנק ומחזיק בכשליש מניות "ידיעות אחרונות", תוך שהוא מגונן על בעל השליטה נוני מוזס מניסיונות הדחה מבית; הוא עורך הדין של שיכון ובינוי בענייני החשדות לשוחד באפריקה; ללקוח עידן עופר ש"דחקו את רגליו כאן" הוא עדיין מתגעגע; ואילו לגבי הלקוח בני שטיינמץ, שמסובך גם בפרשות בינלאומיות וגם במחלוקת גדולה עם רשות המסים, הוא מבטיח "סוף טוב הכול טוב".

הוא חתום על חוק מילצ'ן המפורסם - שלדבריו, נכון יותר היה לקרוא לו "חוק רובין" - המעניק מקלט מס חמים ונוח לעשירים שעולים או חוזרים לארץ; הוא האידיאולוג הנחרץ של תכנוני המס, שמוכן בלהט להסביר מדוע לעשירים "מגיע" לשלם פחות ממה שחושבת רשות המסים. הוא נותן ציונים למנהלי רשות המסים לדורותיהם על-פי מידת מה שהוא קורא היושרה שלהם - כלומר מידת נכונותם לקבל את פרשנותו לחוקי המס - והוא עושה את כל זה בלי להסתתר, בלי להצטנע, ודאי שבלי להתנצל, ומתוך גאווה גדולה. "התפקיד שלי", הוא אומר ל-G, "הוא לייצג את בעלי ההון, ואני צריך לעשות אותו על הצד הטוב ביותר".

והאם אתה יכול לומר בכנות שאתה מזדהה עם כל טיעון שאתה טוען לטובת לקוח?
"התשובה היא לא תמיד. אבל השאלה הנוספת צריכה להיות האם אני מייצג לקוח גם כשהגישה שלו מנוגדת לחלוטין למקצועיותי או לסולם הערכים שלי, ואני לא זוכר אירוע כזה ולא הייתי נוטל בו חלק".

מה לגבי העובדה שאתה מסייע להם ללכת על האזור האפור ולשלם כמה שפחות מסים?
"יש להבדיל בין אזור אפור לא חוקי לבין אזור אפור אזרחי. תכנון מס לא חוקי לא יכירנו מקומו במשרדנו. אבל אזור אפור או אפרפר שהוא אזרחי הוא מגרש המשחקים של מתכנני המס. שם קיים ויכוח תמידי ולגיטימי עם רשויות המס. רק לאחרונה היו לנו שני ויכוחים נוקבים עם מס הכנסה: בשני המקרים הלכנו לבית המשפט, ושיחק לנו שכלנו וניצחנו. כך שלא תמיד הצדק עם רשויות המס".

שמחה גדולה ללקוחות, אבל לו הייתי פעילה חברתית, הייתי טוענת לקיפוח. אני משלמת מס מלא בעוד הלקוחות העשירים שלך משלמים פחות.
"זה הפוך. למה הפעיל החברתי צריך לקפח את זכותי החוקית לשלם פחות מס? אני אטען שבאזור האפור המחוקק לא התכוון לחייב את הנישום בכל-כך הרבה מס כפי שדורשת ממנו רשות המסים".

 עם עורכי הדין ליאור פורת (משמאל) וכפיר ידגר / צילום: איל יצהר

וכדי להוכיח את הטענה הזאת, אתה מלהטט עם פרצות ותקלות בחוק?
"הפרצות הולכות לשני הכיוונים. יש פרצות שאנחנו קוראים להן מלכודות מס. מכיוון שמחוקק תמיד חרד שמא יבואו רובינים כאלה וימצאו פרצה ויתעתעו בו, הוא מנסה לגרוף בהגדרותיו שלו כדי לסתום כל פרצה. הוא רצה לחסום רובין בדישו, אבל בדרך הוא גורם לחבות מס שגם הוא עצמו לא התכוון אליה".

ידיעות אחרונות: "לא גוננתי על נוני כלל ועיקר"

אחת הזירות הלוהטות שבהן מעורב כיום רובין אינה נוגעת דווקא לתכנוני המס הקרובים ללבו. מדובר בקבוצת ידיעות אחרונות, שם רובין מעורב בכובעו, יחד עם עו"ד ירון אלכאוי ממשרדו, ככונס שמינה בית המשפט למחזיק מטעם הפועלים במניות שהיו של אליעזר פישמן בעיתון - 34% ממניות ההון. בנק הפועלים שאותו מייצג רובין ("אבל לא בבלעדיות ולא בכל העניינים", הוא מרבה להדגיש), היה כמובן זה שהמליץ על רובין לבית המשפט כמי שישמור על המניות וינסה למצוא להן קונה. מציאת הקונה היא משימה לא פשוטה כידוע, בשל המבנה המיוחד של הקבוצה המעניק למוזס 60% מהשליטה, על אף שחלקו בהון עומד על 24%.

