גמ"ח זה לא בנק אלא קרן לנזקקים

קיים פער עצום בהכנסה לנפש בין החרדים ליהודים שאינם חרדים. עם זאת, מחקר בנושא מצא ששיעור המרוצים ממצבם הכלכלי בקרב החרדים גבוה יותר משיעור המרוצים באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית. מסקר מדדי איכות חיים עולה, שהחרדים אינם סובלים ממרבית מאפייני העוני. למשל, על אף הקשר בין בריאות להכנסה, רמת בריאותם של חרדים שהכנסתם נמוכה, היא כשל יהודים לא-חרדים, שהכנסתם גבוהה.

הסבר מרכזי לכך הוא קיומם של חיי קהילה. החרדים מסייעים זה לזה בהתנדבות: בשירותים, במוצרים ובכסף. תובנות חשובות, שאליהן הגיעה החברה הכללית ביחס ליתרונות הכלכלה השיתופית, מיושמות הלכה למעשה, ובהיקף נרחב, בקהילה החרדית. דוגמה משמעותית לכך היא גמ"ח ההלוואות, ללא ריבית וללא ביטחונות, אלא ערבים בלבד. משקי-בית ועסקים זעירים משתמשים בהלוואות אלה כדי להתגבר על קשיים בתזרים מזומנים.

מקורות כספי הגמ"ח הם תרומות או פיקדונות. התורמים אינם מבקשים את כספם בחזרה. המפקידים, אף הם רוצים לעשות מצווה, אולם שלא כמו התורמים, הם אינם מוותרים על כספם לצמיתות, והוא חוזר אליהם, ללא ריבית, תוך זמן סביר מבקשתם למשוך אותו.

הגמ"ח הוא מוסד ללא כוונת רווח. אין לו הכנסות. לעיתים קרובות אין לו כמעט תרומות, והוא מבוסס על פיקדונות. בדרך-כלל הוא מנוהל בהתנדבות או בשכר נמוך. אינו עוסק בהשקעת הכסף, אלא מהווה צינור בין המפקידים ללווים. תפקידו מתמצה בבחירת הלווים והערבים, ובגביית החוב. מאחר שהלווה והערבים לחובו חברים באותה הקהילה, לגמ"ח סנקציות חברתיות מרתיעות בכוחן המביאות את שיעור החובות האבודים קרוב לאפס. פחות מכל מלווה אחר.

הגמ"ח אינו יוצר פרצה המאפשרת העלמת מסים או הלבנת הון, כי לא ניתן למשוך ממנו כסף בלא שהדבר ייחשב למשיכה של פיקדון. ואם מדובר בהלוואה, הגמ"ח אוכף את החזרתה. רצון המדינה לחייב את הגמ"חים לברר את מקור הכנסותיהם של המפקידים בגמ"ח, מובן, בשל רצונה להילחם בהון השחור, אך כאן מדובר במוסד קהילתי שחשיבותו עצומה לרווחת החברה. הכבדה עליו עלולה לגרום לחיסולו בהיותו מושתת על התנדבות המפקידים, הערבים והמנהלים.

דומה כי איש אינו חושב שעמותה (שאינה גמ"ח הלוואות) שמקבלת תרומה, צריכה לברר עם התורם את מקורותיו הכספיים, ולדווח עליהם. העובדה שהגמ"ח נותן לנזקק הלוואה ללא ריבית, אינה צריכה לשנות סיטואציה זו. במהותו, הגמ"ח הוא גוף חברתי לקידום הרווחה והדאגה לנזקקים. אין הכנסה מהפעילות, שמסייעת לנזקקים ומקדמת צדק חלוקתי.

לפני כשנתיים עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק להסדרת פעילות הגמ"חים. ההצעה השיתה עליהם רגולציה פיננסית (מרוככת) משל היו "בנק", ובכך שללה את יתרונם, שהוא עלויות תפעול מזעריות. בנוסף, הדרישות שבהצעת החוק מהמפקידים ומהערבים לחוב, עלולות לפגוע בפעילותם הפילנתרופית. הדרישות הביורוקרטיות, שכרוכות בעלויות כספיות גבוהות שיושתו על מנהלי הגמ"חים, שפועלים בהתנדבות, יביאו לפגיעה דומה.

הצעת החוק עברה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. המכון החרדי למחקרי מדיניות כינס צוות של מנהלי גמ"חים, המייצגים סוגי גמ"חים שונים. הצוות עובד בשנתיים האחרונות ביחד עם נציגי משרדי הממשלה הרלבנטיים על התאמת הצעת החוק למציאות. המטרה המשותפת היא אסדרה, שלא תביא לקריסה של גמ"חים אלא תוסיף הגנה מסוימת למפקידים, ותקל את הדרישות המינימליות של איסור הלבנת הון, באופן שיאפשר למדינה לעמוד במחויבויותיה בנושא.

שיתוף-הפעולה בין מנהלי הגמ"חים לנציגי משרדי הממשלה ידע עליות ומורדות. התהליך נמשך כבר שנתיים, הן בשל הבורות והחשדנות משני הצדדים, והן בשל ריבוי הגורמים הממשלתיים והקושי לכנסם לישיבות. דומני, כי יש כעת חלון הזדמנויות להעברת חוק מוסכם בממשלה הנוכחית. לאחרונה, נפוצו פרסומים, שהסתמכו על מקורות מטעים המנצלים את תנאי השעה כדי לצבוע את מוסד הגמ"ח בצבעי שחיתות. אלה לא סייעו בתהליך. אך על אף אלה, החשדנות ההדדית פחתה, וקיים סיכוי טוב שנגיע בקרוב לסיום מוצלח של החקיקה.

■ הכותב הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ועמית בכיר במכון החרדי למחקרי מדיניות.