אתה מכיר את הביקורת על עצם העובדה שאחד משני הבנקים הגדולים במדינה מחזיק בעיתון הגדול במדינה.
"אני לא מודע לממשק בין הבנק לבין ידיעות אחרונות. אנחנו מונינו על-ידי בית המשפט להחזיק במניות ובעיקר למוכרן. תפקידי הוא ראשית למצוא קונה, ושנית לשמר את ערכן של המניות. הבנק לא מעורב בכך בכלל, בעיניי. הוא לא הצליח למצוא קונה בשכבר הימים ואנחנו לקחנו את השרביט הזה. לכן, הקונוטציה השלילית שעל-פיה הבנק כביכול מושך בחוטים איננה נכונה".

בוא נודה שהמשימה שלך לא קלה. גם אם מניחים שתקשורת מודפסת היא עדיין להיט, מי שקונה הופך לבעל עמדת מיעוט ולא למוביל.
"שאלה טובה. עשיתי כמה ניסיונות מכירה בתקופה הארוכה יחסית (כשנה וחצי) שאני מחזיק במניות ככונס, גם עם מתעניינים מחו"ל".

את מי ניסית לעניין מחו"ל?
"קרנות ואנשים פרטיים, אילי הון, שחפצים במיצוב משמעותי בנוף הישראלי. את חלקם של אילי ההון האלה אני מכיר וקשור איתם, וחלקם אפילו עוסקים במדיה, וחשבתי שזה יעניין אותם. אבל הקונסטלציה לא פשוטה".

הדירקטור מטעמך בידיעות, עו"ד אבי פילוסוף, הזכיר לא מזמן בראיון ל-G את רומן אברמוביץ' כדוגמה לרוכש אפשרי.
"זו לא הייתה דוגמה קונקרטית אלא היפותטית".

ומה ענו לך אילי ההון הללו?
"יש כאלה שאמרו שאין מה לשקול, ויש כאלה שאמרו שישקלו".

אבל לא התקדמת בכיוון הזה.
"נכון. אבל עכשיו יש משהו באוויר שאני מקווה שיצלח למרות שאינני יודע. מדובר בקונה שהוא לא שגרתי מבחינת הצפי של מה שיכול לקרות כאן".

לאחרונה, חשף תחקיר של רביב דרוקר בערוץ 10 דרמה שהתרחשה בדירקטוריון ידיעות, ובה ניסו בעלי מניות המיעוט להדיח את המו"ל מוזס מתפקידיו האופרטיביים בעיתון, בשל החקירה הקרויה תיק 2000 שבמסגרתה הוא נחקר בחשד לתיאום מהלכים עם ראש הממשלה נתניהו כדי להגביל את כוחו של המתחרה "ישראל היום". אחד השחקנים בדרמה הוא רובין, שהתנגד להדחה, תמך במוזס ובכך למעשה מנע אותה.

"לא גוננתי על נוני כלל ועיקר", מתייחס רובין. "גוננתי על מניות הכינוס. חשבתי - ואני עדיין חושב - שבעת שאני מנסה למכור את מניות הכינוס, אני לא רוצה מהפכות בחברה, אלא יציבות וסדר ישן. שיבוא הקונה ויעשה את כל מה שצריך, אם צריך, לעשות בחברה".

אבל במצב השליטה הנוכחי הוא לא יוכל לעשות הרבה.
"נכון שהוא לא יוכל לעשות הרבה אם יקנה ללא שיתוף-פעולה והבנות עם בעל השליטה, אבל אם יש קונה שיכול ליצור הרמוניה מסוימת עם בעל השליטה, התמונה משתנה".

אתה אומר שאתה רוצה שקט ויציבות ולכן תמכת בהישארותו של מוזס. אבל שקט ויציבות אינם ההגדרה למה שקורה בימים אלה בידיעות.
"ככל שמנסים לקצץ ולהתייעל - מה טוב. אני מקווה שלא עושים את זה מתוך פוזיציה אלא מתוך טובת העיתון. אומנם אני יודע מעט ביחס להתנהלות הפנימית, אבל דומני שאני יודע מספיק כדי לאבחן שההתנהלות היא עניינית".

בתיק 2000 עוד אין כתבי אישום. אם יהיה כתב אישום נגד מוזס, עמדתך תשתנה?
"אם איזשהו רכיב ישתנה, בוודאי שהדברים יישקלו על-ידינו מחדש לנוכח הנסיבות החדשות. אין זה אומר שיש לי דעה מגובשת לכאן או לכאן אם הדבר יקרה".

מניות הכינוס הן כשליש ממניות ידיעות, כמות לא מבוטלת.
"כמות המניות הזאת מתעתעת. לא כל מניה מקנה זכות למנות דירקטור, או זכויות באסיפה הכללית. השיעור שיש למניות הכינוס איננו משקף לדאבוני את שיעור ההצבעה והשליטה".

לדאבונך? למה?
"כי אחרת, מעמדי בחברה היה שונה. כיוון שאני לא נמצא ברובד הניהול, אני לא יודע אם ומה הייתי עושה אחרת, אבל לפחות הייתה לי אפשרות לעשות אחרת".

וזו הסיבה שלאחרונה מצאת לנכון למנות את עו"ד פילוסוף לדירקטור?
"זה קרה אחרי תקופה ארוכה שבה שהפצירו בי החבר'ה של ידיעות אחרונות. בהתחלה לא רציתי להיות גננת של ידיעות אחרונות. יש שם כל מיני פלגים ואינטרסים, ולא חשבתי שאני צריך להרטיב את הרגליים בשלולית הזאת. אבל ככל שנקף הזמן וראיתי שהדברים לא באים על פתרונם, החלטתי בכל אופן להרטיב מעט את הרגליים, אבל לא בעצמי אלא למנות אדם בעל ניסיון רב בדירקטוריונים".

 נוני מוזס / צילום: יהושע יוסף - ישראל היום

שיכון ובינוי: "חלק מחקירות הוא פישינג"

רובין, שמייצג הן את שרי אריסון והן את בנק הפועלים, מטפל יחד עם עורכי הדין ארז הראל ולירון קרס בחברה אחרת שנמצאת עדיין בשליטתה, שיכון ובינוי; חברת הנדל"ן שבכיריה מצויים תחת חקירה בפרשת חשדות שוחד סביב פעילותה באפריקה. רק באמצע השבוע שעבר נעצר יו"ר החברה משה לחמני ונשלח לשישה ימי מעצר בית, כאשר בסוף השבוע זומנו לחקירה יושבת הראש הקודמת של החברה רוית בר-ניב, המנכ"ל לשעבר עופר קוטלר, ומנכ"ל החברה הנכדה השווייצרית SBI רוני פאלוך.

סמוך לידיעה על מעצרו של לחמני, התפרסם כי נתי סיידוף, שרכש מאריסון את השליטה בשיכון ובינוי (47%) במחיר שכבר שיקף דיסקאונט נוכח ענן החקירות, וויתר במסגרת העסקה על שיפוי, דורש עכשיו הנחה על המחיר בשל האירועים החדשים. "אומנם טרם התוודעתי לחומרי החקירה", מתייחס רובין, "אבל ככל שידיעתי מגעת, לשיכון ובינוי כתאגיד אין נגיעה לאירועים הנחקרים גם אם מישהו חושב אחרת. האירועים, אם בכלל נעשו, נעשו דרך חברות נכדה או נינה בעלות ניהול נפרד, חברות זרות, שווייצריות ואפריקניות".

המשטרה לא חושבת כך. אחרת, לא הייתה מבקשת, ומקבלת, מעצר בית של יו"ר החברה.
"ייתכן שהחקירה נחפזה מדי לפנות ליו"ר החברה בעניינים שקשורים - אם הם קשורים - לחברה נכדה או נינה באפריקה. אבל לחוקרים הפתרונים, שהרי אינני מצוי בנבכי החקירה. חלק רגיל ואולי אפילו תקין ממהלכן של חקירות מהסוג הזה הוא פישינג".

ובינתיים, סיידוף מבקש הנחה, מה שבוודאי לא נוח ללקוחה שלך אריסון.
"ראשית, אני לא יודע אם ביקש, ושנית, ככל שאני יודע אין לכך יסוד".

עם כל הכבוד לשרשרת החברות בדרך לשוחד לכאורה, במקרים כאלה האמריקאים מגיעים היישר ללשכתו המפוארת של המנכ"ל בחברה-האם.
"אצל האמריקאים הדין שונה. להם יש דין מיוחד שקובע, בתנאים מסוימים, את האפשרות הזאת. דין כזה איננו קיים בישראל ולכן זה משנה מאוד. לחברה הישראלית אין מוטת ניהול באפריקה, וגם אילו נעברו העבירות בניכר, הקשר שלהן לישראל מוקשה ודחוק, אם בכלל".

אני מבינה שאתה מתרגל עליי את קו ההגנה. בוא נניח רגע לספר החוקים ונשאל מה לגבי האחריות המוסרית של חברה, לבדוק גם בתחתית השרשרת שלא משלמים בשמה - אם שילמו כמובן - שוחד לעובדי ציבור?
"לקבוצה יש תוכנית ציות (קומפליינס) שחלה על הקבוצה בכללותה, כולל חברות נכדות ונינות, שמנחילה ערכים כלפי מטה. היא עושה כמיטב יכולתה כדי להטמיעה. אם מישהו (כלומר החוקרים) חושב שהיא לא הצליחה בהטמעה מלאה, זה הופך אותה לעבריינית? ואנחנו בשיכון ובינוי עשינו פעולה יוצאת דופן בהגינותה: מיד כשהתעוררה הטענה שייתכן שנעשו פעולות לא תקינות באפריקה (במסגרת תביעה בבית דין לעבודה של עובד לשעבר), למעלה מחצי שנה לפני שמשטרת ישראל פתחה בחקירה - שיכון ובינוי המליצה מיוזמתה למנות גוף בודק שווייצרי וחברת הנכדה הזרה פנתה ביוזמתה-היא לתובע הפדרלי בשווייץ כדי ליידע אותו על כך".

והפרשה הזאת הייתה אחד המניעים של אריסון להיפרד משיכון ובינוי?
"אני לא יודע אם זו הסיבה, אבל צריך לזכור שקבוצת אריסון מחזיקה בשליטה בשיכון ובינוי מזה עשרות בשנים; אולי הגיע הזמן?".

באופן כללי, נראה שהיא רוצה להיפרד מהחזקותיה המרכזיות כאן. רבים טוענים שאחת הסיבות לכך היא שהיא לא אהבה את הקישור שעשו בינה לבין דברים שליליים כגון חשדות לשוחד בשיכון ובינוי, וסביב בנק הפועלים - הטרדה מינית וחקירה פדרלית בחשד הלבנת הון.
"שרי היא אישה ערכית ברמה גבוהה מאוד, אולי הרמה הגבוהה ביותר. אין אצלה חוכמות ועיגולי פינות. ופתאום, בטריטוריות שהיא נמצאת למעלה-למעלה מגיעות אליה טענות לא סימפטיות שאינן קשורות אליה. אני לא יודע איך היא הרגישה, ואם אני יודע, אני לא יכול לדבר על זה. אינני רוצה ומוסמך לדבר בשמה, אבל יחד עם זאת, אם אנחנו כחברה וכקהילה עסקית לא נצליח לחבק את שרי ודומותיה, אז יש לנו כישלון מסוים".

אם כבר הזכרנו את פרשת ציון קינן וההטרדה המינית בבנק הפועלים, מי שהיה יו"ר הבנק יאיר סרוסי איבד את משרתו כיוון שלא דיווח על המקרה לפיקוח על הבנקים, ויש טענה שחוזרת ונשמעת, שהוא התייעץ איתך בעניין, ואתה זה שאמר לו שאין צורך ליידע את הפיקוח.
"את האירועים של אותה עת ידעתי תמיד, ככל שידעתי, בפאזה מאוחרת משהו. ידוע לי, ואני כן יודע גם אם בפאזה מאוחרת, שיאיר התכוון לטוב. יאיר התכוון לעשות הכי טוב לבנק, וכידוע, הוא לא היה 'חשוד' בחברות קרובה מדי לציון. אם הוא שגה או לא, אני לא יודע להגיד לך".

השאלה היא אם התייעץ איתך?
"לא יעצתי בעניינים אלה. היו אחרים שאיתם הוא התייעץ, אם כי זה לא אומר שלא ידעתי על גישתו לעניין. אני כבר לא זוכר את הסיטואציה על בוריה, אני רק זוכר שהמעט שידעתי, בפאזה מאוחרת, לא הדהד במוחי בצורה כזאת שתגרום לי לומר שמדובר בטעות חמורה. באותה תקופה דיברתי עם יאיר אולי פעמיים-שלוש, ונדמה לי שרק בטלפון. אבל אילו הייתי מודע לכך שיש משהו שלא ייעשה, לא הייתי מתבייש להגיד לו שצריך לשקול את זה".

אתה גם מעורב בחקירה הפדרלית שבה בנק הפועלים נחשד בסיוע ללקוחות להעלים מס. אומרים שבעוד בנק לאומי השכיל לסגור את הפרשה, לשלם קנס וללכת הלאה, הפועלים מתעקש ולא מסיים את העניין.
"בנק הפועלים אף פעם לא התעקש. עדיין לא נוצרה סיטואציה שבה יבקשו ממנו תשלום, ולכן טרם התחילו מגעים לגבי הסכומים. הבנק משתף פעולה באופן נמרץ עם הרשויות האמריקאיות ואני מקווה שבחודשים הקרובים זה יתחיל להתקרב לנקודת הגמר".

אתה מעורב בניסיונות הללו לסיים את הפרשה?
"כן, אבל הורדתי הילוך בנושא הזה. זה מתיש".

בזק: "אני מקווה שיבוא לבזק גואל"

במסגרת תפקידיו כעורך הדין של בנק הפועלים, רובין משמש כאחד המנהלים המיוחדים של יורוקום (יחד עם עורכי הדין אמנון לורך ואורי גאון), החברה שבראש הפירמידה המחזיקה בבזק. מה שאומר שהוא גם האיש שימכור, עם עמיתיו, את בזק, שכזכור מחפשים לה קונה בעקבות מפלתו הכלכלית של שאול אלוביץ'.

במסגרת הזאת יצא רובין "ראש בראש" נגד אינטרנט זהב, שביקשה למכור את מניות בי-קום המחזיקה בבזק לאחים נוימן (52.5% ממניות החברה תמורת 730 מיליון שקל). הדבר אירע כשבוע לאחר שאינטרנט זהב השלימה גיוס הון של 100 מיליון שקל, שמחציתו הגיע מהקופה של יורוקום, מתוך מטרה להרגיע בעלי אג"ח ולהתקדם בנחת עם מכירת בזק.

 רומן אברמוביץ' בתל אביב / צילום: אמיר המאירי

המנהלים המיוחדים נעזרו בבית המשפט כדי לכופף את ידו של מנכ"ל אינטרנט זהב, דורון תורג'מן, ולמנוע את העסקה - בשלב זה בצו מניעה ארעי. המנהלים המיוחדים דורשים שההליך ייעשה במכרז מסודר.

מה יש לך נגד האחים נוימן כרוכש?
"אין לי דבר נגדם. אני לא מכיר את האחים נוימן ולא פגשתי אותם. שמעתי עליהם רק דברים טובים. הם כנראה גם מלח הארץ. אבל התפקיד שלי הוא למכור כך שנקבל תחושת ודאות גבוהה כי המחיר יהיה טוב, ושהתשלום יהיה ודאי. אינני יודע אם כל מציע יוכל לשלם את מה שהוא הבטיח".

ואתה אישית חושב שהאחים נוימן לא מסוגלים כלכלית לבצע את העסקה?
"לא, אני לא חושב כך. כל אחד מהמועמדים יצטרך להראות את היתכנותו הכלכלית ואני מניח שכולם בסופו של דבר יניחו את דעתנו, מפני שלעסקה כזאת, לגופים רציניים לא יהיה קשה להשיג מימון (מבנק או מוסד כספי אחר). זו עסקה עם פוטנציאל, יש רק חברת בזק אחת במדינת ישראל".

אז על מה נסבה המחלוקת עם אינטרנט זהב? הרי היה מדובר בעסקה עם פרמיה של 30% מעל מחיר השוק.
"המחלוקת נסובה על תהליך ואופן המכירה, כמו גם על תנאיה. חשבנו שמתבקשים צעדים מוקדמים לפני שמוכרים במכירה בהולה את מניות בי-קום. תחושתנו הייתה, שביום אחד אנשי אינטרנט זהב מבקשים מאיתנו להשקיע כספים משלנו, כלומר כספי כינוס ופירוק של יורוקום, כדי לרכוש מניות ולשמור על שליטתנו בחברה, ולמחרת הם הולכים למכור בבהילות את השליטה בבי-קום. חשבנו שזה מעשה שלא ייעשה".

הרגשתם מרומים?
"בפנייה שלנו לבית המשפט קראנו לזה הטעיה. אבל יישרנו את ההדורים, ואינטרנט זהב פותחת עכשיו בעצה אחת איתנו בהליך סדור, ואני מקווה שיבוא לבזק גואל".

ונתי סיידוף לא יהיה בין המציעים. למה זה לא הסתדר איתו?
"אני מצטער על כך, לא כולם ראו עין בעין עם האחרים את היתרונות של סיידוף. כשלעצמי, חשבתי שזו הייתה עסקה שצריך היה לקדם אותה. סיידוף ברגע האחרון החליט אחרת".

וברמה האישית, מה אתה חושב על מה שקרה לאלוביץ'?
"נכמרים רחמיי. בעוד שאותו אישית אני מכיר לטובה, את האירועים שמייחסים לו כלל אינני מכיר. תקוותי שהדברים יבואו על מקומם בשלום".

נראה שאתה נוטה להזדהות עם בעלי ההון גם כשהם מאבדים את הונם. כעורך הדין של הבנק, התנגדת להכרזתו של פישמן כפושט רגל, ורק בשל עמדת רשות המסים הוא הוכרז ככזה.
"הבנק היה מודע לחובות של פישמן ופעל בנחישות לצורך גביית החובות ככל שלאל ידו, אבל ללא נקיטה בהליכים משפטיים. אין סתירה בעיניי בין נחישות לבין אי נקיטה בהליכים משפטיים. הבנק הצליח לגבות לאורך הזמן 800 מיליון שקל בלי להגיע לבית משפט. אבל כאשר רשות המסים 'דחפה את השרפרף' מתחתיו החלה תגובת שרשרת".

היא שגתה?
"לרשות המסים היו שיקולים אחרים. ראשית, יש לה עדיפות בגביית חוב. ושנית, הם הביאו בחשבון את האספקט הציבורי. אני לא חושב שבנק שמבקש להיפרע על חובו צריך לשים בראש מעיניו את השיקול הציבורי, ולהפוך את החייב לפושט רגל למען יראו וייראו, כאשר אין בכך תועלת".

חוק מילצ'ן: "חוק רובין יותר קרוב למציאות"

רובין קשור, לפחות בצורה האסוציאטיבית, לאחד מתיקי ראש הממשלה - תיק המתנות אשר בו מעורב ארנון מילצ'ן. רובין היה זה אשר הריץ את חקיקת "חוק מילצ'ן" המפורסם, הפוטר עולים חדשים ותושבים חוזרים מתשלום מס על הכנסותיהם בחו"ל למשך עשר שנים. בחקירה עלה חשד שהאינטרס לכאורה של מילצ'ן מול נתניהו היה ניסיון להאריך את הקלות המס שבחוק לתקופה נוספת - הארכה שרובין כאדריכל החוק פעל במרץ להחלתה. עד כה, ללא הצלחה.

"זוהי אגדה אורבנית, לקרוא לחוק 'חוק מילצ'ן'. לאחרונה צעק לי מישהו בכנס בינלאומי שבו הרציתי שהחוק צריך להיקרא 'חוק רובין' ולא 'חוק מילצ'ן'. אינני יודע אם זה כך, אבל חוק רובין יותר קרוב למציאות מאשר חוק מילצ'ן".

תסביר.
"בתקופה שבה עסקתי בחקיקה הזאת, דומני שכלל לא הכרתי את ארנון מילצ'ן. יכול להיות שידעתי שהיה המפיק של 'אישה יפה', אך לא מעבר לכך. אני רציתי לעשות 'חוק יפה' ואני חושב שהצלחתי לא רע".

מי מבין לקוחותיך עמד אם כך לנגד עיניך כשפעלת לטובת החוק?
"לאו דווקא לקוחות, אם כי גם לקוחות. אבל בעיקר תפיסה רחבה רבת שנים, כי לנו במדינת ישראל יש ייחודיות מופלאה, יש לנו יהדות בתפוצות עם הון לא מבוטל ועם ערגה לישראל והם מוכנים לעשות הרבה בעבורה".

יכולים גם להגדיר את זה אחרת, שהכנת ליהודים העשירים האלה מקלט מס.
"בוודאי שכן, זה בדיוק מה שרציתי. אפשר לומר שהכנתי להם מקלט מס, ואפשר לומר שהכנתי להם מלכודת דבש. התוצאה שאני דימיתי לנגד עיניי היא שיבואו רבים, ועשירים - עד כמה שזה נשמע לא 'פוליטיקלי קורקט' - לישראל וישתקעו וישקיעו בה ויביאו אליה את ילדיהם או יישארו על הקו. על זה עונים לי המתריסים, ובמידה מסוימת של צדק, אבל רק מסוימת, שבתקופת הפטור כדאי לאותם אילי הון להשאיר את ממונם מחוץ לישראל. וזה נכון. אבל עצם השהייה בישראל, החברויות וההשתייכות לקהילה, יוצרת דינמיקה של פיתוח, עניין ומעורבות, שיגרמו להם להתאהב בחיים במדינה ולהישאר בה".

רומן אברמוביץ', עולה חדש, צריך להודות לך על עשר השנים שנתת לו.
"אני מקווה שהוא גם יגשים את הציפיות שלי ממנו וישקיע בישראל ויביא את ילדיו לישראל".

אולי בכסף שחסכת לו הוא יוכל לקנות את המניות בידיעות.
"יכול להיות".

אבל בשלב מסוים כן הכרת את ארנון מילצ'ן?
"נכון, ואחרי שהכרתי אותו, הוא היה אחד היעדים שלי, כדי לנסות ולהרעיף עליו את כל הטוב של מדינת ישראל כדי שיבוא לגור בה עם משפחתו - והצלחתי באופן חלקי".

ואז גם פעלת לטובת הארכת תקופת הפטור או ההקלות מעבר לעשר שנים.
"נכון. אחרי שנים אחדות, בשלב שכבר הכרתי את ארנון מילצ'ן, היה עוד שלב של החקיקה: האפשרות, שכבר הייתה מעוגנת בחוק העולים המקורי, להאריך את התקופה בעוד עשר שנים, כאשר בעל ההון מצדו מבצע השקעות לאומיות שחשובות למשק. אלא שהדבר מחייב כללים כמו מהי השקעה לאומית ומהם התנאים למתן האורכה, ושרי האוצר לדורותיהם לא מילאו את חובתם ליצוק תוכן לתנאים האלה".

אולי הם לא רצו להיות מזוהים עם "מתנות" נוספות לעשירים.
"בין היתר, כי הם לא נדרשו לכך ואולי לא בדיוק רצו בכך ואולי זה לא התאים להם פוליטית. הנושא לא היה על שולחנם. מי שהיה צריך להביא את זה אל שולחנם הייתה רשות המסים, אבל היא לא עשתה זאת".

אני יכולה להבין את הרשות. 20 שנה פטור אומר שהעולה החדש לא ישלם מסים עד יום מותו.
"הכול תלוי בתנאים ובהשקעות שיידרשו ממנו. יבוא הבעלים של פייסבוק ויבקש להשתקע בישראל, אבל בתנאי שיקבל את עשר השנים המוקצות לו בחוק וגם יקבל מראש את התנאים לעשר השנים שלאחר מכן. תארי לך שהוא ישקיע כאן מיליארד דולר בפרויקט שייטיב עם המשק. בעיניי, כדאי לספוג בעבור זה את 'חוסר השוויון' בתשלום המסים".

ככל הידוע לי, צוקרברג עוד לא אורז מזוודות. אתה מכיר אנשים שיבואו אם החוק יורחב?
"אני מכיר אנשים שלא יעזבו, מבין אלה שנהנו מעשר שנות הפטור, ואני מכיר כאלה ששוקלים לעזוב בתומן".

אז אתה נתת להם מתנה עשר שנים מקלט מס, שעבור הראשונים שהגיעו נגמרו השנה, והם ייקחו את המזוודות וילכו.
"חלק לא וחלק כן. אני רוצה שנבנה להם מבנה אינטליגנטי שבכל זאת לא יפגע בהם פגיעה קשה מדי מבחינה מיסויית, לייצר להם נחיתה רכה, אבל אין לכחד שחלק מהם ישקול שיקולים אחרים". 

מצעירים את גורניצקי במשרד הוותיק פונים למתעשרי ההייטק

משרד גורניצקי חוגג השנה 80 שנות פעילות, מאז 1938. בין לקוחות המשרד אפשר למצוא את בנק הפועלים, שרי אריסון, בני שטיינמץ, יצחק תשובה, קבוצת דלק, בנקי ההשקעות ברקליס ודויטשה בנק, עידן עופר ואייל עופר, אסם, שטראוס והחברה לישראל. לצד זאת, מנסה המשרד להתנער מהתדמית של "עורכי הדין של הטייקונים של הדור הקודם" ולפתח את תחום ההייטק ותחומים נוספים כגון קניין רוחני, פינטק ובלוקצ'יין. את ההתפתחות הזאת מנסים לקדם שני השותפים המנהלים הצעירים של המשרד, עו"ד ליאור פורת, 44, ועו"ד כפיר ידגר, 41 - לאחר שלפני כשנה פרש עו"ד מוריאל מטלון מניהול המשרד, לאחר 30 שנה.

"זו סיטואציה מוזרה שעו"ד צעיר הופך להיות שותף-מנהל", מספר ידגר. "לנהל פירמת עורכי דין זה לא כמו לנהל ארגון היררכי. כאן, בעלי המניות, כלומר 'הבוסים' שלך, הם גם העובדים שלך. מה גם שהעובדים הללו הם עורכי דין, לכן הניהול שלנו נעשה בצורה של שיח תמידי ולא ב'הנחתת הוראות'". ומוסיף פורת: "פירמה כמו גורניצקי היא חברה לכל דבר, וצבירת הניסיון הניהולי עוזרת לנו לתת שירות משפטי טוב יותר ללקוחות שלנו, כי אנחנו מבינים בפני מה הם ניצבים בארגונים שלהם. ובעיקר אנחנו רוצים לקחת את המשרד, שהתקדם מאוד יפה בשנים האחרונות, צעד אחד קדימה ולהגיע לא לקונפדרציה של שותפים אלא לשותפות של ממש".

"זה מתחבר לשני דברים חדשניים שאנחנו מקדמים", מחדד ידגר. "בגלל שאנחנו צעירים, אנחנו מאוד מודעים לאיזון בין עבודה לחיים, ולקידום נשים. אנחנו רוצים את הנשים המצליחות איתנו גם אם בתקופות מסוימות יעבדו פחות שעות. אימהות מעדיפות להגיע אלינו למשרד, ויש לנו כבר שני עורכי דין גברים שיצאו לחופשת לידה".

פורת מוביל במשרד כבר קרוב ל-20 שנה את תחום תאגידי התקשורת, "תחום שמערב עניינים מסחריים, רגולציה, ולפעמים מידרדר גם לליטיגציה", לדבריו. בין היתר הוא מלווה את יס מאז הקמתה, "מאז הייתה סטארט-אפ של כמה חברות יזמיות, חברת ינוקא שהייתה צריכה לחדור לשוק מול חברות הכבלים". כמו כן היה שותף לרובין בהגנה על מהלך הפחתת ההון המפורסם בבזק, 3 מיליארד שקל שחולקו כדיבידנדים (ב-2011) שסייעו לשאול אלוביץ' הממונף. המהלך גרר תביעות נגזרות שהגיעו עד העליון, אך נדחו. בין שאר לקוחותיו, שטראוס, אסם שאותה ליווה במהלך הפיכתה לחברה פרטית - עניין שגם הגיע לבית המשפט; עוד לקוח מעניין היה ארנון מילצ'ן, שאותו ליוו בעסקי התקשורת שלו בישראל (ערוץ 10).

ידגר מתמקד בין היתר בליטיגציה מסחרית. כך למשל ייצג את חברת התרופות אלקוברה במאבק השליטה שניהלה נגד קרן ברוש (עניין שהסתיים בפשרה). הוא ייצג גם את אידיבי במאבק המשפטי שניהלה נגד הממונה על שוק ההון והביטוח דורית סלינגר, בניסיון לעצור או לעכב את מכירת מניות כלל ביטוח בבורסה.

גילוי מלא

עו"ד רובין משמש כונס הנכסים במנהלת שפועלת על-פי החלטת ביהמ"ש למימוש אופציית הוט ונכסים נוספים, שהיו בשליטת חברת מוניטין בתקופתו של אליעזר פישמן. במנהלת חברה אילקורפ בבעלות משפחת בר און מבעלות השליטה ב"גלובס"